נסוג בכל שנה ב-1.10 מטרים, ישראל אחראית רק לכ-28% מירידת המפלס: ועדת הצעירים בכנסת עסקה היום (שני) בהרחבה במצבו המידרדר של ים המלח, ובפיקוח הנדרש על עבודת חברות כי"ל (כיום קבוצת ICL) המשתמשות במשאביו כמו פוספטים וברום מתוקף חוק זיכיון ים המלח. כמו כן הוועדה דנה בהכנת חוק זיכיון חדש לכרייה, לקראת סיום הזיכיון הנוכחי בעוד כשש שנים - בשנת 2030.
יו"ר הועדה, נעמה לזימי (העבודה) הדגישה כי "השימוש שאנחנו עושים בים המלח מבחינה תעשייתית הביא לירידה של 40% במפלסו ולהתייבשות האגן הדרומי, מה שהוביל לתופעות טבע שונות, כמו התחתרות נחלים ויצירת בולענים. עד שנת 1980 לא היו בים המלח בולענים כלל, וב-44 השנים שחלפו מאז נפערו בים המלח יותר מ-6,000". היא קראה למשרדי האוצר והגנת הסביבה לממן מחקר עצמאי לשמירת ושיקום הים.
אוהד קרני, מנהל אגף מדיניות סביבתית במשרד להגנת הסביבה, תיאר את הנזקים הכוללים של נסיגת מי הים וירידת המפלס הקבועה. "גם יבוא מים, כולל מים מותפלים, לא יביא בשלב הראשון להעלאת המפלס, ורק לאחר 20 שנות של יבוא כזה - נדע אם הצעד הזה לא יגרום לנזק. מים מותפלים פירושם הכפלת כמות ההתפלה בארץ, ועלותה גדולה בהרבה מכל חלופה אחרת. כל שנה נגרעים 180-160 מיליון קוב מים מהפעילות בים".
ראש המועצה האזורית מגילות-ים המלח אריה כהן הזהיר כי הים נסוג בכל יום ובכל שנה הוא מצטמצם בכמטר ועשרה סנטימנטרים. בין היתר סיפר על פעילותו לעריכת סקר עצמאי ובלתי תלוי לבחינת חלופות לשיקום מצב הים. ניר ונגר, ראש המועצה האזורית תמר ויו"ר ניקוז ים המלח, שיבח את כריכת שיקום הים - בהכנת חוק זיכיון חדש.
תומר דובורוסקי מנהל פרויקט ים המלח בחשב הכללי, סיפר על הכנות לקראת הזכיין העתידי, כולל הכנת חוק זיכיון חדש – על פיו יוכן המכרז החדש. בנוסף פועל צוות סביבתי, המטפל בצמצום השאיבה ושיקום הנזקים הסביבתיים. הסכם קציר המלח מטפל במקום אחסון כל המלח העודף, הקמת מסוע לפינוי מלח זה, ופתרון להטמנה ארוכת-טווח. כי"ל מחוייבת לעמוד בלוח הזמנים, של הכנת פתרון הביניים ופתרון ארוך טווח.
על פי ד"ר יעקב ליבשיץ, מנהל ההידרולוגיה מרשות המים, כשני מילארד קוב הגיעו לים המלח בעבר, וכיום רק כמאה מיליון. עוד אמר כי ישראל וסכר דגניה הם לא הגורמים לכך משום שרוב השאיבה מתרחשת בנהר הירמוך, בשטחי סוריה וירדן. על פיו דבריו, פעילות המפעלים הישראלית אחראית רק ל-28% מירידת המפלס בים המלח והמפעלים הירדניים גורמים ל-22 אחוזים נוספים. לדבריו, להזרמת כמות מים גדולה מדי לים – עלולה להיות השלכות שליליות, ויש לעשות זאת בזהירות. כדי לא לפגוע בים יש להזרים לא יותר מ-400 מיליון קוב מים לשנה.
לדברי מירב עבאדי, מ"אדם, טבע ודין", יש לשקול הפסקת כריית האשלג כליל בשל שורת מפגעים קיימים ועתידיים מהפעילות הכלכלית בים שפירטה. בין השאר קראה כי לטיפול בכשלים קודמים במסגרת הזיכיון החדש. קריאה לשקילת מעמד מיוחד עבור ים המלח נשמעה גם מצד ד"ר עודד קינן, סגן המנהל המדעי מחקר ופיתוח ים המלח.
לדברי יעל גיגי, מנכ"לית SDG ישראל, על האוצר לתמחר היטב את הפגיעה הסביבתית ולממן באמצעותה את השיקום, ואילו רות קניגסוולד, מנהלת בית ספר השדה עין גדי של החברה להגנת הטבע, התריעה מחוסר הנגישות של הציבור לרוב חופי המפלס הצפוני.
בתגובה לדברים, נועם גולדשטיין, סמנכ"ל ICL (כי"ל לשעבר) השיב כי פעילות האגן הדרומי היא כלכלית ותיירותית גם יחד, וכמות שאיבת המים השנתית כמעט ולא משתנה מזה כ-32 שנה, ואילו המפעלים הירדנים עומדים להגדיל משמעותית את כמות שאיבתם, מ-120 מיליון קוב לשנה ל-180 מיליון בשנה. קציר המלח הנוכחי, נבדק ונמצא כפתרון הנכון ביותר, לשמירת המפלס כדי שלא יעלה באזור המלונות. בימים אלו עובדים על הקמת מסוע שיטמין את המלח העודף באגן הצפוני, ומיזם זה יסתיים עד תום הזיכיון.
לפי אהד צמת, מנהל מחלקת ירדן במשרד החוץ, נושא המים הוא קריטי ליציבות המשטר – בגלל היותה המדינה השנייה בעולם כבמידת היובש. לכן – כל פעילות ישראלית שתיעשה בים – מן הראוי שתיערך בשיח עימם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו