החינוך החילוני תחת מתקפה: המאבק על עתיד בתי הספר הממלכתיים

בימים הקרובים אמורים שר החינוך יואב קיש ומנכ"ל משרדו אסף צלאל, שניהם ללא רקע בפדגוגיה או בחינוך, לבחור את התפקיד השלישי בחשיבותו במשרד - יו"ר המזכירות הפדגוגית. זהו מינוי שאין להקל בו ראש: המזכירות הפדגוגית היא שאחראית על עיצוב המדיניות החינוכית והפדגוגית של משרד החינוך. היא קובעת תוכניות ותוכני הלימוד, וגם את המיומנויות ואת הערכים הנדרשים מהתלמידים.

המינוי הזה גורר לא מעט מתחים, ואת השאלה מי ימונה לתפקיד; אם זה יהיה אדם שגדל והתחנך בחינוך הממלכתי "החילוני", או דווקא כזה שצמח בחינוך הממלכתי־דתי, שמזוהה עם הכיפות הסרוגות ונחשב ימני ושמרני יותר.

בתפקיד יו"ר המזכירות הפדגוגית כיהנו בשנים האחרונות לא מעט גברים ונשים מהמגזר הדתי־לאומי - שבהם משה וינשטוק ומירי שליסל, שמונו על ידי נפתלי בנט, האחרונה כיהנה בתפקיד עד לפני חודשים ספורים. כשפרשה, מונתה לתפקיד במינוי זמני אשת החינוך קרן רז נצר, שצמחה בחנוך הממלכתי "החילוני", אך עם כניסתו של שר החינוך החדש יואב קיש לתפקידו - היא סיימה את תפקידה. כעת, כאמור, המערכת מחכה לדמות החדשה בתפקיד.

ד"ר טביביאן מזרחי: "יש ניסיון לכפות זהות על החינוך הממלכתי. מאשימים אותו בפלורליזם יתר, בפרוגרסיביות, ובשם הדבר הזה אומרים להם - 'נחנך אתכם מחדש'. זה החשש הגדול"

חשוב לומר כי בחינוך הממלכתי־דתי (365 אלף תלמידים) יש אנשי חינוך נפלאים ומוכשרים, אך בעוד החמ"ד הוא מועדון סגור שקובע את תוכניות הלימוד ואת סט הערכים שעל פיו מתחנכים תלמידיו - הוא סגור עבור מנהלים ומורים "חילונים" או "מסורתיים", שנדרשים להצהיר שהם מנהלים אורח חיים דתי כדי לעבוד שם. מנגד, אנשים שצמחו בחינוך הממלכתי־דתי משתלבים במערכת החינוך הממלכתית (שאינה דתית) בתפקידים בכירים, ומשפיעים על החינוך ועל התודעה של כל תלמידי המערכת.

שאלה של זהות

מדובר בחלק ממערכה גדולה שמתרחשת במערכת החינוך, ושמגיעה לשיאה כעת בכל הנוגע לאג'נדה, לתקציבים ולמינויים. כל אלה, לצד הצהרות שהתלמידים יעסקו יותר בלימודי תנ"ך, בזהות יהודית ובמסורת, ולצד הצהרות אנטי־להט"ביות, "מקפיצים" ציבור חילוני גדול, שמחנך את ילדיו במסגרות של בתי הספר הללו.

"החינוך הממלכתי הרגיל הוא הכי 'פרוץ'. בניגוד לשאר הזרמים, אין לו מנהל במשרד החינוך ואין לו מועצת חינוך כמו שיש בחינוך הממלכתי־דתי (חמ"ד), למשל", אומרת ד"ר מיכל טביביאן מזרחי, ראש מרכז מנור מבית יוזמת המאה, ולשעבר סמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון במשרד החינוך. "מה שקורה כרגע זה שיש ניסיון לכפות זהות על החינוך הממלכתי. מאשימים אותו בפלורליזם יתר, בפרוגרסיביות, ובשם הדבר הזה אומרים להם - 'נחנך אתכם מחדש'. זה החשש הגדול".

עוד היא מוסיפה: "רוב מה שאנחנו שומעים על שלושת הזרמים האחרים (ממלכתי־דתי, חרדי וערבי) הוא שמדברים עליהם, דואגים להם, מדברים על הבעיות שלהם. כמעט מחצית מתלמידי ישראל נמצאים בחינוך שהוא "השארית". כשאתה נכנס לשערי מערכת החינוך שואלים אותך מי אתה, ואם אתה לא כיפה סרוגה, חרדי או ערבי - אתה בקבוצה שאף פעם לא הוגדרה".

הומינר־רוזנבלום: "תמיד שרי חינוך וממשלות מנסים למשוך לכיוון שלהם, אבל ההרגשה עכשיו היא שיש התקפה על אורח החיים הליברלי, ובטח על מי שמזוהה עם הצד השמאלי"

לדבריה, החינוך הממלכתי לא מצליח להכיל את השוני בו: "יש בו גם תלמידים מסורתיים, גם חילונים גמורים וגם שוני בזהות הפוליטית. כל אלה מביאים לכך שהיכולת לייצר זהות היא כמעט אפסית, כי אי אפשר לדבר כמעט על כלום בשיעורי אזרחות, היסטוריה וספרות - הכל הפך פוליטי. לכן המקצועות האלה, שהם מעצבי זהות, הלכו ונדחקו. צריך להקים את זרם החינוך הממלכתי־יהודי כזרם - ולא כשארית - וזה אומר תוכן רלוונטי, ציוני, יהודי ודמוקרטי".

