חזרה לימי הסכם אוסלו: רציתי להאמין שאנחנו בדרך לשינוי ההיסטוריה

אווירה כמעט קוסמית אפפה את ירושלים באותו היום. המוני תושבים הסתובבו ברחובות וניסו לאחוז בקסם מחשש שיתאדה באוויר. בכל ימי חיי בירושלים לא נתקלתי באווירה דומה. גם אני, עיתונאי בעיתון "דבר" באותם ימים, צעדתי ברחובות העיר כדי לגעת בהיסטוריה.

מלון "אמריקן קולוני" הדיף יותר מתמיד ניחוח בינלאומי. המונים הציפו את המקום האקזוטי הזה וחיפשו לפרוק את המתח וההתרגשות שבהם היו שרויים. האם זה אמיתי? האם התמונות מוושינגטון מבשרות על עידן חדש? מכשיר הטלוויזיה בלובי המלון שידר תמונות מהמפגש ההיסטורי בין נציגים ישראלים לפלשתינים. אנשי צבא ישראלים התערבבו עם מאות האורחים מרחבי העולם שמילאו את המדשאה, שלא נראתה כה ירוקה כמו באותם רגעים שלפני החתימה.

בשכונת שייח' ג'ראח דגלים פלשתיניים התבדרו ברוח של ראשית הסתיו. העורכת המיתולוגית חנה זמר הציעה שאלקט תחושות מהשטח. של יהודים ושל ערבים. באותו יום זה היה קל במיוחד. כולם דיברו, מי בהתלהבות ומי בנימה עוינת. רצו לדבר כדי שדבריהם יופיעו בדברי הימים.

רציתי להאמין שמדובר במחזה אמיתי שמתרחש מולנו מעל בימת ההיסטוריה. קינן בתוכי חשש שמא אנו עדים לאינטרמצו בלבד, שאחריו הטירוף יחזור לקדמותו. בתוך תוכי התפללתי שהתבונה בקרב שני העמים תגבר.

כולם נהגו כתמול־שלשום

בימים שאחרי החתימה על הסכם אוסלו ביקרתי בכמה התנחלויות, כדי לבחון מקרוב כיצד התקבל הפיוס הישראלי־פלשתיני בקרב אויביו המושבעים. עצרתי בחברון ונכנסתי למערת המכפלה, בטרם ביקר בה ברוך גולדשטיין. הופתעתי מאוד מהרפיון הביטחוני ששרר מסביב.

כולם התערבבו עם כולם ונהגו כתמול־שלשום: לובשי מדים, מתנחלים ומתפללים מוסלמים. המציאות שבה לאותו מקום שבו היתה לפני חתימת ההסכם. כאילו שהפיוס ההיסטורי לא התרחש כלל. או אולי היו אלה סימנים מוקדמים של נורמליות.

המציאות החדשה בלטה מאוד בשכונה היהודית בחברון. שלטים נוטפי ארס נגד ההסכם כבר נתלו בכל מרפסת. ראשי היישוב היהודי עסקו בתיאור ההסכם כבגידה בעם היהודי. התיירים היהודים מאמריקה לא חדלו להנהן בהסכמה למשמע הדברים. ניכר שהסכימו עם ברוך מרזל, מנאמניו של מאיר כהנא, שהתגורר באחד הבתים בשכונה. "אל תמהר לשמוח, דניאל", פלט לעברי, "אני מבטיח לך שלא יישאר זכר מההסכם המתועב והבוגדני הזה".

לא פעם אני מהרהר על מה שנותר מחלום אוסלו. האם יכול היה להביא לפיוס המיוחל או אולי המנהיגים שחתמו עליו לקו בנאיביות? או שמא מדובר בסכסוך לא פתיר בין שתי חמולות, ישראלית ופלשתינית, שנחושות להיאבק עד טיפת דמן האחרונה? כמה חבל.