אם יש משהו שמתבהר מכל התקופה האחרונה הוא שהפלשתינים - הן בעזה והן ברשות הפלשתינית ביו"ש - אינם אדונים לעצמם. הם אינם עצמאיים להחליט על גורלם.
הם משמשים כלי שרת בידי אינטרסים זרים, כמו איראן או האיחוד האירופי. כך שקשה לראות מה בדיוק החשיבות של פרטי התוכנית שג'ארד קושנר מציג בפני הישראלים והפלשתינים. חשוב לראות שהדמות הדומיננטית במסע המדיני הנוכחי הוא קושנר, מחזיק התיק האזורי, ולא גרינבלט, מחזיק תיק הפתרון הפלשתיני.
מאחר שהפלשתינים שוקעים מבחינה מדינית, התוכנית האמריקנית מערבת הרבה יותר מבעבר גורמים ערביים אזוריים: ערב הסעודית, מצרים ועבדאללה מלך ירדן.
לגבי פרטי התוכנית - ישראל זוכה להקשבה אוהדת בכל מה שקשור לדרישותיה הביטחוניות. מאחר שמדובר בתפיסות של רה"מ נתניהו ונצים ידועים נוספים בקבינט הביטחוני, ברור שמדובר בנוכחות ביטחונית ישראלית בכל רחבי יו"ש ובקעת הירדן - לעת פתרון. אך לא ריבונות ישראלית. לגבי ירושלים - תלוי מה ישראל ומה הפלשתינים מחשיבים כ"ירושלים". האמריקנים לא שוללים בירה ערבית במזרח העיר.
אבל נראה שבסיבוב המדיני הנוכחי של הנשיא טראמפ, הסיפור העיקרי הוא רצועת עזה. אפשר להניח שלישראל יש היום פרטנרים דומיננטיים, הנחושים להוציא את הקלף העזתי הבוער והמדמם מידי איראן.
להוציא את הקלף העזתי מידי השמאל הישראלי זה כבר סיפור אחר, קשה יותר. כי במוקד התוכנית לגבי עזה עומדת בנייה מחדש של המערכת הפוליטית ברצועה, וזה כמובן אומר סילוק הנהגת חמאס. השאלה היא איך עושים את זה?
מירושלים קשה לראות מהלך יסודי כזה ללא פעולה צבאית נרחבת של ישראל ברצועה. האם זה מה שהולך לקרות? קשה לדעת. אבל חמאס בהחלט מייצר לישראל אינטרס שלא היה קיים עד לאחרונה, להיכנס לרצועה ולשים סוף להתקפות הבלתי פוסקות משם. קושנר נפגש בירדן עם גורמים סעודיים. הוא היה במצרים. דבר אחד מוסכם על הכל: בכל התנועה המדינית הזאת, ביקור של קושנר ברמאללה לא נמצא על הפרק.
"פת"חלנד" בהנהגת אבו מאזן אינה עונה. זו לא רק העברת השגרירות האמריקנית לירושלים, זו גם הזמניות של הנהגת אבו מאזן. ואולי צריך שוב להזכיר כי אבו מאזן שרף את כל הגשרים לממשל טראמפ בנאומיו האנטישמיים, שבהם קילל את טראמפ "יחרב ביתך" וכינה את השגריר פרידמן "בן כלב".
כזכור, אפילו ה"ניו יורק טיימס" הזדעזע. לא בגלל הקללות על טראמפ, בזה אבו מאזן חבר באותה מפלגה של העיתון הניו־יורקי, אלא בהאשמת היהודים במותם בשואה, בגלל היותם סוחרים וחלפנים.
האווירה בדעת הקהל הפלשתינית היא של שנאה. אחד המסמכים המשמעותיים שפורסמו לאחרונה הוא ראיון שערך העיתונאי מירון רפפורט (אתר "שיחה מקומית") עם עורך סוכנות הידיעות "מעאן", נאסר לחאם, ממקורבי אבו מאזן, שנחשב בעבר ל"מתון".
לחאם אמר לרפפורט המזועזע כי אין יותר על מה לדון עם "היהודים", ואפשר לדון עכשיו רק על עזיבתם את הארץ. "קרה בהיסטוריה שעמים זזו", אמר, והדגיש כי "אבו מאזן יותר קיצוני ממני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו