"שני ס"מ של חוף לתושב": החופים בישראל מצטמצמים והעיריות מאיצות את הנסיגה

שני ס"מ של חוף לכל תושב. זהו השטח הפתוח על החוף שנותר לכל ישראלי, והוא הולך וקטן. מפלס הים יעלה ב-30 ס"מ עד שנת 2050, כך עולה מדו"ח של מינהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי בארה"ב, ובנוסף, בניית מבנים כמו מרינה או טיילת על החופים - יובילו לנסיגת החול. והעיריות במישור החוף - בעיקר מאיצות את הנסיגה.

"כשאנחנו בונים על החוף - סוכות מציל גדולות, מסעדות, בתי קפה, טיילות - אנחנו רואים שיש נסיגה משמעותית של החוף. בהרצליה למשל בנו את המרינה, והחופים שמצפון למרינה ומדרום לה נסוגים. הסיבה - המרינה ושוברי הגלים שבנו סמוך אליה - לכדו בתוכם חול", כך מתאר ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ים בעמותת צלול.

שוברי הגלים הם פתרון נקודתי שהעיריות אימצו על מנת לשמור על החופים שבתחומן. השובר, שלרוב עשוי מסלעים גדולים המשתלבים אחד בשני, מגן על החול ועל החוף שמולו הוא מוצב, ובו בזמן גורע חול מהחופים הצפוניים אליו, ובכך הופך אותם לצרים יותר. 

במילים אחרות, במצב של בניית מבנה ימי כמו מרינה או שובר גלים, נגרע החול מצפון אליו, כלומר המבנה הימי אוגר את החול ומפריע להסעת החול צפונה. זה גורם להצרת חופים במקומות שלא נבנו בהם הגנה. כל חוף שנבנה בו מבנה ימי - הולך "לגנוב" חול מהשכן הצפוני שלו ובכך לגרום לחוף צר.

בנוסף לגריעה החופית של החופים השכנים, שוברי הגלים מסכנים את הרוחצים ופוגעים בענף הגלישה: השוברים מגבירים את הסיכון לטביעות בשל מערבולות שנוצרות בקצותיהם, ומצמצמים את השטח שבו ניתן לגלוש. ארתור רשקובן, לשעבר מנכ"ל ארגון גולשי הגלים בישראל, מספר: "אני גולש 33 שנים. עם הזמן זה צבר פופולריות בארץ ובתקופת הקורונה זה התעצם עוד יותר, יש היום המון גולשים, אנחנו לא חבורה קטנה, נגמר לנו 'המגרש'. זה מצמצם משמעותית את שטח הגלישה. ומה עם השחיינים, ומה עם ציבור של הרבה משתמשי ים, גולשי סאפ, איפה יש הכי הרבה טביעות? סביב שוברי הגלים, כי הם מייצרים זרמים". 

אם לא די בכך, שוברי הגלים יוצרים זיהום, מכיוון שהם אוגרים בתחומם לכלוך, מעין "מלכודת פלסטיק", ובאופן כללי מהווים התערבות בטבע ובנוף הפתוח של חוף הים. 

תל אביב והרצליה ב"מרוץ חימוש" להגן על החופים שבתחומן 

בתוך כך, על מנת להגן על החופים שבתחומה, עיריית הרצליה מתכננת להקים שבעה שוברי גלים נוספים, כך על פי תוכנית "חזית הים". מטרת התוכנית היא "פיתוח ושיקום חופי הרצליה, והגנה על מצוק החוף". בפועל, שוברי הגלים שהעירייה תציב בתחומה, יפגעו ברוחצים ובגולשים ויצמצמו את שטחי החופים שמצפון להרצליה. "אם יציבו עוד שוברי גלים בהרצליה, הם ידחפו את הבעיה למקום אחר – צפונית להרצליה או דרומית. אם יבנו עוד שוברי גלים אז יצטבר עוד חול לפני ואחרי השוברים הללו, אם מצטבר חול במקום אחד – הוא יחסר במקום אחר. כרגע מעריכים שיש שני ס"מ של חוף לכל תושב בישראל", מסביר ד"ר ארבל. 

ובינתיים, בתל אביב מתכננים להציב שובר גלים דמוי צינור ענק מתחת למים. התאגיד העירוני המופקד על ניהול רצועת החוף פרסם מכרז להצבת הצינור הענק, שנקרא גיאוטיוב במינוח המקצועי, על מנת "להגן על המצוק בחוף הצפוני". הסכנות בגיאוטיוב, הן בראש ובראשונה פוטנציאל זיהום עצום: כשהציבו גיאוטיוב באשקלון הוא התפרק מספר פעמים, וכל הפלסטיק התפזר בים ובחוף, זיהם והוביל למותם של בע"ח. בנוסף הוא מסוכן למתרחצים ולגולשים, מכיוון שהוא עלול ליצור מערבולות בסביבתו.

"עיריית תל אביב רוצה להרחיב את החוף באזור תל ברוך. היתרון של הגיאוטיוב לעומת שובר גלים זה שהוא לפחות לא הורס את קו המים, הוא נמצא מתחת למים. אבל הוא מהווה סכנה לרוחצים כי הוא יוצר מערבולות, והוא מפריע לגולשים, הוא עשוי מחומרים סינטטיים ועלול להתפרק, כמו שקרה באשקלון. זה זיהום של חומר פלסטי-סינטטי שמתפזר בים", כך אומר ד"ר ארבל.

ארתור הגולש מוסיף: "איפה יש הכי הרבה טביעות? סביב שוברי הגלים, כי הם מייצרים זרמים, ככה גם הגיאוטיוב, הוא עוד יותר מסוכן כי הוא מתחת למים ואתה לא רואה אותו, אתה לא יודע ממה להיזהר. בשביל מה צריך את הגיאוטיוב? כדי להגן על המצוק? זה שקר גס, יש טיפולים אחרים למצוק".

בין הפתרונות: הזנת חול או ריפים מלאכותיים

קיימות מספר חלופות שהעיריות יכולות לבחון על מנת להגן על החופים ועל המצוקים שבשטחן: ראשית, כדי להגן על המצוק, במקום להציב גיאוטיוב, ניתן להטות את הנגר (זרימת המים) על המצוק כדי למנוע את הסחף שלו, דרך תעלות ופתחים מוסדרים, ולמנוע שבילים לא מוסדרים שיורדים מהמצוק. בנוסף, "אפשר לחזק את בסיס המצוק באמצעות צמחייה, או מסלעה (בולדרים), שיגנו מפני התמוטטות, ללא שוברי גלים. הדבר הוכח בפרויקט ההגנה על מצוק הכורכר מתחת לאתר הארכיאולוגי באפולוניה", מספר מור גלבוע, מנכ"ל "צלול".

פתרון נוסף הוא הזנת חול: "לקחת חולות שהצטברו ליד מבנים ימיים ולהזין אותם במקום אחר. הפתרון הזה הוא זמני וצריך לחזור על הפעולה, מכיוון שהחולות הללו נסחפים שוב, לרוב אחרי שנה", מוסיף ד"ר ארבל.

"במקרים שבהם חייבים לעשות בים הגנה מלאכותית אפשר להציב ריפים מלאכותיים: סלעים או מבנים דמויי סלע שמציבים אותם בים, כך שהם ירסנו את הגלים. זאת לאחר בדיקה של מודל שמוכיח שהם מאפשרים שחייה בטוחה מעליהם ושהם מרסנים את הגלים הגדולים. בהרצליה לא בחנו את האופציות האחרות. הם דחפו לכיוון של שוברי הגלים כי זה מה שהתאים להם", מסכם ד"ר ארבל.

מעיריית הרצליה נמסר: "הפתרון היחיד המוכח בישראל זה כחמישים שנה והמאפשר שמירה על קו חוף רחב ויציב לטווח זמן ארוך, הוא הקמת שוברי גלים. על כן, בהתבסס על חוות הדעת המומחים לנושא וגורמי המדינה העוסקים בעניין, מקדמת עיריית הרצליה תוכנית לחזית חוף הים ולשיקום החול בחוף, הכוללת הקמת שבעה שוברי גלים בחלק המרכזי של רצועת החוף. בכוונת העירייה להשאיר רצועת חוף ללא שוברים – בכדי לאפשר פעילות גלישה וספורט ימי".

מעיריית תל אביב נמסר: "אנו רואים חשיבות גדולה בטיפול ותחזוקת המצוקים ושוברי הגלים תוך שמירה על איזון בין אחריותנו לבטיחות המשתמשים בסביבה החופית, לבין מתן אפשרות לשימוש לכלל משתמשי הסביבה הימית, רוחצים, שחיינים וגולשים. אנו ערים למורכבות הגדולה של הגיאוטיוב ומתייעצים כל העת עם מומחים ימיים בארץ וברחבי העולם ואף ביצענו הפקת לקחים מהפרויקט שבוצע בחוף אשקלון".