השנים האבודות: "אני לא יודע מה זו שנה רגילה בלי אזעקות או לרוץ לממ"ד"

מתיחות בלתי פוסקת בדרום כבר שנים, מגפת קורונה שסגרה את בתי הספר והשאירה את התלמידים בכל רחבי המדינה בבית, מאבק על הרפורמה המשפטית שחדר גם לכיתות, איומי השבתה של הסתדרות המורים, שיבוש הלימודים ואי-יציאה לטיולים ולמסעות לפולין על ידי ארגון המורים, ואז - מלחמה נוראה, שהביאה איתה פינוי מהבית, מראות קשים, חרדות ושיבוש החיים שאותם הכירו.

לקראת החזרה ללימודים, רצינו להראות מה עברו שני תלמידים - האחת עולה לכיתה ו', האחר עולה לכיתה י"ב ויסיים השנה את דרכו במערכת החינוך. הצצה למה שעבר עליהם בשנים האחרונות, וכיצד זה משפיע עליהם.

תיכון: ליאם גבאי (17 וחצי) | "אני לא יודע מה זו שנה רגילה בלי אזעקות או לרוץ לממ"ד"

מתגורר בשדרות, פונה מביתו לירושלים ושב לביתו,עולה לכיתה י"ב בתיכון מקיף אמי"ת ע"ש גוטוירט

ליאם גבאי הוא בן הזקונים במשפחה משדרות בת ארבעה ילדים. טבח 7 באוקטובר, שתפס אותו בביתו, היה השיא הצורם של מה שעבר עליו ועל חבריו בחמש השנים האחרונות. "בכיתה ז' התחלתי בית ספר חדש, כיתה עם תלמידים שלא את כולם הכרתי. באמצע שנת הלימודים הגיעה הקורונה, בית הספר נסגר והלמידה עברה לזום. תלמידי חטיבות הביניים ספגו את הפגיעה הכי קשה. למדנו בקושי פעמיים בשבוע והלימודים בזום היו כמעט בלתי אפשריים - אבל לא הרגשתי מאוים כמו ב־7 באוקטובר".

עוד לפני שחוזרים למצב הביטחוני בדרום, אי אפשר להתעלם מהפגיעה במערכת החינוך עצמה. רן ארז, יו"ר ארגון המורים, מנהל כבר כמה שנים מלחמה מול משרדי החינוך והאוצר על גובה שכר המורים. בשנים האחרונות הוא יוזם עיצומים שפוגעים בתלמידים, כדי להפעיל לחץ, ואף אסר על המורים להעניק לתלמידים ציונים ולעסוק בכל פעילות חוץ־בית־ספרית. התלמידים לא יוצאים לטיולים שנתיים, למסעות לפולין וכדומה.

"נפגענו מהעיצומים בצורה בלתי רגילה", הוא אומר. "קודם כל, לא קיבלנו ציונים בהרבה מאוד מקצועות שניגשנו בהם לבגרות, והמצב הזה נמשך עד עכשיו. הדבר הכי לא הגיוני הוא שלא היה לנו טיול שנתי מאז כיתה ט', לא הצלחנו ליהנות, להתגבש. לא היתה שכבת גיל שנפגעה ברמה הזאת".

רצף האירועים שעברו על ליאם לא החל עכשיו. לפני כעשור, כשהחל את דרכו במערכת החינוך, היה מבצע צוק איתן. כתושב שדרות הוא תמיד חווה "סבבים" לאורך השנים, וכשתלמידי ישראל הלכו לבית הספר - הוא נשאר בבית, לעיתים בממ"ד. "בכל פעם אתה לא הולך לבית הספר שבוע, ותמיד יש מתיחות. בסופו של דבר אני לא יודע מה זו שנת לימודים נורמלית, רגילה, בלי אזעקות או לרוץ לממ"ד. יש אירועים שהשפיעו עלי ועל החברים שלי ולא על שאר תלמידי המדינה, אבל זה בהחלט ניכר".

יומיים אחרי 7 באוקטובר ליאם פונה לירושלים. "מבחינה חברתית הצלחתי להסתדר, הכרתי חברים ובת זוג, אבל בלימודים היה קשה. אני לא מרגיש שבאמת למדתי כמו שצריך - ועשיתי את כל המאמצים. למדתי בזום, והיו תגבורים אחר הצהריים, אבל הפיתויים מאוד גדולים. יש פערים בינינו לבין התלמידים האחרים, רואים את זה בחומר. כמה שניסו להקל עלינו - בסופו של דבר אף שנתון לא למד בצורה כל כך מצומצמת".

