היום אנחנו מציינים שנתיים להסכם השלום עם איחוד האמירויות. חתימת ההסכם אמנם נרשמה כמפתיעה לאור העובדה שדווקא מדינה ערבית קטנה יחסית מובילה קו פייסני יוצא דופן בסכסוך הישראלי הערבי - אבל ההפתעה הגדולה יותר הייתה תגובת העם האימראתי. בניגוד לאזרחי מצרים וירדן, שהובילו קו צונן למדי לאחר שנחתמו עימם הסכמי השלום לפני עשרות שנים, האמיראתים מיהרו לשבח את הסכם השלום בלי קשר למידת הזדהותם עם הסוגיה הפלשתינית.
העם האימראתי הוכיח ללא כל ספק שהוא לא רק מקבל את החלטותיהם של המנהיגים, אלה אף פועל להרחבת שיתופי הפעולה. מאז חתימת הסכם השלום, ולמרות משבר הקורונה, אנחנו אכן עדים להגדלה משמעותית בהיקף המסחר והתיירות. אמנם עדיין לא ראינו ברחובות ישראל המוני אורחים ותיירים אמיראתיים אך מאות אלפי התיירים הישראלים שביקרו באיחוד האמירויות זכו לקבלת פנים חמה במיוחד. זוהי מהות הסכם השלום הזה - הוא נחתם יותר בין העמים מאשר בין הממשלות.
בטרם נחתם הסכם השלום, איחוד האמירויות שיחקה תפקיד משמעותי ביותר בקרב המדינות הערביות. העדות הגדולה ביותר לכך היא העובדה שהמדינה הזו מארחת ומעסיקה מיליוני אזרחים ממדינות מוסלמיות ברחבי הגלובוס, בין השאר ממדינות שעברו משבר כלכלי קשה ומלחמות דוגמת סוריה, לבנון, עיראק וכן פלשתינים המוצאים אצלם מחסה בטוח ופרנסה מכובדת.
עם חיזוק מעמדה הכלכלי של איחוד האמירויות, ובעקבות התהפוכות שעברו על העולם הערבי והיחלשותן של מדינות חזקות כמו מצרים לוב ועיראק - היא גם חיזקה את מעמדה המדיני בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט. יחד עם סעודיה הן הפכו למשפיעות ביותר על הנעשה במרחב - מעמד שמספק לה ללא כל ספק את הכוח להוביל תהליך נורמליזציה ושלום עם ישראל.
עוד לפני שנאמר מילה על המשמעות הכספית של ההסכם (הסחר המשותף בין המדינות הגיע ל־1.4 מיליארד שקלים אשתקד), אפשר לקבוע שהסכם השלום ניפץ סטראוטיפים בקרב ישראלים ואמירתים כאחד. בעתיד אנו צפויים לחיבורים נוספים ולחיזוק הקשרים בין ישראל לאיחוד האמירויות שהנהגתה זיהתה בחכמה וניצלה הזדמנויות הרבה לפני מנהיגים ערבים אחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו