בצורת או ספין: האם ישראל באמת מתייבשת?

רשות המים פרסמה היום (ראשון) כי גם ב-2019 אנו צפויים ל"בצורת זו השנה השישית ברציפות". אלא שעל פי גורמים המעורים בנושא אותה בצורת אינה גזירת שמים, וניהול אחר של תהליך אגירת המים היה מציב את ישראל במקום אחר. 

"ההיסטריה שקמה כל פעם שמדברים על בצורת מתייחסת רק לצרכים האנושיים ולא לטבע. בגלל מתקני ההתפלה תמיד יהיו מים לשתות, השאלה אם זה נכון להתייחס כך למים", מסביר אביעד שר שלום, גיאוגרף ומתכנן עירוני אשר מתמחה בפיתוח בר-קיימא. 

"היה קמפיין (הפרסומת בכיכובה של רננה רז – נ"צ), אנשים צרכו מים. כל ההתנהלות הזו מעידה על חשיבה לטווח קצר. יש עוד צרכנים חוץ מהמגזר הביתי ומחיר המים. אינטרס אחד הוא שיהיה מים לטבע והשני שהמאגרים לא יתקלקלו. הבעיה העיקרית בארץ היא חוסר יכולת האגירה (היא עדיין יותר טוב מזו של ירדן ולכן כחלק מהסכם השלום אנחנו מספקים להם 50 מיליון קוב בשנה מהכינרת)". 

שר שלום הוסיף כי "פרט לכינרת, יש לנו עוד שני מאגרים עצומים: אקוויפר החוף ואקוויפר ההר. המצב שלהם יותר גרוע מהכינרת. 'בצורת' זו לשון המעטה לגבי המצב שלהם, המצב שם קטסטרופלי. באקוויפר החוף כשהמפלס יורד לא רואים אי, פשוט הים נכנס פנימה. המים המלוחים של הים נכנסים לאקוויפר החוף. זה אסון טבע". 

על פי שר שלום, כמות המשקעים שיורדת אינה משתנה כמעט ביחס לשנים עברו, אלא מה ששונה הוא "משטר הגשם", כלומר הכמות היורדת בכל פעם שיורד גשם עולה, אך מספר הפעמים שאנו חווים אירועי גשם קטן. על פי האתר של העיתונאי והסופר צור שיזף, המסקר בהרחבה את הנושא בתל אביב יורדת אותה כמות שנתית כמו בלונדון (סביב ה-600 מ"מ), שטוקהולם, פראג ומוסקבה. במירון, בגליל העליון והמערבי ועל ראש הכרמל, על שדרת ההר בין שכם לחברון - יורדת כמות כמעט כפולה (בין 800-1200 מ"מ בשנה).

כמות גשם דומה לזו בתל אביב. לונדון // צילום: עמי שומן

לפי שר שלום "הממוצע כמעט לא משתנה בשנים האחרונות. משטר הגשמים בעולם כולו משתנה. יש אולי פחות מים, אבל קשה לקרוא לזה בצורת. החורף פשוט מתחיל מאוחר יותר והוא קצר יותר. מספר ימי הגשם קטן כל הזמן, אך כמות הגשם לא קטנה באותו יחס. זה משפיע על הטבע, על היכולת שלו לאגור. אנחנו פועלים הפוך – אנחנו לא ממלאים את המאגרים התת-קרקעיים כי לא רואים אותם וקשה יותר למלא אותם, אבל הם החשובים באמת". על פי נתוני השירות ההידורולוגי, במהלך 165 השנים האחרונות כמעט שלא חל שינוי משמעותי בכמות הגשמים בארץ ישראל.

על פי האתר הרשמי של השירות ההידרולוגי (השייך לרשות המים) "נפח מי הגשם בשנה ממוצעת בישראל הוא כ- 7 מיליארד מ"ק. מתוך כמות זו פחות מ - 2 מיליארד מ"ק נאספים בפועל במאגרי המים העיליים והתחתיים וניתנים לניצול. השאר חוזרים לאטמוספרה באידוי או בדיות. באופן גס, כ- 70% מהגשמים חוזרים לאטמוספרה באידוי ישיר מפני הקרקע או על ידי נידוף מצמחייה, כ – 5% זורמים בנחלים וכ- 25% מחלחלים אל מי התהום (כאשר היחס בין המספרים הללו משתנה בין אזור לאזור ברחבי הארץ)". 

