חודש לסיום השנה: התלמידים המפונים הולכים לאיבוד ופתרון אינו נראה באופק

אמנם נותר עוד כחודש לסיום שנת הלימודים בבתי הספר היסודיים, אולם עבור מערכות החינוך בצפון השנה כבר הסתיימה מזמן, ולא ידוע איך תתחיל. ב־30 ביוני תגיע לקיצה שנת הלימודים בבתי הספר היסודיים, אם כי בקרב תלמידי הצפון קשה לכנות את מה שקרה כאן בשמונת החודשים האחרונים שנת לימודים. רבים מהתלמידים עדיין מתגוררים במלונות, בסיר לחץ אדיר, בלי מקום נורמלי להכין בו שיעורי בית, המורים מתחלפים, החברים רחוקים, ובקיצור – הם לא זוכים לתנאים מיטביים ללמידה או לרווחה נפשית.

לאחר שפורסם ב"ישראל היום" על כך שהתלמידים שפונו מבתים מחפשים בתי ספר בערים אחרות, הוציאו במשרד החינוך נוהל בנוגע לתלמידי הצפון שנרשמו לבתי ספר אחרים, ובו נכתב כי אם המדינה תחליט על החזרת התושבים ליישובי הצפון המפונים - לא יהיה ניתן לרשום את התלמידים לבתי הספר שקלטו אותם. הדבר מעלה את החשש בקרב הורים רבים שאם לא יוחלט על המשך הפינוי, הם יחויבו לחזור מייד לבתיהם או לעזוב את יישובי מגוריהם, אחרת לילדיהם לא יהיה היכן ללמוד. כל זאת, כשטרם נקבע צפי להחזרת תושבי הצפון לבתיהם, והדבר עשוי לקרות באמצע שנת הלימודים הבאה.

על פי משרד החינוך, מספר התלמידים המפונים מהצפון ומהדרום הוא כ־30,000. אחת מהם היא נטע לוי, בת 12, מפונה משאר ישוב שנאלצת לנסוע בכל יום כמעט שעתיים לבית הספר וממנו: "אנחנו גרים באכסניית כרי דשא ובית הספר שלי נמצא בפורייה והנסיעות לשם ובחזרה ארוכות, זה לא כיף בכלל. כשאני חוזרת הביתה אני צריכה לאכול ארוחת צהריים עם חמגשית בחדר ואני כבר מותשת ועייפה. באופן כללי כל החברות הטובות שלי מפוזרות ואני בכלל לא איתן, הכרתי חברות אבל לוקח זמן ליצור אמון וחברות קרובה ואני מתגעגעת לחברות הוותיקות שלי".

מורן, אמה של נטע, מתארת את הפגיעה האישית והחברתית בשכבת גילה של נטע שפונתה מהבתים בצפון הארץ ובדרומה: "נטע ותלמידים רבים אחרים חווים קושי, גם לימודי וגם חברתי. אנחנו מנסים לשמור על שגרה ככל הניתן, ולשדר חוסן. לילדים לא קל. אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים להיות בבית עכשיו וזה כורח המציאות, אבל אני מצפה שיעשו יותר כדי לסייע לכל הילדים שהולכים לאיבוד".

"מתגעגע לפינה שלי"

קורן לוי, בן 11.5 שפונה מביתו בקריית שמונה, הוא תלמיד מחונן. מאז 7 באוקטובר הוא נדד בין כמה מקומות ברחבי הארץ ולאחרונה הגיע עם משפחתו לקיבוץ גינוסר ליד טבריה.  קורן לומד בבי"ס  מצפור כנרת - בית ספר שבו מתקבצים ילדי המפונים. לדבריו, "הכי קשה לא לראות את הבית, את החדר, אני מתגעגע לפינה שלי. לשנות מקום ולשנות חברים זה קשוח". אף שקורן הוא ילד שבשגרה מצליח מאוד בלימודיו, הוא מתאר מציאות קשה: "להרבה מאוד תלמידים קשה ללמוד בבתי הספר שאליהם עברו, אין לנו את השגרה שיש לכל ילד אחר. חלק מהמורים לא מצליחים להעביר שיעורים".

שי, אביו של קורן, מספר: "אין שגרה לימודית מסודרת. אני יותר מוטרד מהנושא החברתי-רגשי, קשה מאוד לייצר כך חברויות. מבחינת לימודים, מראש אני יודע שהילדים לא יקבלו את מה שהם אמורים לקבל, אבל חשוב שישימו דגש על הפן החברתי. במשרד החינוך חייבים לעשות סוויץ' ולייצר מסגרת לימודית ראויה ולא סתימת חורים".

לטענות ההורים ולידיהם מוסיפרה ד"ר מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצן: "הילדים שפונו מבתיהם כבר לפני שמונה חודשים משוועים ליד מכוונת ולכתף תומכת, אך לבתי הספר, העושים לילות כימים, אין את הכלים הדרושים בכדי לתת מענה אישי ואפקטיבי".

"לאפשר הזדמנות שווה"

מחר (שלישי) ייצא לדרך יום ההתרמה השנתי לאגודת ניצן ולארגונים נוספים. הכסף שייאסף ישמש בין היתר כדי לסייע לילדים שפונו מבתיהם, מהצפון ומהדרום. "יום ההתרמה המסורתי שמתקיים זה עשרות שנים מאפשר לאגודת ניצן לתמוך מדי שנה באלפי תלמידים ברחבי הארץ וללוות אותם בכל שלבי החיים. כל זאת, על מנת לעזור להם לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם ולהקנות להם הזדמנות שווה".