בישראל מחכים להתקדמות ממשית בהסכמים עם סעודיה, אבל יש מכשול אחר - איראן

סעודיה: הבית הלבן מיהר לצנן את התלהבות העיתונאים בארה"ב (וגם כאן) כשהודיע כי אין הסכמות רשמיות עם סעודיה, וכי השיחות נמשכות בשלב הזה. בישראל היו רוצים לשמוע כבר על התקדמות ממשית, אך בממשל ביידן - גם אם מביעים תמיכה נלהבת בהסכם, לא ממהרים במיוחד.

למעשה, הכדור לא נמצא רק במגרש שלהם: ברגע האמת, גם מוחמד בן סלמן יצטרך להכריע עם מי הוא ממשיך את הרומן הנרקם בימים אלו - המעצמה הסינית או זו האמריקנית. הוא לא יוכל להמשיך לשחק על כל המגרש, כשארה"ב תובעת לעצמה שוב את מקומה במזרח התיכון.

כמו בסיפור הסעודי בפרט, גם במזרח התיכון התחושה היא שממשל ביידן התעורר באיחור־מה, רק אחרי שסין כבר מראה באזור נוכחות גוברת ופעילות כלכלית מואצת שמעיבה על בכירותה של ארה"ב. ניסיון ההצלה בסיפור הסעודי יהיה משולש הישגים: הגנה לסעודיה והדגשת הנוכחות האמריקנית באזור מול איראן; נוכחות אמריקנית שתאיים על היכולת לייצר מולנו זירה רב־מערכתית, ודחיקת רגליה של סין מהאזור. ארה"ב סופרת את ההצלחות מהסוף להתחלה, הסעודים מההתחלה לסוף - וישראל תיהנה מכל השלושה.

כדי שביידן יעביר הסכם סעודי בסנאט הוא יהיה חייב לרצות את הצד הישראלי, שמעורב בכל פרטי השיחות. ישראל מרוצה = רפובליקנים מרוצים: לוח הזמנים הדחוק לבחירות לנשיאות משחק לטובת האינטרס הישראלי, וביידן יודע שנתניהו יכול להיות הלוביסט הכי טוב שלו כדי להביא חלק מהרפובליקנים אוהדי ישראל לתמוך בהסכם חרף האינטרסים הפוליטיים שלהם. למרות המסרים הזעופים נגד הממשלה, לבית הלבן יש מה להרוויח מהסברה ישראלית של ההסכם הנרקם אצלו.

ישראל לא מביעה דאגה רבה מדי מהפרטים שנמצאים כעת על השולחן - מערכות נשק וגרעין אזרחי לסעודים, תוך מחויבות לשמירה על היתרון היחסי של ישראל באזור. גם לא ממחוות קטנות לפלשתינים. בישראל שומעים שבסעודיה לא מתכוונים להניח את המפתחות להסכם בידיו של ראש הרשות הפלשתינית, אבל יש מכשול אחד: כריכת ההסכם הסעודי בזה הנרקם עם איראן. את זה ישראל לא תוכל לסבול.

הרשות הפלשתינית: בדרג המדיני בישראל החליטו רשמית להציל את הרשות מקריסה - לא כמדיניות קודמת שהממשלה "נאלצת" להמשיך, אלא קודם כל כתוצאה של הדרישה האמריקנית למעין הקפאת מצב שתאפשר ביום מן הימים חזרה לשיחות. כדי לדבר כדאי שיהיה עם מי, ולכן ישראל מקיימת בשטח את הדרישה האמריקנית להישרדות השלטון הפלשתיני המסואב, חובב הטרור.

סמוטריץ' אמנם הודיע שלא יחתום על שום הטבה עם הרש"פ, אך בסביבת רה"מ מבהירים שאין לשר האוצר ברירות. לא הוא זה שנמנע, מול רוב של שישה שרים, בישיבת הקבינט שהסמיכה את נתניהו וגלנט לקדם הקלות לפלשתינים. השבוע הוא הקים ועדה לבחינת תקציבים לרשויות הערביות. בסביבת רה"מ מוכנים לוועדות נוספות בסגנון - נתניהו הוא הרי אבי השיטה.

השאלה היא כיצד סמוטריץ' יירד מהסולם בלי לגרום לפיצוץ נוסף מול האמריקנים, שתלויים בו כדי לקדם את האינטרסים שלהם בישראל. או כפי שהגדיר זאת בכיר ישראלי שלא נחשד כמקורב אליו: "הבית הלבן עושה טעות אסטרטגית בהחרמת שר האוצר, זה מנוגד לאינטרס שלהם".

יהודה ושומרון: העובדה שלישראל יש מערכת ביטחון לא יכולה להיעצר בגבולות 67', וממשלה ששריה זועקים על קץ המשילות בנגב ובגליל לא יכולים לייבא את השיטה ליו"ש.

הישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק זכאים לביטחון. הסמכות הזו מופקדת בידי צה"ל, והכתובת לטענות כלפי ראשיו היא דווקא השרים - שברובם מזוהים עם ההתיישבות, אך דווקא בממשלת הימין קורה דבר מופלא: ראשי הרשויות ביו"ש חוששים להפנות כלפיה אצבע מאשימה.

חוץ מאחיזת העיניים הפוליטית, מתפתח מצב מסוכן: אירועי אלימות של מתיישבים (למעט האירוע בבורקה, שעודנו בבדיקה) מזיקים ביותר לתדמית ישראל. זוהי קריאת השכמה לממשלה ולעומד בראשה: אם עד כה היינו בצד הצודק מוסרית, תדמית זו מתערערת כשישראלים לוקחים את החוק לידיים.