המלחמה הדיפלומטית הגדולה: ישראל ואיראן נאבקות על ליבו של המזה"ת המשתנה

ישראל כבר לא משחקת לבד על המפה של מרכז אסיה. בחודשים האחרונים איראן יוצאת לאיטה מהחרם שהוטל עליה ומייצרת שותפויות אסטרטגיות עם רוסיה, סין וחלק ממדינות המפרץ, ופוזלת גם לכיוון ירדן ומצרים.

מדיניות הכיתור של ראש הממשלה והגורמים המדיניים, שהחלה עוד ב־2009 כדי לבודד את איראן מבחינה מדינית, ללחוץ עליה כלכלית ולייצר לה התנגדויות מבפנים כדי להוביל לנפילת המשטר שרוצה בהשמדת ישראל - כבר לא מספיקה כדי לבלום את משטר האייתוללות.

גורמים מדיניים לשעבר טוענים כי האשמה במצב החדש שנוצר אל מול עינינו היא ארה"ב, ששחררה את אחיזתה באזור. בעת הזו, הם אומרים, נותר על השולחן רק איום צבאי אמין שיוכל להאט את איראן.

אך במשרד החוץ לא אומרים נואש, ומאז נכנס לתפקידו מדלג שר החוץ אלי כהן ברחבי העולם ובמדינות הסובבות את איראן כדי להמשיך להוביל את המאמצים הדיפלומטיים לבידוד הרפובליקה האסלאמית. רק לפני חודש פתחה אזרבייג'ן שגרירות בישראל, ומייד לאחר מכן המריא כהן לטורקמניסטן לחנוך שגרירות במרחק 20 ק"מ בלבד מהגבול הארוך של המדינה עם איראן.

"במשרד החוץ זיהינו את המצב ואת ההזדמנויות", אומר ראש חטיבת אירו־אסיה ומערב הבלקן במשרד החוץ, יובל פוקס. "שר החוץ מייחס למרחב אירו־אסיה חשיבות רבה מאוד בהקשר הזה.אנחנו בעיצומו של מאמץ לפריצות דרך חדשות במרחב".

מדובר בהמשך ישיר להסכמי אברהם, שיצרו מציאות חדשה מול המפרציות, וכן במאמצים המתמשכים גם בעת כתיבת שורות אלה מול סעודיה. במשטר האיראני, שעד עתה צפה בישראל מכתרת אותו בחוסר אונים, יצאו למתקפה מדינית חוזרת עם ערעור משטר הסנקציות עליהם.

לדברי גורמים במשרד החוץ, מדובר במתקפה מדינית הדדית: ישראל לא מרפה ממאמציה, ומהצד האחר איראן כבר לא יושבת בצד. מעבר לניסיונות שלה לייצר "כיתור" צבאי של ישראל על ידי הפעלה ותמיכה בחיזבאללה, בג'יהאד האסלאמי ובמיליציות שיעיות בלבנון - היא הופכת להיות שחקן דיפלומטי נמרץ בזירה המקומית.

תוכנית הפיוס האיראנית

"יש תהליך רחב מאוד של פיוס איראני אזורי", אומרת ל"ישראל היום" סימה שיין, ראש תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. "אני חושבת שישראל לא יכולה לעצור את התהליך הזה מכיוון שהוא משקף את האינטרסים של כל הצדדים בו. בפועל אין שום שיפור ביחסים עצמם, באינטימיות של היחסים. הסעודים עדיין שונאים את איראן, וכך גם בחריין. נקודת המפתח של ההתפתחות הזו היא האכזבה מהאמריקנים והחששות של מדינות האזור מכך שהדרך היחידה לשמור על האינטרסים שלהן היא על ידי חידוש היחסים עם האיראנים".

דברים דומים אומר מאיר בן שבת, ששימש יועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל, ובמסגרת זו גם ניהל את הדיאלוג האסטרטגי עם ארה"ב. גם בן שבת מפנה אצבע מאשימה כלפי ממשל ביידן. "ההנהגה באיראן לא היתה יכולה לקוות לתקופה נוחה יותר מזו הנוכחית, כדי לאפשר לה להמשיך לצעוד באין מפריע לחיזוק מעמדה המדיני ומאמציה בתחום הגרעין", הוא אומר.

בן שבת, העומד כיום בראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים, מוסיף כי "על הפיחות במעמדה של ארה"ב ובהשפעתה במזרח התיכון אפשר ללמוד גם מהתנהלותן של סעודיה ומדינות המפרץ, שנמנעו מלהתייצב לצד וושינגטון נגד מוסקבה והידקו את יחסיהן עם סין, במסגרת חיפושן אחר משענות אחרות, נוספות על ארה"ב או כתחליף לה. זה גם מה שעודד את התהליך של חידוש היחסים בין איראן למדינות המפרץ, למרות העוינות והאיבה העמוקה ביניהן".

"למרות הבידוד הבינלאומי, האיראנים הצליחו להבקיע כי הם ידעו לנצל הזדמנויות", אומרת שיין. "מי שבוחן את המעמד של איראן והיכולת לפרוץ לחידוש יחסים עם סעודיה והאמירויות, לצד המשא ומתן שמתנהל מול מצרים וירדן, רואה הישגים חשובים מאוד שלהם. למרות זאת, המצרים לא יאהבו את האיראנים יותר מהחשיבות שהם מייחסים להסכם שלהם איתנו. המחנה הסוני האנטי־איראני שישראל משולבת בו עדיין חשוב, ואנחנו שם בזכות ארה"ב".