זרם ממלכתי־חילוני

כיום, סגן יו"ר המזכירות הפדגוגית הוא יובל אוליבסטון, אדם חובש כיפה. בשבוע שעבר הודיע שר החינוך קיש על כוונתו למנות את אביטל בן־שלמה למשנה למנכ"ל משרד החינוך - גם היא נמנית עם הציבור הדתי־לאומי, והיתה מנהלת המחלקה למחקרי מדיניות חינוך בפורום קהלת, שנחשב שמרני וימני מאוד. בעת הזאת, מתגברת הדרישה של הורים להקים זרם חינוך ממלכתי־חילוני.

"אנחנו מכירים את הקריאה הזאת להקים זרם חינוך חילוני, שהפכה פופולרית, וחושבים שזו טעות. ההתבדלות הזאת לא תעשה טוב לחברה הישראלית, מה גם שחלק גדול מהתלמידים הם מסורתיים, וגם להם מגיעה מסגרת מתאימה", מסביר אביעד הומינר־רוזנבלום, סמנכ"ל מדיניות ותוכן בקרן ברל כצנלסון, ומוסיף: "תמיד שרי חינוך וממשלות מנסים למשוך את המערכת לכיוון שלהם, אבל ההרגשה עכשיו היא שיש התקפה כוללת על אורח החיים הליברלי, גם בתוך הציבור הדתי, ובטח על מי שמזוהה עם הצד השמאלי. הורים לתלמידים בחינוך הממלכתי מרגישים מאוימים.

"בהתחלה, החינוך הממלכתי־דתי והחרדי היו בשוליים. אך עם הזמן, מסיבות דמוגרפיות ופוליטיות, הם הפכו לדומיננטיים, וביצרו את האוטונומיה שלהם בתוך מערכת החינוך ומחוצה לה. זה תפס תאוצה בשנים שבהם היו שרי חינוך מטעם המפד"ל. נוצר מצב שבו החינוך הממלכתי מופקר, אין מי שבאמת דואג לו".

משלמים יותר

את הקרב בין החינוך הממלכתי לממלכתי־דתי אפשר לראות בתקציבים. בכל שכבות הגיל, תלמיד מהחינוך הממלכתי־דתי מתוקצב בסכום גבוה יותר מחברו בחינוך הממלכתי. השיא הוא בחטיבות העליונות ובתיכונים: תלמיד "חילוני" מתוקצב בסכום של 32,799 שקלים, לעומת 41,408 שקלים לתלמיד בממלכתי־דתי- פער של יותר מ־8,500 שקלים לטובת הסרוגים. בחטיבות הביניים, תלמיד "חילוני" מתוקצב בממוצע ב־27 אלף שקלים, בעוד תלמיד "סרוג" מתוקצב ב־31.6 אלף שקלים (מדד טיפוח נמוך). ביסודי, הממוצע לתלמיד בממלכתי־דתי הוא 18,515, לעומת 16,631 שקלים בחינוך ה"חילוני".

לאחרונה נאם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בפני מנהלים מהחינוך הדתי־לאומי, והבטיח להם עוד תקציבים ותמיכה: "בעזרת השם, בתקציב הקרוב נוריד את שכר הלימוד להורים בציונות הדתית בצורה דרמטית. זה טוב ויפה שבסדרי העדיפויות שלנו אנחנו משקיעים המון בחינוך, אבל זה כבר יותר מדי".

אך יש מי שחושב שזו טעות, וכי מדובר בסבסוד לעשירים. לדברי שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה, ארגון דתי הפועל למניעת הקצנה והיבדלות בחברה הדתית, "הניסיון להוריד את שכר הלימוד בישיבות התיכוניות והפנימיות ולהעברת עוד תקציבים אליהן הוא תגמול למי שכבר יש לו. הדבר יוביל להעמקה של הפערים הלימודיים והחברתיים, שהם גם ככה עצומים.

"הסיבה המרכזית לכך שתלמיד בחינוך הממלכתי־דתי מקבל תקציב יותר גדול, היא כי המוסדות קטנים ולא יעילים. נפתחים הרבה בתי ספר קטנים, במקום שכולם ילמדו יחד בבית ספר גדול. בין היתר זה נובע מאליטיזם ומרצון ללמוד בנפרד מהאחר, ולכן נוצר מצב שבו גם ההורים וגם משרד החינוך משלמים יותר.

"הדרך להפחתת תשלומי ההורים אינה על ידי חיזוק החזקים, אלא על ידי מתן מענה תקציבי כלל־ארצי היוצא מגבולות מגזריים, וכן על ידי התמקצעות כלכלית הכוללת הגדלת מוסדות, שקיפות, אכיפת נוהלי רישום, תכנון אזורי ועוד".

ממשרד החינוך נמסר: "המשרד שם לו לדגל להעניק חינוך שוויוני תוך חתירה למצוינות. כך גם יהיה עם החינוך הממלכתי, שהשר והמנכ"ל הם בוגריו בעצמם. כל ניסיון לחתירה ולהקצנה בשיקוף מצב אחר הוא מוטעה וחסר כל קשר למציאות. כראיה, לא בוצע שום שינוי פדגוגי בהקשר זה, ובימים אלו אף מגובשים צעדים להרחבת הגמישות, שיאפשרו למנהלים בשטח להתאים את תוכנית הלימוד לאוכלוסייה במוסדם"