החגיגות בבית הלבן יחכו: האתגרים בדרך להסכם עם סעודיה

ממגעים סודיים - למהלך מדיני משולש: הסכם הנורמליזציה עם סעודיה עדיין לא הפך למסמך רשמי, ויש עוד כברת דרך עד לחגיגות על מדשאות הבית הלבן, אך השבוע במפגש נתניהו־ביידן ולאחר מכן בראיון עם יורש העצר הסעודי, הפכו השיחות החשאיות לעובדה שאין להכחישה עוד. את השיחות עדיין מקיימים רק שני צדדים לעסקה, סעודיה וארה"ב, אולם שני מכשולים בה יידרשו לאישור ישראלי לפני התקדמותן: המחוות לפלשתינים והקמת מתקני גרעין על אדמת סעודיה.

בתדרוך לעיתונאים השבוע אמר גורם מדיני בכיר כי "ארה"ב וישראל באותה העמדה בסוגיה הזו". משמע, לא יוקם מתקן גרעין ללא פיקוח אמריקני. בשלב הזה ישראל סומכת את ידיה על ניהול המו"מ האמריקני, ומערכת הביטחון הישראלית מעורבת במסלול נפרד שמוביל שר הביטחון יואב גלנט. הנחות היסוד במערכת המדינית הן שארה"ב מנהלת את המגעים מול הסעודים מתוך עמדה נוקשה בסוגיית הגרעין, ובהתאם לעקרונות שארה"ב מחויבת להם על פי החוק האמריקני למניעת תפוצת נשק גרעיני.

הנחת יסוד נוספת היא שבשלב הזה נדרש איפוק ישראלי, ולכן הקמפיין של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד נגד גרעין סעודי נראה כקמפיין פוליטי, נטול הצדקה בשלב הזה, שמטרתו אחת: לנגח את ההתקדמות לנורמליזציה בכהונת נתניהו. גם סקר שערך בחודש שעבר מרכז ויטרבי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בקרב 750 נשאלים, מצא שרובם (57%) רואה חשיבות בהסכם ישראלי־סעודי - ויתרה מזו, רוב גדול של 77% מתוכם משתייך לשמאל הפוליטי (לצד 63% מהמרכז ו־56% מהימין). עם זאת, יש לציין כי שיעור זהה של משיבים (57%) מתנגד להסכמה ישראלית על מתקן גרעיני אזרחי בסעודיה.

פיקוח אמריקני - חובה

בראיון לתקשורת האמריקנית חשף השבוע מוחמד בן סלמאן את מניעיו, לא בפעם הראשונה, כשאמר: "אם איראן תשיג נשק גרעיני, עלינו להחזיק בו גם כן". ואכן, את האשמה במרוץ הגרעיני המתפתח באזור תולים גם גורמים מדיניים וביטחוניים בישראל באותה חתימה של ארה"ב על הסכם הגרעין בימי אובמה.

יו"ר המל"ל לשעבר יעקב עמידרור אמר ל"ישראל היום" כי "את מרוץ החימוש פתחו האמריקנים ביום שחתמו על ההסכם. הזהרנו אותם מכך כשהלכו להסכם עם איראן, הם לא שעו לאזהרותינו, והסעודים עכשיו במקרה היו הראשונים. הם רוצים עכשיו את מה שניתַן לאיראנים".

לדבריו, בהינתן המצב הנתון והדרישה הסעודית, על ישראל להבטיח שהגרעין בסעודיה לא יתקיים ללא מעורבות אמריקנית. "ישראל צריכה לוודא שמה שלא ייבנה בסעודיה יהיה תחת פיקוח אמריקני, ולא יוכל להמשיך להתקיים בלי מעורבות אמריקנית. זה מכשול שצריך לחשוב איך עוברים אותו", הדגיש עמידרור.

ד"ר יואל גוזנסקי, חוקר בכיר במכון INSS למחקרי ביטחון לאומי, אומר כי בארה"ב צריכים את התמיכה הישראלית בגרעין על אדמת סעודיה, אחרת ביידן יתקשה להעביר הסכם מעין זה בסנאט. לדבריו, "לאורך 13 השנים האחרונות, הסעודים לא מוכנים לוותר על העשרת אורניום בשטחם ולא מוכנים לחתום על הפרוטוקול הנוסף של סבא"א שיאפשר פיקוח. אני מודאג משום שהסעודים לא באים בידיים נקיות. זו מדינה שיש לה אספירציות להגיע לאיזון גרעיני עם איראן. זה מה שבן סלמאן אמר בקולו השבוע וגם ב־2016".

