הכישלון של מערכת החינוך: תקציבי הרשויות המקומיות מונעים סגירת פערים בין תלמידים

התלמידים ברשויות החזקות מקבלים יותר -  והפערים נמשכים. כבר שנים שמדינת ישראל לא מצליחה לצמצם את הפערים הלימודיים והרגשיים בין תלמידים חזקים לתלמידים חלשים. הנתונים מראים כי תלמידי רשויות מקומיות חזקות משיגים לרוב הישגים טובים יותר מתלמידים המתגוררים ביישובים בדירוג חברתי כלכלי נמוך.

הסיבה לכך פשוטה - כסף. עיריות אמידות משקיעות אלפי שקלים נוספים בכל תלמיד כשהכסף מגיע מכספי העירייה, בנוסף לתקציב שמקבלים ממשרד החינוך.

בכסף הזה הם יכולים להביא עוד שיעורי תגבור לתלמידים, שיעורים פרטניים או פרטיים, ציוד חדש יותר, וכדומה. הבעיה היא שמשרד החינוך לא טורח לבדוק כמה הרשויות משקיעות מכספן ומה הפער האמיתי בין הרשויות - והפערים נותרים כשהיו.

תקציב בהתאם למצב כלכלי

משרד החינוך מתקצב באופן שונה תלמידים מערים שונות (ביסודי ובחטיבות הביניים). ככל שמצבה הכלכלי של הרשות ירוד יותר - היא מקבלת יותר תקציבים. לדוגמה, שתי ערים שמספר התלמידים בהן ומספר המוסדות בהן דומה: בשוהם האמידה, דירוג חברתי כלכלי 9, התקציב לתלמיד הוא 20,420 ש'. לעומתה, במעלות־תרשיחא תקציב משרד החינוך לתלמיד הוא 26,676 ש' - ועדיין הישגי התלמידים בשוהם גבוהים יותר. 

בממוצע, תלמיד ביסודי שלומד ברשות חלשה יתוקצב על ידי משרד החינוך ב־5,320 ש' יותר מתלמיד מעיר חזקה (כ־19,650 ש', לעומת כ־14,330 ש').

אלא שמשרד מבקר המדינה טען בדוח חריף שפורסם לאחרונה כי אין בהפרש הזה כדי להביא לצמצום מהותי בפערים. התקצוב הדיפרנציאלי של משרד החינוך אמנם נותן יתרון תקציבי לתלמידים באשכולות נמוכים, אבל התקציב "הפרטי" של הרשות המקומית "מוחק" אותו ופוגע ביכולתה לצמצם את הפערים.

"הפערים משפיעים גם על המקום שבו מורים ירצו ללמד, כי המורים הטובים מעדיפים ללמד בבתי ספר מצליחים עם משאבים", מסבירה פרופ' אורית אבידב־אונגר, דיקן הפקולטה לחינוך ומנהיגות במכללה האקדמית אחוה.

לדבריה, "יש פה פגיעה כפולה - לבתי ספר חלשים מגיעים מורים פחות טובים. לכן חייבים לתגמל מורים שיגיעו ללמד ברשויות נחשלות, כי איכות ההוראה היא הדבר שמשפיע הכי הרבה על הלמידה. בבסיס, הפערים בין תקציבי החינוך מגדילים את הפערים בין תלמידים ברשויות חזקות לאלו שבחלשות. זה בא לידי ביטוי בתוכניות הלימוד, בשיעורי העשרה, בתגבורים, בתוכניות בלתי פורמליות, בציוד, בכיתות חדשניות, ועוד. זה גורר פער בהישגים, באופן שבו נראית מערכת החינוך העירונית, וגם בתדמית".

היא מאמינה שיש ליצור העדפה מתקנת: "המדינה צריכה לסייע עוד יותר לרשויות חלשות. לצד זה, לכל רשות צריכה להיבנות תוכנית שתבדוק מה בדיוק נעשה עם הכספים, לאן הם הולכים. לצערי, יש רשויות שבהן לא כל הכספים מגיעים ישירות לבתי הספר".

דוח מבקר מדינה נוסף, שפורסם לאחרונה, עסק בהשקעות הפרטיות של הרשויות המקומיות. הנתון הבא מספר את הסיפור כולו.

הדוח בדק למשל מה המימון העצמי של תוכניות חינוכיות חיצוניות והעלה שבכווכב אבו אל־היג'א הענייה השקיעו 0 ש', לעומת גן רווה, שם השקיעו 1.3 מיליון ש'. באופקים השקיעו 11 מיליון, וברמת גן, שנמצאת בראש דירוג ההישגים של התלמידים, השקיעו לא פחות מ־61 מיליון ש'.

יש לציין שלמרות התקציב הנמוך, כווכב אבו אל־היג'א הציגה אחוז גבוה מאוד של זכאות לבגרות בקרב תלמידיה (99%), אם כי מדובר ביישוב שיש בו פחות מ־100 תלמידי י"ב במחזור.

טכנולוגיה היא הפתרון

"במערכת החינוך קיימים פערים הן בתוך בתי ספר והן בין בתי ספר, וזוהי חולשה מאפיינת של מערכת החינוך הישראלית, הבנויה מארבע מערכות חינוך נפרדות - ממלכתית, ממלכתית דתית, ערבית וחרדית", אומר יוסי בידץ, מנכ''ל מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית).

לדבריו, בצד המרכיב האנושי החשוב את חלק מהפערים ניתן לפתור גם באמצעות טכנולוגיה, וכך מט"ח עשתה בעבר ועושה גם בהווה, אך נדרשות תשתיות מתאימות.

"העתיד נמצא בטכנולוגיה, ויש היום יכולת לאפשר לתלמידים למידה דיגיטלית שמתגברת על אותם פערים לימודיים. עדיין יש כיום בתי ספר שאין להם תשתיות מספקות, למשרד החינוך אין מספיק תקציב, ואם לרשויות או לרשתות החינוך אין כסף להשקיע אזי התנאים של התלמיד יישארו נחותים ביחס לרשויות אחרות".

הסיבה השנייה שמפריעה לצמצום הפערים קשורה להתנהלותו של משרד החינוך. התוכנית לצמצום פערים החלה לפני כמעט עשור (2014) ומטרתה להוביל מהלך בתקצוב, בפדגוגיה ובארגון בתי הספר החלשים.

אלא שהכאוס שולט, ולא הוגדרו יעדים ברורים ומדידים לגבי צמצום הפערים. גם לא גובשו מדדים שיאפשרו לבדוק את מידת ההתקדמות, את האפקטיביות של התוכנית, וגם לא מי הגורם האחראי לבחינת הצלחתה. משרד החינוך שוב שפך מיליארדי שקלים בלי לבדוק עד כמה התוכנית יעילה.

ממשרד החינוך נמסר: "המשרד מפעיל מספר תוכניות דיפרנציאליות בהיקף של מיליארדי שקלים ברשויות המקומיות על מנת להתגבר על הפערים החינוכיים בין הרשויות ולהעניק הזדמנות שווה לכל ילדי ישראל".