יסודי: גולן רוב (10) | "כיתה ד' היתה השנה היחידה שבה הייתה לי שנת לימודים נורמלית"

מתגוררת בקיבוץ הגושרים, עולה לכיתה ו' בנאות מרדכי, עדיין מפונה ולא יודעת מתי תשוב לביתה

גולן רוב היא ילדה חכמה וורבלית. השנה היא תעלה לכיתה ו', ובסופה תסיים את דרכה בחינוך היסודי. "כיתה ד' היתה השנה היחידה שבה היתה לי שנה נורמלית", היא מספרת. בשנת תש"ף, כמו תלמידים רבים, גולן עלתה לכיתה א' שמחה ומאושרת - אך עד מהרה הגיעה מגפת הקורונה. היא וחבריה עברו ללמוד בקפסולות, לעיתים לפי ימים עם חובת בידוד, סגירה מוחלטת של מערכת החינוך לפרקים ומתווים קשים שהיה קשה לעמוד בהם.

"אני לא ממש זוכרת את כיתה א', אבל אני כן זוכרת שבאמצע השנה היתה קורונה. נשארנו בבית, אפילו לא סיימנו ללמוד את כל האותיות ובית הספר נסגר. את שאר האותיות למדתי בזום מהבית". הקורונה ליוותה את גולן גם בכיתה ב' וגם בכיתה ג': "עשינו הרבה זומים. בכל פעם היתה מורה אחרת, והיו ימים שבכלל לא למדנו. לא למדתי רצוף. יש הרבה דברים שילדים בגילי לא יודעים, ויש לי חברות שלא הצליחו ללמוד את הכל ויצאו מהרבה מאוד שיעורים".

השנים האחרונות בגבול הצפון היו שקטות יחסית. גם שביתת הסתדרות המורים, שמייצגת את עובדי ההוראה בגני הילדים וביסודי, לא התקיימה באזור, למעט כמה שיבושים. אך ב־7 באוקטובר נטרפו הקלפים, וגולן נאלצה לעזוב את ביתה. "תשעה חודשים היינו במלון בכנרת, וכל הלימודים היו שם בתוך אוהל. כעת אנחנו עוברים לנאות מרדכי, שם אתחיל ללמוד בכיתה חדשה ובבית ספר חדש עם תלמידים חדשים. יש לי חברות טובות מילדות, אבל אני כמעט לא רואה אותן, רק בימי הולדת או במסיבות, וזה מאוד חסר לי לראות את הבנות. כל אחת פונתה למלון אחר, ואנחנו בקשר בעיקר בווטסאפ. אני מתגעגעת לכל החברים שלי".

כמו רבים מחבריה, גם היא עברה טלטלה חברתית ורגשית. במשך חודשים רבים אביה, אופיר, היה במילואים בכיתת הכוננות של היישוב. "היו תקופות שבהן פחדתי שיקרה משהו בבית או בבית הספר", היא מספרת.

מתן, אמה של גולן: "תלמידי היסודי הפסידו כל כך הרבה חומר, את כל הבנייה של היסודות, קריאה וכתיבה בעברית ובאנגלית. כל מי שיש לו ילד ביסודי, בטח בצפון, רואה שהיסודות לא הספיקו להיבנות כמו שצריך, ואני חוששת ממה שיקרה כשהיא תצטרך לעלות לחטיבת הביניים. חייבים להתייחס לכל הדור הזה בצורה אחרת, להשקיע יותר, לצמצם פערים".

התחיל רע ונגמר אפילו גרוע יותר: רצף השנים המשובשות

2020 (תש"ף): המגפה הגדולה

הכאוס בימי הקורונה: בתי ספר נסגרו, תלמידים בבידוד, לאחרים לא היה איך ללמוד, הלמידה התקיימה בזום

2021 (תשפ"א): הקורונה עוד כאן

שנת לימודים אבודה בצל הקורונה: תלמידים בבידוד ובסגרים, מסכות בכיתות, מחסור אדיר במורים ולמידה דלה

2022 (תשפ"ב): איומים בשביתה

השנה נפתחה לאחר איומי שביתה מורטי עצבים,שהתחלפו ברגע האחרון בהסכם עם הסתדרות המורים

2023 (תשפ"ג): שיבושים ורפורמה

ארגון המורים העל-יסודיים שיבש את הלימודים, תלמידים לא קיבלו ציונים, אי-שקט בשל הרפורמה המשפטית

2024 (תשפ"ד): מלחמה ומפונים

כחודש מפתיחת הלימודים התרחשו אירועי 7 באוקטובר, שאחריהם פרצה המלחמה ורבבות תלמידים פונו מבתיהם