באשר לטענה כי סעודיה תגשים את שאיפותיה בחסות סינית מסוכנת הרבה יותר, אם ארה"ב לא תאפשר לה גרעין, אומר גוזנסקי: "זה חצי נכון. הסעודים מנהלים מו"מ עם האמריקנים בנושא כבר יותר מעשור ולא הצליחו להגיע להסכמות, אך הם מעוניינים יותר בטכנולוגיה המערבית מאשר בזו הסינית.

"הם גם לא ילכו עם הסינים, כי זה יהיה נשיקת מוות ליחסים עם האמריקנים. בן סלמאן רוצה מהם ברית הגנה ונשק מתוחכם, וחלק מאלה נועדו לחזק את הקשר עם ארה"ב בשל החשש מאיראן".

החשש: הסכם בלי ישראל

החשש המשמעותי שמעלה ד"ר גוזנסקי הוא מכך שניתן יהיה להסב בקלות את הטכנולוגיה האזרחית לנתיבים צבאיים, להלאים את האמצעים ולגרש את האמריקנים במהלך הדרך. לפיכך, הצעת עמידרור היא המשמעותית מבחינת ישראל: הבטחת העובדה שהתלות הסעודית בהפעלת מתקני הגרעין תישאר כל העת בידי האמריקנים, ולא תסכן את האזור כולו בדומה לאיראן.

יו"ר תנועת הביטחוניסטים אמיר אביבי תולה גם הוא את הדרישות הסעודיות לגרעין בחולשה שארה"ב מפגינה במזרח התיכון, ולכן בעיניו האינטרס הישראלי הראשון במעלה הוא להבטיח את ציר המדינות המתנגדות לאיראן ולכלול את הסעודים בתוכו, גם במחיר גרעין מפוקח בסעודיה.

"בעקבות הנורמליזציה עם סעודיה יבואו גם אינדונזיה, פקיסטן ועומאן", הוא אומר. "זה אירוע עצום שמתחולל אל מול ציר המדינות המקביל שנבנה, רוסיה־סין־איראן, כמו גם בהסכם הכלכלי בין איראן, סעודיה, מצרים, הודו, סין ואחרות, שישראל היא נדבך משמעותי בו.

"וזה למרות שהיינו מצפים מארה"ב לומר שהיא מאתגרת את הגוש המזרחי בחוליה החלשה שלו, איראן, ולהיות נכונים לאיום צבאי אמין. אבל במקום לבנות את ההרתעה הגלובלית שלהם, הם מנסים לתת לסעודים את מבוקשם ובלי לסגור את הדלת לאיראן".

לדברי אביבי, "בעוד ישראל לא תוכל לוותר בנושא הפלשתיני לדרישת ארה"ב וסעודיה, היא תיאלץ להתגמש בסוגיית הגרעין. הקמת מתקן גרעיני אזרחי זו לא הדרך הנכונה, אבל אל מול התמונה הגלובלית האזורית שתיארתי זה יהיה הרע במיעוטו, אם ההעשרה תיעשה בשליטה מלאה אמריקנית ובלי לתת להם מתקן ללא פיקוח".

חלופה אפשרית אחרת, רעה יותר לישראל, היא שארה"ב וסעודיה יתקדמו בלעדיה וללא יכולת ישראלית להשפיע על ההסכם. במצב כזה, מזהיר ד"ר גוזנסקי, "יש תרחיש שנצא קירחים מכאן ומכאן - האמריקנים יחתמו הסכם בילטרלי שישראל לא שותפה לו, לא נקבל נורמליזציה, ונקבל רק את ההשלכות הרעות של גרעין סעודי".

במצב הנוכחי, ישראל היא שצריכה "למכור" את ההסכם בארה"ב, כשתגיד שהיא מוכנה לתוכנית העשרה רק בפיקוח אמריקני הדוק.