קרב הגרסאות בין ישראל לממשלת מערב לוב יכול לבלבל. מצד אחד, בטריפולי טענו בתחילה שהמפגש ברומא בין שר החוץ אלי כהן לעמיתתו נג'לאא אל-מנקוש היה מקרי לחלוטין ולא כלל דיונים כלשהם. מצד שני, לפי הגרסה הישראלית הפגישה תואמה בדרגים הבכירים ביותר וארכה כשעתיים. בפועל, מדובר במסך עשן של פוליטיקאים משני צידי המתרס.
בישראל מנסים לטשטש את העובדה שחשיפת המפגש היתה חובבנות מדינית. יותר מסביר שהשר ביקש לככב במהדורות כמה חודשים לפני סיום תפקידו הצפוי, ולא ברור במה פרסום - מתואם או לא מתואם - היה יכול להועיל לנורמליזציה. התוצאה היא שדיפלומטים ערבים יחששו להיפגש עם עמיתיהם הישראלים מפחד שימצאו את עצמם בורחים לטורקיה כמו השרה אל־מנקוש. אולי אפשר להתמוגג מעצם הפומביות, אבל הדרך ל"הישג מדיני" עוד ארוכה.
הפגנות בלוב נגד פגישת שרת החוץ עם אלי כהן ונורמליזציה עם ישראל
בלוב (וגם בישראל) יש מי שמבקש להתעלם מהעובדה שממשלת המערב לא מוסמכת להוביל צעד בקנה מידה היסטורי כמו נורמליזציה. המדינה עצמה מפוצלת בין שתי ממשלות נטולות מנדט ציבורי תקף, ובאזורים מסוימים שוררת אנרכיה. מה גם, שראש הממשלה עבד אל־חמיד א-דבייבה נבחר במקור בפורום מצומצם לפרק זמן מוגבל. הוא הפך לראש ממשלה ב־2021 כדי להוביל את המדינה לבחירות כלליות, שנדחו עד להודעה חדשה. מאז הוא הפך לאחד הגורמים העיקריים שמונעים מהלובים לצאת לקלפיות, וחי על כידוני המיליציות של טריפולי.
למרות זאת, נחשף כי עוד בינואר א-דבייבה שוחח עם ראש ה־CIA וויליאם ברנס בעניין הנורמליזציה. א-דבייבה, שמייצג בעיקר את עצמו, הסכים אז באופן ראשוני למהלך, אך הביע חשש מהתנגדות ציבורית. גורמים בלוב העריכו כי הוא ניסה לרכוש בכך את תמיכתה של וושינגטון בשלטונו. במילים אחרות, מדובר בעוד נדבך בהיאחזותו בקרני המזבח. והנה, אחרי הסערה שהתחוללה הוא ניסה למזער נזקים בהקמת ועדת חקירה ולהפוך את השרה אל־מנקוש לשעירה לעזאזל. אך השרה שהודחה אתמול חשפה אותו במערומיו כשגילתה שהוא בעצמו תכנן את הפגישה מול ממשלת איטליה.
כך קורה שככל שעובר הזמן מתגבשת סכנה להמשך שלטונו של א-דבייבה. במהלך הלילה שבין ראשון לשני מפגינים נגד הנורמליזציה חסמו כבישים מרכזיים בטריפולי וקראו להדחת הממשלה והעומד בראשה, ותקפו את ביתו. כל זאת כאשר אנשי המיליציות עומדים מנגד.
הקונספירטורים יאמרו שאולי היה כאן מהלך מחושב. הרי ממשלת מערב לוב בכל מקרה מייצגת בעיקר גורמים אסלאמיסטיים, ונתמכת על ידי טורקיה. המחשבה שדווקא ממשלה זו תוכל להתקדם לנורמליזציה עם ישראל, ללא כל צעדים בסוגיה הפלשתינית, גובלת במשאלת לב.
דווקא השלטון במזרח לוב, שמאחוריו עומד הגנרל ח'ליפה חפתר, הוא מועמד מתאים יותר למגעים על נורמליזציה. חפתר נתמך על ידי ארה"ב ומצרים, ונחשב למתון יותר ביחסו לירושלים. נפילתו של א-דבייבה עשויה לסלול את דרכו להשתלטות על כל המדינה. ואולם נראה שגם כאן לא מדובר בתוצאה של עבודת מטה נוסח "בית הקלפים", אלא פשוט בשלומיאליות דיפלומטית נוסח "פולישוק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו