במקום חופש בניו זילנד: המנהלת המפונה הקימה בית ספר

אורנה ויינברג ממטולה, מנהלת בית ספר, יצאה בסוף שנת הלימודים הקודמת לשנת שבתון אחרי 30 שנה ללא חופשה. אבל במקום להגיע לניו זילנד - היא מצאה את עצמה בטבריה, מנהלת בית ספר לתלמידים מפונים.

ויינברג היא מנהלת בית ספר ותיקה, שניהלה בשמונה השנים האחרונות את בית הספר "הגומא" בכפר בלום. בספטמבר האחרון היא יצאה לשנת שבתון ראשונה אחרי כמעט 30 שנה. ברגעים אלה ממש הייתה אמורה להיות על המטוס לטיול בניו זילנד ובאוסטרליה.

אלא שזמן קצר לאחר שהחלה את שנת השבתון פרצה מלחמת חרבות ברזל. אזור הצפון שבו היא גרה הופגז, וכמו שאר התושבים היא נאלצה לעזוב את ביתה. ברגע אחד השתנו כל תוכניותיה: היא מצאה את עצמה מחוץ לביתה, בעלה ליאור נפצע מטיל נ"ט והיא חזרה לנהל בית ספר - עבור תלמידים שפונו מביתם לעמק הירדן.

בדרך לניו זילנד

"אני מנהלת בית ספר יסודי עם 550 תלמידים, ומאוד אוהבת את מה שאני עושה, אבל השנה, אחרי 30 שנה, החלטתי לקחת שבתון. היינו אמורים להמריא לניו זילנד ולאוסטרליה לחודשיים. תכננתי להיות שם בשביל המשפחה", היא מספרת ל"ישראל היום".

אורנה גדלה ברעננה. לפני 30 שנה התאהבה בליאור, חקלאי ממטולה, ועברה להתגורר במושבה. השניים התחתנו ויש להם שלושה בנים: ניב (26) והתאומים מעיין ותום (22).

"כשהמלחמה פרצה ארבעתם גויסו למילואים. בשל ההפצצות של חיזבאללה החלטתי לעזוב את הבית שלנו, בקו הראשון ליד הגבול, ועברתי למרכז הארץ. כשליאור יצא ממטולה לבקר אותי, טיל פגע ישירות ברכבו. הוא הוגדר כפצוע קל, ואני מגדירה את זה כנס גדול מאוד. ליאור נפצע מרסיסים בכל חלקי גופו, אושפז בבית החולים ושוחרר".

850 תלמידים מפונים

עקב המצב החליטה אורנה כי היא לא יכולה לשבת בחוסר מעש. היא פנתה למנהלת מחוז צפון במשרד החינוך, ד"ר אורנה שמחון, ואמרה לה שהיא רוצה לעזור. "היא אמרה לי שמקימים בית ספר חדש לילדי המפונים בעמק הירדן - ואני מייד התגייסתי". יחד עם מנהלת בית הספר החדשה, נוגה גיל־בשיא, ועם מועצה אזורית עמק הירדן, ויינברג הקימה את בית הספר לתלמידים מפונים, חלקם בוגרים שלה: "יש לנו בית ספר של 850 תלמידים. עד כה היינו במכללת עמק הירדן, וכעת מקימים לנו בית ספר חדש בפורייה".

אתם נותנים גם מענה רגשי?

"אנחנו נותנים גם לימודים וגם מענה חברתי ורגשי. לצוותים יש אור בעיניים, מורים שהם בעצמם מפונים. אנחנו נותנים את מה שאנחנו יכולים, זו השליחות שלנו".

מתי תחזרי הביתה?

"החיים שלי עברו טלטלה. במשך שנים לא חששתי, לא נעלתי את הבית, סמכתי על צה"ל. היום אני מבינה שזה ייקח זמן. נחזור הביתה רק כשנדע שאנחנו בטוחים, ושאף אחד לא משקיף עלינו ומנסה לפגוע בנו".