המונח "דמוקרטיה", מותג הדגל של המחאה לאורך החודשים האחרונים, מתחיל מעט להישחק עם מעבר לקטטות הרחוב והמקלדת סביב שאלת החלק היהודי במשוואה. בהנחה שהחלק הזה יישכח בקרוב, בפעילות נמרצת של בכירי המחאה שמבינים את הנזק האלקטורלי, יאיר לפיד היה זה שתפס את הסוס לפני שנמלט מהאורווה.
על רקע היחלשות יש עתיד בסקרים, הפופולריות הציבורית של בני גנץ וצמיחת מפלגת המחאה – לפיד נזקק לעשות קסם שיחזיר את מפלגתו להיות רלוונטית ועדכנית. ומה טוב יותר מפריימריז, שיכניסו אווירה דמוקרטית למפלגה של איש אחד וישיבו אליה תומכים אבודים?
אז הנה זה קורה. בחול המועד הודיע היו"ר הנצחי על פריימריז למפלגה שיסד, והפעם אפילו נמצא אחד שהעז להתמודד מולו מבלי לחשוש לעתידו הפוליטי א־לה עפר שלח (בכל זאת, דמוקרטיה). ח"כ רם בן ברק לא מצפה לנצח את הפריימריז הקרובים, אבל הוא בהחלט מתכוון לבנות את מועמדותו בתוך המפלגה פנימה לפעם הבאה.
עוד לפני שהודיע רשמית על התמודדותו התקיימה שיחה בין השניים. בן ברק הודיע ללפיד כי ייאבק מולו - וקיבל את ברכת הדרך. צריך להודות ביושר: יש עתיד לא תהפוך בן־לילה לליכוד או למפלגת העבודה. לפיד הוא המייסד, ולכן דברים קורים שם לאט יותר ובשליטה.
ועדיין, במחנה בן ברק מדגישים כי הוא איננו מועמד קש. לפיד לא ביקש את זה ממנו, והוא מסתכל לעבר היום שבו לפיד כבר לא יכהן כיו"ר. גם אם במהלך הקמפיין יאפיל המתמודד האמיץ במידת־מה על לפיד, היו"ר לא יוכל להוציא אותו מהמפלגה כפי שעשה בעבר לאחרים, שכן ה"דמוקרטיה" שבה מתהדר עכשיו לפיד, היא ורק היא תעודת הביטוח של בן ברק.
אין צורך להתבלבל - גם לפיד, אולי בעיקר הוא, יוצא נשכר מההתמודדות הזו. הוא מאותת לגדי איזנקוט כי טעה בבחירתו בגנץ שמתמהמה, מעורר את השטח של יש עתיד אל מול הבלאגן במחנה הממלכתי־תקווה חדשה וגם מאותת למחאה: הנני.
כשהאופוזיציה מאתגרת מימין את הממשלה
בעוד בקואליציה הקפידו בשבועות האחרונים על מנוחה כדי לחזור בכוחות מחודשים לפתיחת כנס החורף, באופוזיציה לא היה רגע דל.
את סוף השבוע שעבר הקדיש יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ לפגישה בבית הלבן עם היועץ לביטחון לאומי, ג'ייק סאליבן. ההודעה שיצאה בעקבותיה הכילה מעט פרטים, אך מיותר לציין כי עסקה בטווח שבין נורמליזציה עם סעודיה לסכנות מאיראן. בשעה שנתניהו עדיין ממתין לקבל הזמנה רשמית להתארח בבית הלבן, ולפיד נפגש עם עמוס הוכשטיין מחוצה לו – דווקא גנץ היה זה שהצליח לסמן "וי" בכניסה של גורם פוליטי ישראלי למעוז הנשיא והממשל הדמוקרטי.
הפגישה בארה"ב לא תואמה עם נתניהו, והיתה השישית שקיים גנץ עם סאליבן מאז ימיו כשר ביטחון. כמו לפיד, הוא מקפיד לקיים קשרים שוטפים עם הממשל הדמוקרטי המכהן הידוע בחיבתו לאנשי הממשלה הישראלית היוצאת.
