"התמורה הישראלית" להסכם עם סעודיה: לא להחיל ריבונות בארבע השנים הקרובות

"בעתיד נוכל לחבר את ישראל ברכבת גם לסעודיה ולחצי האי ערב", הכריז אתמול רה"מ נתניהו בפתח ישיבת הממשלה. ובכן, הקטר שאמור לנרמל את קשרי מדינת היהודים והמעצמה הערבית הראשונה יצא מהתחנה. אבל הפסים שעליהם הוא עושה את דרכו עוברים דרך מקום אחר לגמרי - וושינגטון הבירה.

ממשל ביידן מנסה כבר חודשים לקשר בין נורמליזציה סעודית עם ישראל, לבין פריצת דרך עם הפלשתינים. זהו ההסבר לידיעה הנוספת שצצה אתמול בעיתון הבית של הממשל, ה"ניו יורק טיימס", שלפיה כדי לקבל את ריאד נתניהו צריך לרצות את רמאללה. אך בירושלים דוחים את החיבור, שלפי רוב ההערכות לא משקף את האווירה בארמון המלוכה.

יורש העצר החזק, מוחמד בן סלמאן, התבטא יותר מפעם אחת בביקורת על הפלשתינים. אגב רכבות, אחת מהאמירות שלו למנהיגים יהודים לפני כמה שנים היתה: "אמרתי לאבו מאזן - הרכבת (של הנורמליזציה) עזבה את התחנה. תחליט אם אתה עולה עליה". כלומר, סעודיה לא מוכנה יותר להשאיר את מפתח ההתקדמות שלה עצמה, ושל המפרץ הערבי בכלל, בידי הפלשתינים. לכן הסכים בן סלמאן להסכמי השלום בין ישראל לאמירויות ולבחריין, ולכן הוא עצמו קידם רבות את קשרי ממלכתו עם ישראל, באופן לא רשמי.

"חצי נורמליזציה"

"חצי נורמליזציה", כך מגדיר בכיר ישראלי את מצב היחסים הנוכחיים עם סעודיה. עבור השלמה והחצנה מלאה שלהם, לא משתלם לישראל לשלם במטבע פלשתיני, שיסכן אותה. זו עמדה ארוכת שנים של נתניהו, והיא לא תשתנה. למכור הכל תמורת ניירות פלשתיניים הוא יכול היה מזמן.

כך שבראייה הישראלית, שלום עם סעודיה הוא תוצר של קח ותן אחר לגמרי. הסעודים הציגו זה מכבר את דרישותיהם לחיזוק קשריהם עם ארה"ב, והן כוללות הסכמים כלכליים, מדעיים וביטחוניים מפליגים. לאמריקנים יש אינטרס בהסכם כזה כדי לבלום את ההתפשטות הסינית באזורנו, וכמובן - כדי לא לאבד בעלת ברית כמו סעודיה. נורמליזציה עם ישראל היא למעשה תוצר לוואי של עסקת ענק מעין זו.

או כפי שניסח את העניין כולו בכיר ישראלי בשיחה עם "ישראל היום": "נתניהו לא ישנה את עמדתו העקרונית וההיסטורית בסוגיה הפלשתינית עבור הסדר עם סעודיה. הדרך להשגת פריצת דרך תלויה בשיחות בין וושינגטון לריאד. זו התמורה שמבקשים הסעודים. העניין הפלשתיני לא נמצא בסדר העדיפויות שלהם". עוד אמר הבכיר: "גם כך ישראל וסעודיה מקיימות קשרים ענפים מתחת לשולחן. אין לישראל סיבה לנקוט צעדים שיסכנו אותה בזירת יו״ש, עבור דברים שבמידה רבה ממילא קורים".

מה בכל זאת מוכנים לתת בירושלים? הנוסחה הרשמית שישראל משתמשת בה מאז שהוקמה הממשלה היא ש"לא ייעשו צעדים שמסכלים הסכם עתידי". זו אמירה רחבה מאוד, שכן איש לא יודע כיצד ייראה ההסכם העתידי, ולכן גם לא מהם הצעדים שיסכלו אותו.

אבל מעבר למשפט הכללי הזה, יש דבר מה נוסף: הסכמי אברהם נולדו כתוצאה מנכונותה של ישראל להשעות את החלת הריבונות ביו"ש, שאמורה היתה לקרות במסגרת תוכנית טראמפ מ־2020. לפי "תוכנית המאה", במשך ארבע שנים לאחר החלת הריבונות, הפלשתינים צריכים היו להיכנס למ"ומ עם ישראל. אם לא יעשו זאת, ישראל תוכל להחיל ריבונות בשטחים נוספים. ארבע השנים המדוברות עומדות להסתיים בעוד שנה, בקיץ 2024.

מה שישראל תוכל להציע לביידן ולסעודים, אפוא, הוא המשך השהיית הריבונות לעוד ארבע שנים, עד לשלהי שנת 2028. זו אינה הבטחה חלולה, שכן הסיכויים לחזרתו של טראמפ לבין הלבן או לניצחון של רפובליקני אחר אינם מבוטלים. כך שהסעודים יקבלו התחייבות ישראלית לכך שאפילו אם ייכנס לבית הלבן נשיא רפובליקני ניצי, ממשלת ה"ימין מלא־מלא" תימנע מצעד שהרבה מאוד ימנים רוצים בו, ושנהוג לכנותו "סיפוח".

ובכלל, הפוליטיקה האמריקנית היא חלק נכבד מהסיפור. לפי הידוע בישראל, ביידן צריך להחליט עד דצמבר אם הוא "הולך על זה". לאחר מכן מערכת הבחירות לנשיאות תיכנס להילוך גבוה. כמו כן, הסכם עם סעודיה יחייב את אישור הקונגרס, ובממשל לא בטוחים שהרפובליקנים, ששולטים בבית הנבחרים, ירצו לתת לביידן הישג היסטורי כזה. כך שהרכבת יצאה מהתחנה, אבל כרגע היא חונה בעצירת ביניים בוושינגטון.

הבהרה: סעודיה איננה דורשת התחייבות ישראלית להימנע מהחלת ריבונות ביו״ש בארבע השנים הקרובות. מדובר על נכונות ישראלית אפשרית, לספק התחייבות כזו, במסגרת הסכם עתידי בין ריאד לירושלים.
בידיעה שפורסמה הבוקר במהדורה המודפסת של ישראל היום נפלה טעות עריכתית בהקשר זה.