רה"מ יעדיף הסכם על ריצוי סמוטריץ' ובן גביר

את הרפורמה המשפטית כל אחד רואה אחרת: יש מי שרואים אותה כתחילתה של דיקטטורה, יש מי שרואים בה הכרחית אבל לא דחופה, ויש מי שרואים בה הפסד מוחץ של הימין לאנשי המחאה. הכל תלוי בפוזיציה.

לפגישה של נתניהו עם ביידן יקרה אותו הדבר - המתנגדים לו יטענו שהעובדה שתשעה חודשים לא התקיימה פגישה כזו היא סימן רע לנתניהו, כמו גם העובדה שהיא לא מתקיימת בבית הלבן; ושהעובדה שנשיא ארה"ב שם על השולחן את הרפורמה המשפטית היא כישלון חרוץ.

תומכי נתניהו יראו את זה אחרת - שאחרי כל הדיבורים על זעם אמריקני, עצם הפגישה עם ביידן זו הצלחה; שהעובדה שהרפורמה לא היתה במרכז העניינים היא גם כן סימן חיובי; ובעיקר - יציינו את השיח על הסכם שלום אפשרי עם סעודיה כהישג.

האמת מורכבת משתי התפיסות, עם יתרון קל לטובת נתניהו: פגישה עם הנשיא אחרי תשעה חודשים היא אכן מצב לא סביר, נתניהו היה מוותר על ההתייחסות לרפורמה, וגם ההפגנות לא מוסיפות לחגיגיות. עם זאת, בין הררי המילים, ההאשמות, המתקפות ותסריטי הבלהות - נתניהו יכול לצאת מהביקור הזה מחויך. האנשים שצפו שביידן "ייתן בראש" לנתניהו על הרפורמה התבדו. זה יכול היה להיות אכזרי, גם במונחים דיפלומטיים: ביידן יכול היה לתקוף, לנזוף, לומר "אני מודאג" - והסתפק במשפט פרווה בטמפרטורה נמוכה, כשאמר "נשוחח על איזונים ובלמים".

מעבר לזה, ההבטחה הפומבית על עמדה תקיפה נגד איראן היא משמעותית וחשובה, אבל משמעותית במיוחד היא דווקא ההתייחסות לסעודיה. בעבר, דיבורים על הסכם שלום עם מדינה ערבית היו דמיוניים: הבוץ הפלשתיני היה סמיך מדי וכלא אותנו בג'נין וברמאללה. כשהסכמי אברהם פרצו לחיינו רבים היו מופתעים - השייח' דיבר על היסטוריה וזו לא היתה הגזמה, קווי תעופה עמוסים יוצאים מישראל לדובאי ובחריין, חברות סייבר ולוגיסטיקה, מלונות ואפילו כמה מסעדות כשרות נפתחו על אדמת מדינה ערבית מוצהרת, הטלוויזיה חגגה, פורסמו שידורים חיים מטקסי החתימה, ואפילו היו ניסיונות פריצה בלתי נשכחים של כתבים ישראלים לשידורים של עמיתיהם מדובאי.

סעודיה זה כמה מדרגות מעל. מדובר בסימון לכל העולם הערבי על מעמד חדש של ישראל, אינטרסים ביטחוניים ופריצת דרך כלכלית חסרת תקדים. העובדה שביידן ונתניהו מדברים על כך בגלוי, בפומבי, עם אופטימיות למהלך שצפוי להתרחש ממש מעבר לפינה, היא בשורה דרמטית.

הפגישה הטובה עם ביידן והשיח המשמעותי על סעודיה הם בשורה רעה לסמוטריץ' ולבן גביר, ששום דבר לא יעצור את נתניהו בדרך להסכם נורמליזציה עם סעודיה. כלום. עילת הסבירות, הרפורמה ואפילו הוועדה לבחירת שופטים לא יעצרו את נתניהו. בראש סדר העדיפויות שלו נמצאים איראן, הפצצה והשלום עם סעודיה. הוא רוצה להשאיר אחריו מורשת של הסכמי שלום.

כדי להגיע למטרה - הכל כשר. כבר לפני שבוע נתניהו גלגל את בן גביר מכל המדרגות כשהאחרון ביקש להחמיר את תנאי האסירים. נתניהו לא חושש ממפלגת הציונות הדתית, כי במצב הסקרים הנוכחי, כולם יודעים שאין להם לאן ללכת. אם סמוטריץ' ובן גביר יעמדו בין נתניהו לבין הסכם שלום עם סעודיה - הם יפסידו.