הרצוג חייב להבהיר לביידן: אי-הזמנת נתניהו לבית הלבן פוגעת במדינת ישראל ובביטחונה

הפגישה שתתקיים מחר (שני) בבית הלבן בין נשיא המדינה יצחק הרצוג ונשיא ארה"ב, ג'ו ביידן תהיה השנייה בשנה העברית הנוכחית – אות כבוד למדינת ישראל ובאופן אישי ליצחק הרצוג. מחרתיים, יישא הנשיא דברים בפני שני בתי הנבחרים של ארה"ב - תעודת הערכה נוספת למדינה.

אך על נסיעתו החגיגית של הנשיא הישראלי מעיבה עננה. הנשיא האמריקני מסרב זה שבעה חודשים לקבל לפגישה את ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו. בחודשים הראשונים, בעת שתוכנית הרפורמה המלאה קוּדמה בכנסת, ובעת שמאות אלפי ישראלים יצאו לרחובות, אולי אפשר היה להבין את בקשתו של ביידן לחכות עם הרפורמה ולהגיע להסכמה פנימית. אך מה שהיה סביר בתחילה, חדל להיות כזה מאז שהושעתה הרפורמה על ידי נתניהו. רה"מ עשה זאת גם בהתאם לרצון הנשיא, וביידן ממשיך להתעלם מהמחווה.

זאת ועוד, מכלל הרפורמה נותרה פסקה אחת בעניין הסבירות, אשר האופוזיציה הסכימה לה בשיחות בבית הנשיא. כלומר, גם בקשתו השנייה של ביידן מולאה, לפחות בחלקה. מי שיכול להעיד על כך יותר מאחרים, הוא הנשיא שלנו, יצחק הרצוג, שבקיא בפרטים.

נתניהו הלך לקראת ביידן גם, כאשר העביר בשבוע שעבר החלטת קבינט לחיזוק הרשות הפלשתינית, וזאת בממשלה שסמוטריץ' ובן גביר ממלאים בה תפקידים מרכזיים. גם הצעד הזה לא נענה בכל תגובה מצידו של הנשיא האמריקני או מטעם הממשל שלו.

בתקופה שבה אנקל ג'ו מנדה את ראש הממשלה הישראלי, ומשמיץ אותו בראיונות, הוא לא נרתע מלפגוש מנהיגים שהרקע הדמוקרטי שלהם, לכל הדעות, בעייתי עשרות מונים יותר מאשר זה של נתניהו (שהטענה שאינו דמוקרט היא השמצה חדשה של יריביו הפוליטיים לאחר שכל הקודמות הופרכו). כלומר, החרם של ביידן על נתניהו, חדל להיות ענייני.

אולי המניע לנידוי הוא רגשי, ואולי פוליטי. ביידן צריך את התרומות של אילי הוון היהודים-דמוקרטיים, שלא מחבבים את נתניהו, ומטים אוזן קשבת במיוחד למובילי ההתנגדות ברחובות ישראל. מה שבטוח, תפקידו הממלכתי של הנשיא הרצוג הוא לשים סוף למשחק המכוער הזה.

נתניהו הוא ראש הממשלה של מדינת ישראל, שנבחר בבחירות דמוקרטיות ושעומד בראש המדינה שביידן טען כי הוא מחויב אליה במשך 40 שנה. כ"נשיא ציוני", כפי שביידן מגדיר את עצמו, הרצוג צריך לומר לו שאי-הזמנת נתניהו היא פגיעה בציונות. כיוון ראש הממשלה – אם אוהבים זאת ואם לא – עומד בראש המפעל הציוני בשנים האלה.

עוד צריך הרצוג להדגיש כי החרם לא פוגע רק בנתניהו אישית, אלא גם במיליוני ישראלים שהצביעו לו וחשים שהוא מייצג אותם. למעשה, אי-הזמנת נתניהו לבית הלבן, פוגעת במדינת ישראל ובביטחונה. שכן, כאשר נסראללה מצחצח חרבות וחמאס מרים ראש, הם עושים זאת גם בגלל ההתרשמות שאמריקה כבר אינה תומכת בישראל כבעבר.

במילים אחרות, בעת שהם משוחחים בארבע עיניים או יותר, הנשיא הישראלי חייב לומר לעמיתו האמריקני שהגישה שלו פוגעת במדינת ישראל. הפסקת הפגיעה הזו, היא המשימה הראשונה במעלה של הנשיא הרצוג, עם צאתו לוושינגטון הבירה.