באשר לחזרה להסכם הגרעין, שעלה שוב לכותרות, שיין אומרת כי הסיכויים לכך קלושים בעיקר "משום שהאיראנים 'על הסוס'. הם פחות זקוקים לזה ולא מאמינים לאמריקנים".

הסעודים לא בשלים

בסעודיה התפרסם בשבוע שעבר סקר המתייחס לעמדות התושבים באשר לתקיפה ישראלית אפשרית באיראן, וממנו עלה כי רוב תושבי סעודיה מתנגדים לה. שיין מסבירה כי "מלחמה על הגבולות של המפרציות היא הדבר האחרון שתושבי האזור רוצים". לדבריה, "הם חוששים ממתקפות אחרות מצד איראן עליהם בתגובה, ולעומת זאת לא מאוימים כלל בשל פיתוח הגרעין. ישראל לא באמת יכולה לעשות משהו כדי למנוע את ההתקרבות בין מדינות האזור לבין איראן.

"עצם זה שסעודיה חידשה יחסים עם איראן, זו מכה לאסטרטגיה הישראלית לבניית חזית אנטי־איראנית, אבל זה לא אומר כלום לגבי מתי ואם הסעודים ירצו לנרמל יחסים עם ישראל. השיקולים של סעודיה לא להתקדם איתנו אינם קשורים לאיראן במקום הראשון, אלא יותר בהקשר הפלשתיני ומעמדה של סעודיה כשומרת המקומות הקדושים לאסלאם".

לדברי שיין, "ככל שאנחנו מדברים על האפשרות לנרמול יחסים איתם, כך זה פחות טוב לסעודים - הם לא בשלים לנורמליזציה והיו רוצים להמשיך איתנו 'מתחת לרדאר'".

כאמור, ישראל לא אומרת נואש מול הפעלתנות המדינית האיראנית.  "זה לא ברמה של מה שהאיראנים עשו סביב ישראל", אומרת שיין. "הג'יהאד האסלאמי מחויב לאיראן, וכך חיזבאללה, והם תלויים באיראן גם כלכלית. ואילו המדינות שישראל יצרה איתן את היחסים חוששות מאיראן ולא רוצות לפעול מולה. זה לא מפחית מהערך של הסכמי אברהם".

בידוד איראן נכשל

למרות החשש מהתלכדות זירות, בישראל לא רואים ברשת האיראנית סביב ישראל איום אסטרטגי. "ישראל יכולה להתמודד עם איום כזה די בקלות", אומר גורם מדיני. "איראן מנסה לכתר אותנו כמו שאנחנו פועלים סביבה, אבל זה לא קורה. הפעילות שלהם מול ארגוני הטרור היא ברמה הטקטית בלבד. אם תהיה למשטר האיראני יכולת סף גרעינית, נעבור כבר לשלב אחר".

פריסת הרשת הישראלית מסביב לאיראן והחתירה להרחבת הסכמי אברהם הן יעד מרכזי במדיניות משרד החוץ, אך כל הגורמים שאיתם שוחחנו במסגרת הכנת הכתבה מודים כי איראן בחודשים האחרונים הצליחה לפגוע במאמצים לבודד אותה אזורית. "היא לא ניצחה את המערכה, ואפילו לא את הקרב בהקשר הזה, אבל הצליחה לשפר את מעמדה באופן משמעותי מאוד, והיא מרגישה שהמגמה התהפכה מול המדינות הסוניות ולכן היא עושה מאמץ גם מול ירדן ומצרים", אומרים במשרד החוץ.

האיום הצבאי על כנו

בזירה אחרת על המפה הפכה איראן לשחקן חשוב במלחמה בין רוסיה לאוקראינה. שיתוף הפעולה של המשטר האיראני עם הקרמלין הפך חיוני עבור רוסיה במאמץ המלחמתי להכניע את אוקראינה. בסוף השבוע האחרון הפכה הברית הצבאית גם לאסטרטגית, לאחר שראיסי ופוטין חתמו על הסכם לבנייתה של מסילת רכבת מהודו לרוסיה, שאמורה להפוך לנתיב סחר משמעותי.

"כישלון המאמצים הדיפלומטיים להחזרת איראן להסכם הגרעין ומעורבותה של טהרן במלחמה באוקראינה מספקים הזדמנות לארה"ב ולמערב לאמץ גישה שונה, אשר תרסן את שאיפותיה הגרעיניות של הרפובליקה האסלאמית ואת תוקפנותה, תמנע את הסחף מצד מדינות המזרח התיכון לכיוון רוסיה וסין, ותספק הישג משמעותי למערב במאבק על הסדר העולמי החדש", אומר בן שבת.

"ארה"ב צריכה להציב אופציה צבאית מול איראן. עד כה זהו האמצעי היחיד שהוכיח את עצמו בריסון שאיפותיה הגרעיניות של איראן. אין לקבל את הטענה שמעורבות כזו תגרור את ארה"ב למלחמה. אדרבה, כל תסריט אחר הוא בעל סבירות גבוהה יותר למלחמה".

כדי להרתיע את איראן בכל זאת, ישראל צועדת בעקביות לקראת הפתרון האפקטיבי היחיד שנותר על השולחן: הכנת איום צבאי אמין. "ישראל לא תעביר את האחריות לביטחונה לידיים של גורמי חוץ", אומר גורם מדיני, ואכן כמעט אין שבוע שבו נתניהו לא חוזר על כך ומזכיר את האיום הצבאי של ישראל על איראן. בסוף נראה שהקלף שבו ישראל תנופף מול איראן לא יהיה זה המדיני, אלא דווקא זה הצבאי.