המצב הוא שבעצם המאגרים לא מסוגלים להתמודד עם כמות מים גדולה, וחלק גדול מהמים "הולך לאיבוד" (מתאדה בחזרה לאוויר). ואמנם, בישראל משתמשים בדרך שמאפשרת שימוש במים לצריכה ביתית ולחקלאות ממאגר בלתי נדלה בעזרת מתקני ההתפלה. אלא שעל פי שר שלום, השימוש בטכנולוגיה זו נרחב מדי. 

"פעם לא היה צריך להתפיל את המים באותה כמות, היו מים מתוקים. תהליך ההתפלה צורך חשמל ודורש שריפת פחם. על ידי השימוש בפחם אנחנו גורמים להתחממות של כדור הארץ, מה שגורם למשטר הגשמים להיות יותר בעייתי. מדובר ב'מעגל קסמים'", הסביר שר שלום. 

למעשה לישראל ישנם שלושה מאגרי מים – מאגר הכינרת, מאגר החוף (מי הים) ומאגר ההר (יהודה ושומרון). בפועל, מהכינרת לא מתבצעת שאיבה לצרכים פנימיים כבר מספר שנים (גם מתבצעת שאיבת מים שמועברים לירדן במסגרת הסכם השלום).  

לגבי מאגר ההר על פי שר שלום "בעבר מעיינות ראש העין היו גדולים יותר מהירדן. אין מעיינות והטבע ניזוק מזה. הפלשתינים מזרימים ביוב לנחלים, ואין טיפול משותף בביוב. בניית סכרים הייתה יכולה לסייע". 

הסתמכות גדולה מדי על מתקני ההתפלה. מתקן התפלה בחדרה // צילום: אי.פי.איי

לגבי מאגר החוף, על פי שר שלום "מצבו גרוע יותר, כי מאגר ההר יוכל להתאושש אם נטפל בביוב ונבנה סכרים בנחלים. המליחות עולה ככל שהים נכנס יותר פנימה וכך נדרשים לבצע יותר התפלה". אז איך מטפלים באקוויפר החוף? על פי האתר של צור שיזף, הפתרון פשוט יחסית: 

"הכי פשוט וקל לעשות את זה במישור החוף, שהוא האקוויפר הרדוד, המתוק, האסטרטגי והזמין שלנו. זה שבין גדרה וחדרה. הוא שווה 20 מיליארד קוב – פי חמישה מהכינרת –איכות מימיו טובה משל הכינרת והוא נמצא מטרים ספורים מתחת לרגלים, כך שזול ופשוט לשאוב אותו והמרחק לברז של רוב אוכלוסיית המדינה קצר.

עולה חצי שקל לקוב לשאוב את המים האלו. במכון ההתפלה הכי זול, עולים המים יותר משני שקלים ועשרים אגורות. המים הטבעיים שמתחת לרגליים עולים פחות מרבע. הם לא מחממים את הים והאטמוספירה, לא מזהמים והמים טובים נקיים מתוקים ובריאים.

מכיוון שבנינו על רוב מישור החוף, צריך לקחת את כל מרזבי הבתים, פרטיים, משותפים ומוסדות ציבור, לחפור בורות ספיגה קטנים ולהוריד לתוכם את המרזבים. כדי שהמים ירדו מהשמיים ישר לבטן האדמה.

כמה זה יעלה? כמה אלפי שקלים לבניין. במיליון בתים המכילים את רוב אזרחי ישראל – מדובר בהשקעה של שנים-חמישה מיליארד שקלים. כמו שתי תחנות התפלה. רק שלא צריך לעשות אחרי זה כלום, כי המים יורדים מהשמיים, מסתננים ומתנקים בדרך למי התהום ומערכות השאיבה קיימות בכל הארץ".

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו