שיעור התלמידים המקבלים התאמות בבחינות הבגרות בישראל על רקע לקויות למידה טיפס בעקביות בעשור האחרון. לקראת תקופת הבגרויות העומדת בפתח, מרכז טאוב מפרסם מחקר חדש שבחן כיצד העלייה בשיעורי ההתאמות הניתנות לתלמידים עם לקויות למידה, וההבדלים בשיעורי ההתאמות בין בתי ספר מרמות חברתיות-כלכליות שונות, משפיעים על ההישגים הבית-ספריים. חוקרי מרכז טאוב ד"ר שרית סילברמן, פרופ' אלכס וינרב ונחום בלס מצביעים על פגמים וחולשות במערך ההתאמות, ומציעים שני צעדים שעשויים לייתר את הצורך ברוב ההתאמות הניתנות כיום.
 

לפי המחקר, מספר התלמידים המקבלים התאמות בבחינות הבגרות בישראל עבור לקויות למידה גדול בהרבה מההערכה הבין-לאומית של שכיחות לקויות הלמידה, ואף נמצא במגמת עלייה.

ההתאמות שניתנות בבחינות הבגרות בישראל משתנות בהתאם לקשיים של התלמיד ולגורם המאשר אותן, והן נחלקות במחקר לשלוש רמות: רמה 1 מתייחסת לתנאי הבחינה בלבד, למשל הארכת זמן; רמה 2 מתייחסת לתנאי הבחינה, לדרך העברתה ולאופן המענה – למשל השמעת שאלון הבחינה או מענה בעזרת מחשב; ורמה 3 מתייחסת בנוסף גם לתוכן הבחינה, למשל מבחן מותאם.

בניגוד להתאמות ברמה 2 ו-3, המחייבות אבחונים מקצועיים יקרים ואישורים על ידי ועדות מחוזיות, רוב ההתאמות ברמה 1 אינן מחייבות אבחון מאז שינה משרד החינוך את מדיניותו לגבי התאמות אלו ב-2015, והן נקבעות על ידי ועדות בית-ספריות בלי צורך בקבלת אישור ממשרד החינוך. התוצאה הישירה של מהלך זה הייתה עלייה חדה בשיעור מקבלי ההתאמות ברמה 1, מ-8% ב-2016 לכמעט 40% ב-2021. ואכן, רוב העלייה במתן התאמות בבחינות הבגרות בעשור האחרון נובעת מהגידול בשיעורי ההתאמות ברמה 1.

כמו כן, העליות בשיעורי הזכאות לבגרות ולבגרות בהצטיינות משקפות ברובן גידול בשיעור מקבלי ההתאמות ולא שיפור בהישגים.

חוקרי מרכז טאוב בדקו את הקשר בין שיעור ההתאמות להישגים הבית-ספריים ומצאו כי גם בהקשר זה קיימים הבדלים בין ההתאמות הבית-ספריות (רמה 1) להתאמות המחוזיות (רמה 2 ו-3): ככל ששיעור ההתאמות הבית-ספריות גדול יותר כך הממוצע הבית-ספרי בבגרות במתמטיקה ובאנגלית גבוה יותר. בהתאמות המחוזיות, לעומת זאת, המצב הפוך – ככל ששיעור ההתאמות המחוזיות גדול יותר,ממוצע הציונים הבית-ספרי יורד.

ממצאים נוספים שעלו במחקר הם שהעלייה בשיעור ההתאמות הבית-ספריות מסבירה את כל העלייה בשיעורי הזכאות לתעודת בגרות בין 2016 ל-2020, כמעט 40% מהעלייה בזכאות לתעודת בגרות בהצטיינות, ואת מרבית העליות בציוני הבגרות במתמטיקה ואנגלית. במילים אחרות, רוב השיפור בהישגים הוא תוצאה ישירה של הגידול במקבלי ההתאמות הבית-ספריות.

ד"ר שרית סילברמן, מעורכות המחקר, אמרה: "שיטת ההתאמות שמפעיל כיום משרד החינוך בבחינות הבגרות מחטיאה את מטרתה –במקום להעניק נקודת פתיחה שווה לתלמידים עם לקויות למידה היא תורמת להעמקת אי-השוויון על רקע חברתי-כלכלי, בכך שהיא מאפשרת לבתי ספר המשרתים אוכלוסיות מבוססות לתת יתרון לתלמידיהם על חשבון אחרים".
 

החוקרים מציעים שני צעדים מעשיים שניתן לנקוט כדי לתקן את המצב: מעֲבָר לבחינות ממוחשבות, שבהן מרבית ההתאמות יעמדו לרשות כלל התלמידים, והסרת מגבלת הזמן בבחינות. שני שינויים אלו לבדם יכולים לשפר מאוד את מערך הבגרויות הנוכחי ולהביא לעלייה בשיעור התלמידים המסוגלים לממש את הפוטנציאל החינוכי שלהם ולצמצום הפערים בחינוך.