אמנם הסגר בישראל "שוחרר" מעט אתמול (ראשון) לאחר כניסתן של ההקלות לתוקף, אבל מערכת החינוך עדיין לא נפתחה והממשלה מתקשה להחליט בנושא.
המצב הזה מקשה מאוד על ישראל כמדינה בכלל ועל תלמידים והורים בפרט. לאור זאת, פנינו למומחים בעלי ניסיון רב במשק ובחינוך כדי לנסות להבין מה ניתן לעשות עוד בנושא וכיצד הממשלה יכולה להחזיר לפחות חלק מהתלמידים לבתי הספר.
קוסמים לא ישנו את המצב
עמוס שפירא, לשעבר מנכ"ל חוגלה-קימברלי, מנכ"ל אל על, מנכ"ל סלקום, נשיא אוניברסיטת חיפה וכיום יו"ר עמותת אלו"ט, אמר ל"ישראל היום" כי "אף קוסם לא יכול לנהל נכון כעת את המשבר בישראל, לא גנרל, לא איש עסקים מוצלח, לא אף פוליטיקאי – והכל בגלל הקרע בממשלה. גם אם המערכת הייתה בדעה דומה, עדיין היינו עומדים מול אתגר מסובך בצורה בלתי רגילה. המחלה כאן להישאר, ואנחנו צריכים להשלים עם מספר של חולים ומתים בכל החלטה שנקבל. העניין הוא שאז לפחות היו מתקבלות החלטות והמחיר היה קטן יותר".
עוד אמר שפירא כי "השיתוק המדיני-לאומי מייצר מצב שבו המחיר בחולים ובמתים גבוה יותר, וזה מחיר שאנחנו משלמים על הדמוקרטיה הישראלית שיצאה מאיזון. תקראו לי תמים, אבל אני סבור שהפוליטיקאים חייבים להתעלות מעל השיקולים האישיים הקשים שלהם ולצאת יחד לדרך".
אולי כדאי למנות פרויקטור עם סמכויות?
"זה לא ילך. עבדתי במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי, ראיתי הכל מהכל – ניהול משבר כזה צריך גיבוי פוליטי, אף דבר אחר לא יעזור, ולכן אני מצפה מהפוליטיקאים להתעלות על עצמם. אולי זה כבר לא יכול לקרות, אבל אין אופציה אחרת".
"משרד החינוך צריך לפזר את סמכויותיו"
פרופסור יערה בר-און, היסטוריונית וחוקרת תרבות, לשעבר רקטור האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ונשיאת מכללת אורנים לשעבר, סבורה כי משרד החינוך צריך לפזר את הסמכות שלו – ולוותר עליה כמעט לחלוטין לטובת העיריות והמגזרים השונים בישראל. "קשה לדמיין שמה שאני אומרת יקרה במדינה, אבל זהו הפתרון היחיד. כל רשות מקומית קטנה, כל בית ספר גדול, כל מגזר בחברה הישראלית, הם עולם ומלואו שיודעים יותר טוב מהנהלת משרד החינוך מה טוב להם, מה הם יכולים לעשות במסגרת מה שיש להם ומה לא. עיר קטנה יודעת איך לפזר את התלמידים כך שלא יידבקו ושיהיו לימודים", אמרה.
"במילים אחרות, הרצון לשלוט בהכל מלמעלה לא ייתכן במגפה, והמשרד צריך לוותר. צריך לקבוע כמה עקרונות בסיס וכמה יסודות שכולם צריכים לתת לתלמידים ולכל מגזר בחברה, לכל יישוב ולכל ראש עיר, לפעול כראות עיניו", הוסיפה פרופ' בר-און. "הם נמצאים בשטח, הם יודעים מה וכמה ניתן לעשות, אכפת להם והם אלו שידעו להתנהל הכי טוב במשבר כזה. לשם כך, כמובן, המשרד צריך לוותר על המון סמכויות ורק לפקח ולהתוות נהלים, להתערב כשיש שבר. שום פתרון אחר לא יצליח בארץ כרגע".
