ההתפרעות בלוד מאיימת להתפשט בכל הארץ

נולדתי וגדלתי בלוד, משפחתי המורחבת עדיין מתגוררת שם, ובמידה רבה הבית שלי עוד שם. כך התחילו לזרום אלי מאתמול בבוקר תמונות וסרטונים של בתים נשרפים, חלונות מנופצים והמון ערבי מתפרע, ועם כולם הבקשה: "תדבר עלינו, תעלה את חוסר האונים שלנו למודעות ציבורית".

אז לא נייפה את הדברים, מה שקרה בלוד שלשום הוא מתקפה לאומנית ערבית מאורגנת על מוסדות המדינה, על סמלים יהודיים ועל תושבי העיר היהודים, רק כי הם כאלה.

תושבי העיר מספרים כי הפרעות באו אחרי חודש רמדאן מתוח, שבו כמעט בכל ערב ואף בלילה שאחריו (כולל ביום הזיכרון לחללי צה"ל) נשמע ירי ללא הבחנה ונורו זיקוקים, כאשר העירייה, המשטרה וכל שאר מוסדות השלטון מפגינים אוזלת יד מוחלטת בהתמודדות עם האנרכיה המשתוללת ברחובות.

אני מכיר את לוד, את התושבים ואת ראש העיר, אין בהם קיצונים ואין שונאי ערבים, ולא היתה כל עילה להתפרעות הערבים ברחובותיה, למעט העובדה כי הם יכולים וכי רשויות השלטון לא באמת מעוניינות להתמודד איתם.

כמו בתחומים אחרים, גם בנוגע ליחס למיעוט הערבי שולטת "תקינות פוליטית", אשר לפיה כל התבטאות נגד אלימות ערבית היא גזענית. כך צמח לו בתוך הציבור הערבי מיעוט קולני ואלים, שאינו מכיר במדינה ובסמליה, שאינו כפוף לחוקיה ולסדריה, ואשר מאיים על הסדר הציבורי במובן הכי בסיסי ופשוט. האיום הזה לא נשאר בלוד, אלא מתרחב ומתפשט לכלל הארץ ועומד לצאת משליטה.

האיום הזה הוא לא רק אזרחי, הוא גם לאומי. המיעוט הערבי האלים אינו מסתפק בשוויון זכויות אזרחי מלא ובאפליה מתקנת שהם רק יכולים היו לחלום עליהם בכל מדינה ערבית אחרת, אלא דורשים למחוק את האופי היהודי של המדינה, את התקווה ואת דגל הכחול לבן.

מפקד מחוז ירושלים לשעבר, ניצב אורי בר לב, אמר אתמול כי החברה הערבית היא חברה אלימה, בעיקר בתוכה, אך החשש לדבר על זה ולפעול בעניין גורם לאלימות הזו לזלוג החוצה בברוטליות, ומאיים הן על הסדר הציבורי והן על אופייה היהודי של המדינה.

ההתפרעות בלוד היא רק ההתחלה של המסע האלים שיתקוף אותנו בכל הארץ וביתר כוח - אם לא נתעשת עכשיו.

בתוך הציבור הערבי צמח מיעוט קולני ואלים, שאינו מכיר במדינה ובסמליה, שאינו כפוף לחוקיה ולסדריה, ואשר מאיים על הסדר הציבורי במובן הכי בסיסי ופשוט.