רוקחים קוקטייל של כוונות טובות - ומובילים לגיהינום של צרות בהאג

בשבוע שעבר דווח בתקשורת הבינלאומית כי נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, הורה לממשל האמריקאי לחלוק ראיות עם בית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC), בנוגע לפשעי מלחמה רוסים באוקראינה. מי שמכיר את היחס האמריקאי ל-ICC יודע שמדובר באירוע לא שגרתי. והאמת? הוא צריך להטריד אותנו. הסיבה לכך פשוטה.

האמריקאים מחרימים את בית-הדין זה שנים, בטענה שאין לו סמכות לשפוט אזרחי מדינות שאינן חברות באמנת רומא (שלמעשה הקימה אותו). מכוון שהאמריקאים אינם חברים באמנה, לתפיסתם, ה-ICC לא יכול לחקור ולשפוט חיילים אמריקנים.

לגיטימציה אמריקנית שלא במתכוון

האירוע הנוכחי נתפס כחריג משום שגם הרוסים לא חברים באמנה. ולמעשה, באופן יוצא דופן, בית-הדין מקבל כאן לגיטימציה אמריקנית תוך סטייה לכאורה מהמדיניות שלה עצמה. גם אם מדובר בחריגה נקודתית בלבד, יש לה השלכה אפשרית על מדינה נוספת שאינה חתומה על אמנת רומא: ישראל.

היחס הישראלי לבית-הדין מורכב. אפשר להעביר סמינר שלם במשפט בינלאומי ולא להבין אותו עד הסוף. אבל בגדול – גם ישראל לא מכירה בסמכות השיפוט של בית-הדין על אזרחיה. בית-הדין מצידו, לא שש לאמץ את העמדה הישראלית. מקרים שיתנו לו לגיטימציה להתעלם ממנה – כמו המקרה הנוכחי – עלולים לאתגר אותנו מאד.

ועדיין, גם בעולם שבו בית הדין הפלילי בהאג מתעלם מהעמדה הישראלית ומחליט בכל זאת לחקור מקרה של חייל ישראלי, יש לנו מנגנון הגנה יעיל. הוא חבוי בסעיף חשוב באמנת רומא, שאומר שבית-הדין יעסוק במקרה שלפניו רק אם המדינה הרלוונטית לא רוצה או לא יכולה, לחקור או לתבוע בעצמה.

למערכת המשפט הישראלית יש מוניטין מצוין בעולם. הצבא הישראלי מכבד את דיני הלחימה, וכשצריך – גם יודע לחקור את עצמו ולטפל במקרים המתאימים. קשה להגיד שאנחנו לא רוצים או לא יכולים לטפל בסיטואציות שמעלות חשד להפרה של דיני לחימה. העובדה הזאת מספקת מגן משפטי קריטי לחיילי צה"ל בעולם.

הבעיה - מסר שגוי

אז מה בכל זאת הבעיה? כאן בדיוק נכנסות לתמונה הצעות שמועלות בשנים האחרונות, להענקת חסינות לחיילי צה"ל מפני חקירה או העמדה לדין. מבלי להתכוון, הן עלולות להוריד גם את מנגנון ההגנה הזה.

המטרה שעומדת מאחוריהן אולי טובה. הן נועדו לבטא הערכה ואהבה לחיילים, ולאפשר להם להגן עלינו בלא מורא. אבל במבחן התוצאה, הן משיגות את האפקט ההפוך. הן משדרות לעולם שלחיילים שלנו יש צ'ק פתוח, ושהמערכת שלנו לא באמת יכולה לחקור או לשפוט אותם במקרי-קיצון שמצריכים את זה.

מסר כזה יתווסף לביקורת המתהווה היום בקהילה הבינלאומית על חקיקת הסבירות ועצמאות מערכת המשפט הישראלית. וגם פנימה, יוזמות שכאלה מעבירות מסר שגוי של היעדר שלטון חוק, ומחויבות נמוכה יותר להוראות הדרג הפיקודי.

הצורך לגבות חיילים חשוב ומובן. אבל הדרך לתמוך בהם היא לא באמצעות פטור מאחריות כברירת מחדל, שתותיר אותם חשופים משפטית בחו"ל. חוסך שבטו, שונא חיילו.

הלגיטימציה הגוברת ל-ICC לחקור אזרחי מדינות שאינן חברות באמנת רומא, במקביל להצעות מבית להענקת חסינות לחיילים, רוקחים קוקטייל שאולי נוצר בכוונות טובות, אבל מוביל לגיהינום של צרות משפטיות.