"אנחנו לא ניו זילנד"
ד"ר יצחק ספורטא, מרצה בכיר בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, סבור כי במצב הנוכחי של הממשלה, זו אינה מסוגלת לקבל החלטה מכיוון שחסרה עבודת צוות מקיפה שתברר מה באמת ניתן לעשות בישראל אל מול המגפה. "כאשר יש מצב כל כך מורכב שנמשך זמן רב כל כך, הבעיה המרכזית היא שהשלטון המרכזי בישראל לא באמת עומד מול ידע סדור של אפשרויות פעולה ברזולוציה המקומית, קרי בכל עיר ועיר", אמר.
לדבריו, מכיוון שהשרים נמצאים במצב של חוסר ידע, זה בלתי אפשרי שהם יגיעו להחלטה מושכלת. "צריך לבצע עבודת מטה שתמפה את כל הרשויות המקומיות בארץ בתחומי החינוך, הרווחה ובתחומים נוספים איתם צריך להתמודד", אמר. "צריך לדעת אילו תלמידים מגיעים ממשפחות חזקות, שיכולים ללמוד בזום רוב השבוע ולהגיע לבית הספר יום אחד בלבד, ואילו תלמידים הם חלשים מאוד ושצריך לצאת מהקופסה כדי למצוא עבורם פתרונות".
לדעתו, ספורטא חושב שצריך לבצע ארגון מחדש בקבלת ההחלטות בנושא החינוך במטרה "להציף" אל הממשלה רק תוכניות סדורות ושלמות, שעברו עבודות מטה פרטניות של מערכת החינוך, הרשויות המקומיות, גורמי רווחה וגורמים מקצוע מקומיים. "אז, ניתן יהיה לפתור את רוב הבעיות שהממשלה לא מצליחה לצאת מהם. הממשלה היא הגוף העליון, אבל היא צריכה לקבל תוכניות ולהתנהל על פיהן", אמר. "תנו לאנשים לעבוד כדי שיביאו לממשלה תוכנית רחבה, כך שכל משרד יעבוד בדרג השטח ויגיע לממשלה אחרי עבודה עם תוכנית לשנה קדימה. הרי תמיד יהיו מוטציות ודברים לא ברורים, אבל בניהול נכון, בבנייה של תוכנית רב-שכבתית, זה יכול לפעול היטב".
ספורטא תקף את תוכנית הסגר שפועל בישראל בשבועות האחרונים, בטענה כי הרעיון הזה קרס: "אנחנו לא ניו זילנד, ולכן צריך לשנות את הגישה. בלי שינוי כזה, בלי בנייה מקיפה, הממשלה תמשיך להיות תקועה ולא נראה יציאה מהמשבר. מעבר לכך, יש לדרוש מכל המורים להתחסן ולא לסכן את הילדים".
"צריך להקים צוות לאומי"
ד"ר אמיר פרי, מומחה לניהול סיכונים בתעשייה, בתעופה וברפואה, מרצה בכיר מומחה באוניברסיטת אריאל ויו"ר אגודת מהנדסי הבטיחות בלשכת המהנדסים, סבור כי היכולת של הממשלה מבחינה פוליטית לנהל את המשבר הסתיימה, ושיש להקים צוות לאומי עם סמכויות שלא יושפע מלחצים פוליטיים מגזריים.
"בניהול סיכונים צריך לדעת אילו סיכונים יש לך, מה עושים איתם ומה האפשרויות והסיכונים בכל אפשרות ואיך מנהלים אותם", אמר פרי. "למעשה, זו תוכנית סדורה אחת שצריך צוות לניהול סיכונים שיקבע עובדות בשטח. צוות כזה חייב לעבוד לפי שיקולים עניינים בלבד, כי ברגע שאתה מכניס שיקולים פוליטיים שום דבר לא זז ואין רצון לקבל החלטות. גרוע מכך, ברגע שאין לך צוות אחד קובע לניהול סיכונים, אז כל ההחלטות שמתקבלות הן מעוותות".
לדבריו של פרי, הסגר לא הוכיח את עצמו – ולכן המדינה צריכה לפעול לפי תוכנית הרמזור: "אומרים שבישראל זה לא יפעל, ואני חולק על זה. אם תתקבל ההחלטה ומי שינהל את העסק יהיה לא פוליטיקאי, אז זה יתנהל היטב. הממשלה צריכה לשבת בכל יום עם הצוות, שצריך לכלול אנשי ניהול שמבינים בקבלת החלטות, כדי לקבל החלטות מיידיות. אין שום אופציה אחרת, הפוליטיקאים משלים את עצמם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו