אכזבה לפעילי האקלים: ועידת גלזגו הסתיימה בפשרה חסרת שיניים

בתום כשבועיים של דיונים מרתוניים, נאומים של עשרות מנהיגים, הפצה של שלוש טיוטות שונות, ואחרי שהחמיצו את היעד הנקוב להשגת הסכם: כ-200 המדינות של ועידת האקלים COP26 הצליחו להגיע לנוסח מוסכם על מנת לשמר את היעד של האטת קצב ההתחממות הגלובלית - אף שהמרכיבים המרכזיים, שאותם רצו להכניס פעילי הסביבה, נותרו בחוץ.

בין היתר, עקב לחץ של מדינות מתפתחות ובהן הודו ואיראן, שונתה הטיוטה הסופית כך שלא יהיה איזכור מפורש ומחייב להוצאת הסובסידיות של שימוש בפחם ובדלקים מאובנים לצורכי תעשייה וחשמל, ובמקום זאת שונה הנוסח כך שיידרשו לפעול רק "לצמצום" השימוש בפחם.

בראש ההסכמות המרכזיות של ההסכם - הצגת צעדים, כבר בשנה הבאה, לחיזוק המחויבויות הקיימות לעמידה ביעדי צמצום הפליטות עד 2030, על מנת לשמר את היעד של השגת עלייה של עד 1.5 מעלות צלזיוס, יחסית לתקופה הטרום-תעשייתית של העולם.

כמו כן, סוכם על האצה בצמצום השימוש בפחמים ובסובסידיות בלתי יעילות של פחמים ודלקים מאובנים, ועל הכפלת המימון שמועבר למדינות מתפתחות לא יאוחר משנת 2025 - במטרה לעזור להן להסתגל לשינויים באקלים. הסכמה מרכזית נוספת היא בהקמת מסגרת של חוקים מפורשים, שתסדיר את שוקי האיזון הפחמני (מנגנונים שנועדו לאזן את הפליטות על-ידי הרחבת הצמחייה בעולם, ועוד צעדים כדי לקלוט את הגזים).

נשיא ועידת האקלים, אלוק שארמה, התנצל "באופן עמוק ביותר" על האופן שבו השיחות הובילו, למעשה, להסכם נטול שיניים אופרטיביות. במסיבת העיתונאים, בעת ההכרזה על ההסכם, אמר בקול נשבר ובעיניים דומעות כי הוא מבין לליבם של הפעילים על כך שהטיוטה הסופית רוככה משמעותית: "אני מתנצל בפני כל הנציגים בכנס על איך שהתהליך התקיים ומבין את גודל האכזבה, אבל אני חושב שזה חשוב שנשמר את המסגרת הזאת".