מעדיפים ללמוד מעבר לים: סטודנטים ישראלים נוטשים את הלימודים בארץ לטובת הקמפוסים חו"ל

בעוד קצת יותר משבוע תיפתח שנת הלימודים האקדמית וכ־300 אלף סטודנטים ינהרו אל הקמפוסים. אך יש כאלה שבחרו לפתוח את שנת הלימודים שלהם מעבר לים, ולא בישראל.

בשנים האחרונות יותר ויותר צעירים בוחרים ללמוד בחו"ל. לא מדובר רק בלימודי רפואה, שמכסת המקומות בארץ לא מאפשרת לרבים מהם להגשים חלומם זה, אלא גם במקצועות אחרים כגון אמנות, משפטים, מינהל עסקים וכדומה.

איתי הופמן (21), במקור מכפר סבא, מתחיל סמסטר חדש באוניברסיטת צ'ונג־אנג בסיאול שבדרום קוריאה. זו השנה הראשונה שבה הוא לומד שם פרסום ויחסי ציבור.

"פחות קורץ להיות סטודנט בישראל", הוא מסביר. "אם אתה לא גר בתל אביב זה גם נורא שגרתי ומשעמם. פה, לעומת זאת, יש תמיד תחבורה, אלכוהול ואוכל זול. גם עלות השכירות היא חצי מהארץ. לא מדובר רק על ההיבט הכלכלי, סיאול היא עיר של 10 מיליון אנשים והיא חיה 24 שעות ביממה - הכל יותר נוח ויש כל כך הרבה דברים לעשות. פשוט נוח וכיף פה כסטודנט".

איך הגעת לשם?

"כבר בזמן התיכון התחלתי להתעניין בתרבות הקוריאנית. לפני כשנתיים התחלתי ללמוד קוריאנית באופן עצמאי, עברתי מבחן בקיאות ונרשמתי ללימודים. אני כאן כבר שמונה חודשים ומאוד נהנה, גם יוצא לי לטייל הרבה".

איתי אמנם נרשם למסלול של ארבע שנים, אך מצהיר כי אינו מתכוון לסיים אותו, וכי התוכנית שלו היא לעבור ללמוד בעיר גדולה אחרת: "כשאסיים את השנה הראשונה, אני מניח שאסע ללמוד באנגליה. אני לא רואה את עצמי לומד בישראל אלא מחפש מקום חווייתי, לפחות כרגע".

"לא מתאים לכל אחד"

"ההערכות הן כי מדי שנה כ־15 אלף ישראלים בוחרים לקנות כרטיס טיסה בכיוון אחד, לטובת לימודים אקדמיים בחו"ל", אומרת אליה טרופר, מנהלת אתר האינטרנט "לימודים בישראל STUDY".

עם זאת, זה לא מתאים לכל אחד. יש דברים שיש להביא בחשבון, כמו העובדה שמרבית הוויזות המוענקות לסטודנטים הזרים מגבילות את האפשרויות השונות ואת היקף העבודה המותרת בזמן הלימודים. יתר על כן, במדינות רבות באירופה הלימודים מתקיימים בשפה המקומית ולא באנגלית. כך, לדוגמה, בגרמניה ובצרפת.

לדברי אמיר בן דב, מנכ"ל "קמפוס לימודים", ארגון המסייע לסטודנטים להירשם למוסדות לימודים בחו"ל: "בשנים האחרונות אנחנו רואים תופעה חדשה - סטודנטים נוסעים ללמוד בחו"ל כי בא להם. זאת בניגוד לעבר, אז צעירים היו נאלצים ללמוד בחו"ל כי זו היתה הדרך היחידה שלהם לרכוש השכלה במקצוע שהם בחרו.

"בעבר מספר המוסדות האקדמיים היה מצומצם. לעיתים אף 'הכריחו' סטודנט ללמוד מקצוע מסוים כי לא קיבלו אותו לפקולטה אחרת. היום, בעידן הגלובליזציה, האינטרנט והאזרחות האירופית, יש לצעירים מגוון עצום של תארים שפתוחים בפניהם בחו"ל.

"זה קשור לכל מיני סיבות - יש כאלה שרוצים להיפתח לתרבויות נוספות, להיפתח לעולם, ללמוד שפות חדשות; יש כאלה שבוחרים בזה בגלל יוקר המחיה, כי בהרבה מדינות באירופה, גרמניה למשל, אתה יכול ללמוד גם בחינם".

ומה קורה בסוף?

"הרוב המכריע של הסטודנטים חוזרים לישראל אחרי שלמדו בחו"ל. בגלל זה מאוד חשוב להם שהתואר יוכר בישראל".  

נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו השנה מגלים כי 36,370 (5.6%) מבוגרי המוסדות האקדמיים בישראל (2014-1990) שהו בחו"ל שלוש שנים ויותר. כלומר, סטודנטים שמסיימים תואר ועוזבים את הארץ לפרק זמן משמעותי.

התופעה הזאת זכתה לכינוי "בריחת מוחות". חלקם אכן עושים רילוקיישן, ואחרים עוברים להמשך לימודים, ובסופו של דבר חלקם חוזרים ארצה עם הידע והניסיון שצברו.

על פי הנתונים, אחוז השוהים בחו"ל שלוש שנים ויותר גבוה במיוחד בקרב מקבלי התארים בתחומי המדעים המדויקים, הרפואה וההנדסה, לעומת מקבלי התארים בתחומי מדעי הרוח והחברה.

הישגים ישראליים

אך עם זאת, אנו רחוקים מלהספיד את האקדמיה הישראלית. בשנים האחרונות ישנו גידול במספר הסטודנטים בישראל, ונוסף על כך, מוסדות אקדמיים רבים זוכים להישגים נאים. כך, למשל, שלושה מוסדות ישראליים נמצאים ברשימת 100 המוסדות האקדמיים הטובים ביותר בעולם, על פי מדד שנגחאי, המדרג מוסדות אקדמיים על פי איכותם ומתפרסם אחת לשנה: האוניברסיטה העברית בירושלים דורגה במקום ה־77 בעולם, ולצידה דורגו גם הטכניון בחיפה ומכון ויצמן ברחובות, שניהם במקום ה־83.  

מה יהיה עם האנגלית?

ד"ר ורדה בן שאול, מ"מ מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה - ות"ת משדרת אופטימיות, אך גם מבינה את הקשיים: "יש לנו תוכניות ותמריצים שמנסים לגרום לסטודנטים ישראלים להישאר בארץ וגם להחזיר אקדמאים שלמדו בחו"ל לישראל", אומרת בן שאול. "אנחנו נמצאים באיזון סביר של סטודנטים שעוזבים ללמוד בחו"ל. אנחנו לא במצוקה מטורפת שבה כולם 'בורחים'. כמדינה, יש לנו אינטרס שסטודנט ילמד בחו"ל ויחזור לארץ עם הידע, זה מגדיל את מה שאנחנו מכנים 'בינלאומיות' באקדמיה".

ועדיין נראה שאנחנו לא מספיק בינלאומיים באקדמיה.

"זה נושא מאוד מורכב, אנחנו רוצים לקדם בארץ קמפוסים בינלאומיים, להביא לכאן הרבה יותר סטודנטים מחו"ל ולהחזיר ארצה בוגרים עם תארים מתקדמים".

אלא שגם ד"ר בן שאול מודה שלא ניתן לעשות זאת ללא רמה גבוהה בשפה האנגלית, שעדיין לא קיימת: "רמת האנגלית בקרב בוגרי מערכת החינוך היא בין נקודות התורפה המרכזיות שלנו".

מבין אלו שעוזבים לאחר סיום התואר מובילה הקבוצה עם התארים המדעיים. לדבריה, "זהו פלח אוכלוסייה שצריך לשמור עליו, ובין השאר אנחנו מחזקים תשתיות מחקריות, גם את כל נושא הסגל הצעיר וגם את החיבור בין האקדמיה, התעשייה והתעסוקה בארץ".

מוותרים על הטיול הגדול

כבר שנים שישראל מובילה בהיקף בעלי התואר הראשון באוכלוסייה, ונראה שהצעירים הישראלים נכנסים לאקדמיה מוקדם מבעבר. "צעירים רבים דואגים לעתידם המקצועי והכלכלי בשלבים מוקדמים יותר, ומקבלים אחריות על השכלתם ועתידם", מספרת טרופר.

"גם הצבא דואג להעניק לחיילים הטבות רבות שיאפשרו להם להיכנס ללימודים בשלב מוקדם יותר, בין אם מדובר בהשלמת בגרויות או בקורסי הכנה לפסיכומטרי שמותאמים במיוחד לחיילים משרתים".

בסקר שערך האתר "לימודים בישראל" בקרב אלפי גולשים בגילי 21-18 נמצא כי 22% מהצעירים ציינו שהם מתכוונים להתחיל ללמוד באקדמיה בשנה שלאחר השחרור, זאת לעומת 15% בלבד ב־2012. עוד עולה מהנתונים כי חלה ירידה בשיעור החיילים "שלא סגורים" על עתידם הלימודי ואלו שלא מתכוונים ללמוד כלל.

טרופר מוסיפה כי "חיילים שנהנים מזמן פנוי יכולים לקחת קורסים אקדמיים בערב ובסופי השבוע במהלך שירותם הצבאי, לשפר את הבגרויות או ללמוד לפסיכומטרי, כך שיאפשרו להם להירשם ללימודים המבוקשים מייד אחרי השחרור. גם כאן חלה מגמת שיפור בקרב חיילים משוחררים, שבוחרים להתחיל ללמוד מייד ולוותר על 'הטיול הגדול' לטובת רכישת השכלה גבוהה, שתאפשר להם להתחיל את הקריירה המקצועית שלהם מהר יותר".