הצורך של ביידן בעסקה עם סעודיה מוביל את אנשיו לוודא גם בפגישותיהם עם מנהיגי האופוזיציה כי אלה לא יחבלו בבוא העת בפרטים המתגבשים. כך, למשל, היה זה לפיד שהציג לממשל הסתייגויות מהעשרת אורניום על אדמת סעודיה עוד בתקופתו כראש ממשלה, בעוד מנתניהו מקבלים בשלב הזה אנשי ביידן תמיכה בלתי מסויגת בעסקה.
בדסק המדיני של נתניהו מסבירים כי אי אפשר להציג התנגדויות לפרטי עסקה שטרם הוצגה בפניהם, וכן שבישראל ובארה"ב רואים "עין בעין" את גבולות הגזרה מבחינה ביטחונית.
באופן משעשע משהו, מי שמנסים להגביל את צעדי הממשל הם לא חברי ממשלת "ימין־על־מלא", כי אם סנאטורים דמוקרטיים הדורשים תמורות פלשתיניות שהסעודים כלל לא מעוניינים בהן, ובטח שלא ישראל, וכמובן אנשי תנועת השמאל "מפקדים למען ביטחון ישראל" שמחזירים מהבוידעם את התפיסה שלפיה הפלשתינים חייבים להיות צד בעסקה.
החור השחור של תיקוני החקיקה
אמירות קשות מאוד נשמעות על התנהלות היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, דווקא מפי אנשי משפט ותיקים נוכח הדיון בחוק הנבצרות.
השיא היה כאשר מייצגה בעתירה, עו"ד ענר הלמן, אפילו לא שיער שבהרב־מיארה מתכוונת לנכס לעצמה סמכות ולהוביל החוצה את מי שנבחר בבחירות דמוקרטיות.
תזכורת קצרה: מייד לאחר הפסקת הצהריים בדיון הידוע הלמן הנדהם שב לאולם והבהיר שדווקא יש סמכות ואף ייעשה בה שימוש במקרה הצורך. דבר והיפוכו. אלא שבהרב־מיארה, בניגוד למה שחשב הלמן, אכן משתמשת בהפרת ניגוד העניינים כמעין אקדח על שולחנו של ראש הממשלה. ברצותה תאמר לו מתי חרג מתפקידו, ברצותה תוכל לשלוח אותו הביתה, ובאו לבחירות הדמוקרטיות במדינת ישראל גואלת וגם סוף.
העובדה שבמהלך הדיונים בכנסת נציג היועמ"שית מעולם לא הבהיר מה התיקונים הנדרשים בחקיקה, ורק חזר ואמר כי מדובר ב"חור שחור", הובילה את המחוקקים לפעול בהתאם לייעוץ המשפטי לכנסת וללא הערות הייעוץ המשפטי לממשלה.
גורם בכיר אמר כי "היה נדמה כאילו בהרב־מיארה ממתינה לעתירה לבג"ץ ואת סמכותה העבירה לשופטים בתקווה שהם יכריעו נגד החוק במקומה". כיועצת המשפטית לממשלה היא היתה אמורה להציג עמדה משפטית מוצקה בכנסת, שתאפשר התקדמות המחוקקים בהתאם לה ולייצר גרסת חוק משויפת.
אך בהרב־מיארה התנהלה כל העת כמו הפוליטיקאים, שנהנו בעשור האחרון לאפשר לשופטים להוציא עבורם את הערמונים מהאש בסוגיות פוליטיות־חברתיות בוערות שלא רצו להכריע בהן. ושוב, כמו פוליטיקאית משופשפת, בהרב־מיארה (היועצת המשפטית לממשלה, נזכיר) לא רק שלא ייצגה את הממשלה בדיון אלא הצטרפה כעותרת נגדה - אירוע חסר תקדים בכל קנה מידה, ויודו בכך משפטנים מימין ומשמאל.
יועץ משפטי לממשלה לא מייצג את הלקוח שלו רק כשאמות הסיפים רועדות. אצל היועמ"שית המכהנת זו הפכה לשיטה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו