ישראל לא יכולה לשלוח כיפת ברזל לאוקראינה - ואין לצפות זאת ממנה

המלחמה באוקראינה נמשכת ומתרחבת, ובמקביל ממשיכים להתהדק היחסים החמים בין רוסיה לאיראן, עובדה שגורמת לכאבי ראש בישראל.

נמשך הלחץ האוקראיני על ישראל לשלוח מערכות כיפת ברזל או מערכות הגנה אווירית אחרות, לצד מערכות נשק נוספות מהשורה הראשונה. בקשות רשמיות הגיעו מראש ממשלת אוקראינה, משרי החוץ וההגנה ומהשגריר בישראל, בשיחות מול מקביליהם. לאחר שקיבלו תשובות שליליות הם הגיבו, כצפוי, בהתקפות חריפות על ישראל, וקיבלו גיבוי מגורמים שונים בישראל ובעולם שלא קוראים נכון את התמונה הגדולה.

איראן שולחת לרוסים מערכות נשק, כרגע בעיקר מל"טים מתאבדים ויש דיבורים גם על טילים בליסטיים מתקדמים, אבל זה רק חלק מהבעיה. איראן גם מלמדת את הרוסים כיצד להתגבר על הסנקציות המערביות וכיצד לתמרן את המערכות הבנקאיות, והבעיות הפוטנציאליות, לא רק לישראל, כתוצאה מהקשר בין המדינות - גדולות אף יותר.

בעוד ארה"ב חייבת להמשיך לסייע לאוקראינה להביס את הפלישה הברוטלית של פוטין - ישראל צריכה לעשות כל שביכולתה לסייע, אבל ירושלים לא יכולה ולא צריכה לשלוח כיפת ברזל או מערכות נשק אחרות לאוקראינה, ואין לצפות ממנה לעשות זאת.

המידע עלול לעבור לאיראן

ההצלחה המוכחת של כיפת ברזל בשדה הקרב היא יוצאת מן הכלל, לכן קל להבין מדוע קייב רוצה את המערכת. מבלי להיכנס לפרטים מסווגים, מבצעיים וטכניים, כיפת ברזל יכולה לעשות את העבודה הנדרשת באוקראינה, וכל מי שמנסה לערער על יכולותיה לביצוע משימות ההגנה הנדרשות - כחלק מהניסיון להסביר את הסירוב הישראלי - טועה ומטעה. ישראל לא יכולה לשלוח לאוקראינה כיפת ברזל או מערכות נשק אחרות, בגלל ארבע סיבות עיקריות.

להלן הסיבות, לפי סדר חשיבותן. הוא שונה מהותית מהסדר שמוצג בתקשורת, בראיונות ובמאמרי הפרשנות, והוא קריטי להבנת הגישה הישראלית ולקבלתה:

הסיבה העיקרית והחשובה ביותר מבוססת על ההנחה הסבירה עד כדי ודאות, שהמערכות שיישלחו לאוקראינה ייפלו בסופו של דבר לידיים רוסיות, ויועברו במלואן לאיראן (גם אם הן יוגבלו לאזור קייב, כפי שמופיע בחלק מהטענות). המידע על המערכת, כולל לקחים מהפעלתה בשטח, ישמש את טהרן כדי לפתח יכולות לעקוף את ההגנה שמספקת כיפת ברזל לישראל, להפחית את יעילותה ולהגביר את פוטנציאל היכולת של חיזבאללה, חמאס והג'יהאד לפגוע בישראל בעימותים עתידיים. אי אפשר לדרוש מישראל להפקיר ולסכן את הסודות המרכזיים הנדרשים להגנתה.

הסיבה השנייה בחשיבותה היא הזמן שנדרש כדי להגביר דרמטית את כושר הייצור. חשוב להבין כי כדי לבצע את העבודה באוקראינה יידרשו הרבה יותר מערכות ומיירטים, לאור גודלה והגיאוגרפיה שלה.

הסיבה השלישית היא שגם אם היתה מתקבלת החלטה לשלוח מערכות - היה לוקח הרבה זמן (לפחות חודשים, כנראה שנים) להכשיר את הכוחות האוקראיניים להשתמש בהם ביעילות.

שלוש הסיבות הללו נכונות גם לארה"ב. מערכות הנשק שהם שולחים (אף שלא מדובר במערכות מהדרג הראשון או השני) צפויות ליפול (ונופלות בפועל) לידי איראן, יחד עם הלקחים הרוסיים מהמלחמה נגדם, כולל מגבלות ושיטות לחימה. לאור זאת, נראית ברורה ומוצדקת הגישה האמריקנית המסרבת אפילו לשקול שליחת מערכות הגנה אוויריות מתקדמות, כגון פטריוט או ת'אאד. כמו כן, גם לארה"ב אין מספיק מערכות הגנה אווירית מתקדמות לכוחות הפרוסים שלה. נראה כי בארה"ב התגברו על הבעיה השלישית והכשירו כוחות אוקראיניים להפעלת המערכות שלהם.

רק במקום הרביעי, והפחות חשוב (אף שאינו זניח), נמצאת ההשפעה האפשרית על היחסים בין ישראל לרוסיה, על הנוכחות הרוסית הפוחתת בסוריה ועל הסכנה בהתבססות האיראנים במקומם. המלחמה גרמה אמנם להוצאת כוחות רוסיים ולהעברתם לאוקראינה, אבל מה שנראה בתחילה כיתרון הופך לדאגה בגלל כוונות איראן להיכנס לוואקום שנוצר, וכעת - בתמיכת רוסיה וסוריה. נוצרת גם סכנה פוטנציאלית לאיום רוסי־סורי־איראני על חופש הפעולה של ישראל, במימוש פעילויות המב"ם.

היו שהעלו סכנה נוספת, של שינוי גישה אפשרי של פוטין כלפי יהודים ברוסיה - אך זו כנראה לא סכנה אמיתית.

לצד ההמלצה להימנע משליחת כיפת ברזל ומערכות נשק אחרות לאוקראינה, ישראל יכולה בהחלט לספק לקייב מודיעין על הפעילות האיראנית, על המל"טים האיראניים ועל טילים בליסטיים איראניים, אם וכאשר יישלחו.

כפי שהציע שר הביטחון, ישראל יכולה גם לספק חיישנים ומערכת התראה מוקדמת אינטגרטיבית, שישפרו דרמטית את ההגנה מפני מל"טים, רקטות וטילים, בהתבסס על הניסיון הישראלי. ישראל חייבת להמשיך ואף להגדיל את הסיוע ההומניטרי לאוקראינה ולאזרחיה.

שיסתכלו במראה קודם

כדאי שאלו שמפנים אצבע מאשימה כלפי ישראל בדרישה לשלוח כיפת ברזל או מערכות מתקדמות אחרות לאוקראינה, יסתכלו במראה וישאלו מדוע הם לא מבקשים את אותו הדבר מארה"ב. הם יכולים לדרוש מארה"ב לשלוח לאוקראינה מערכות הגנה אווירית מתקדמות כמו פטריוט, או מל"טים תוקפים כמו פרדטור.

לדעתי, ארה"ב, כמו ישראל, עושה את הדבר הנכון ולא שולחת מערכות כאלו, בגלל חלק מהסיבות שהוזכרו לעיל. במקומן היא שולחת מערכות פחות מתקדמות, שגם לגביהן עדיין קיימת סכנה ברגע שייפלו לידיים איראניות, אך בהן יש פחות מחסור וזמן האימון להפעלתן קצר יחסית.

הערה אחרונה קשורה לצביעות העולמית בהקשר לתוכנית הגרעין האיראנית: לצד הידוק היחסים החמים בין איראן לרוסיה, המשטר האיראני ממשיך לתמוך בפעילויות טרור בכל רחבי העולם, לא עונה לשאלות הפתוחות מול סבא"א ומפר בבוטות את הסכם הגרעין ואמנות אחרות שעליהן הוא חתום. ממש לא מובן איך ארה"ב ממשיכה באבסורד הנוראי ומחפשת דרכים "יצירתיות" לחדש את הסכם הגרעין, כנראה אחרי בחירות האמצע. הגיע הזמן להבין את אופיו של המשטר האסלאמי הרצחני באיראן - ולפעול נגדו בכל הכוח.

תא"ל (מיל') יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD), ופרופסור אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. בעבר כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכראש המטה לביטחון לאומי (בפועל)