יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, יש להניח, לא האמין שנתניהו יקנה את מרכולתו כאשר הציע "הסכמה תמורת הסכמה" בהמשך החקיקה.
מצידו של גנץ הסיפור הוא לא נתניהו ואפילו לא חוק עילת הסבירות, אלא הסקרים. גנץ הבין, באיחור, שאת המחיר העיקרי בפיצוץ השיחות בבית הנשיא הוא זה שמשלם. השיחות הביאו לו עדנה שמעולם לא הייתה לו.
גנץ מציע לנתניהו: מתווה מוסכם לעילת הסבירות, בתמורה לעצירת חקיקה חד-צדדית
מבין שלושת השחקנים על הזירה, יחד עם נתניהו ולפיד, קצר גנץ כל הקופה. אנשי הימין כעסו על נתניהו ועזבו אותו, לפיד הקצין מידי והתמסר למחאה, כולל לאקטים האלימים ופורעי החוק שבה, ואילו הוא, גנץ, הפך לגורם המתון והאחראי ביותר בסביבה.
בסקרים מעמדו נסק, גם בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה וגם במספר המנדטים של מפלגתו. אבל אז הסתיימו השיחות, נתניהו חזר ל"בייס" שחיזק אותו, ומכאן הדרך להידרדרות קצרה.
עד השבוע את כל המהלכים נגד הרפורמה תיאם גץ עם לפיד. השניים הוציאו הודעות משותפות לעיתונות, נכנסו לבית הנשיא יחד ויצאו יחד, והסוף ידוע. מסיבת העיתונאים בה קרא להסכמות עם נתניהו נועדו להציל את המצב בטרם יתדרדר יותר. להצטייר שוב כמתון האחראי, ובעיקר, להותיר את לפיד עם קיצוני המפגינים ולצאת, שוב, לדרך חדשה בנפרד.
הטור המלא ביום שישי ב"ישראל השבוע"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו