בין לקחים למטחים: כך מתכוננים בצה"ל למערכה הבאה בלבנון

חלפו 15 שנים מאז פרצה מלחמת לבנון השנייה, שהותירה את הציבור הישראלי בתחושת חמיצות וכישלון מהדהד לאחר שצה"ל לא הצליח להכריע במערכה. הקטיושות נורו עד לדקה האחרונה, וחיזבאללה זינב בכוחות הנסוגים. בפרספקטיבה של זמן, הכישלון נראה חמור פחות לנוכח השקט היחסי ששורר בגבול מאז אותה מלחמה, אך השקט הוא מתעתע, ואינו בהכרח תוצאה ישירה של המהלכים הצבאיים במלחמה.

בין ישראל לבין חיזבאללה שורר מאזן הרתעה הדדי בשנים האחרונות, ושני הצדדים אינם מעוניינים בעימות נרחב בעת הזו. עם זאת, הן בישראל והן בחיזבאללה נערכים ליום פקודה, מתוך הנחה סבירה שעימות יכול לפרוץ בכל רגע כתוצאה מתקרית טקטית כזו או אחרת.

די אם נזכיר את הכוננות הגבוהה שהיתה בישראל אך לפני כמה חודשים, לאחר שנסראללה איים לנקום את מותו של פעיל חיזבאללה שנהרג בתקיפה שיוחסה לישראל בסוריה ביולי אשתקד.

בצה"ל סבורים, ובצדק, שהמלחמה הבאה לא תהיה דומה לעימותים קודמים. הלקחים שהופקו בצה"ל בשנים אלו, כמו גם התוכניות האופרטיביות המעודכנות, אימוני הכוחות וציודם במערכות חדישות, נותנים תקווה מסוימת שתחת כל המגבלות שתהיינה, הצבא יפעל אחרת בפעם הבאה.

הזרקת המודיעין לשטח היא לא פחות ממהפכה, המכונה בצה"ל לוחמ"מ - לוחמה מוזרקת מודיעין, שאותה הוביל הרמטכ"ל כוכבי כראש אמ"ן

הכוחות הצבאיים היום מצוידים באמצעים שניתן היה רק לחלום עליהם במלחמת לבנון השנייה, והפיתוחים הטכנולוגיים מאפשרים להעביר לכוחות מידע מודיעיני עשיר ומעודכן בזמן אמת. סוגיית המידע המודיעיני החסר עלתה כמעט בכל תחקיר לאחר קיץ 2006, ואמ"ן ספג ביקורת על כך שבחלק מהמקרים בחר לשמור את המידע לעצמו מחשש לחשיפת מקורות.

הזרקת המודיעין לשטח היא לא פחות ממהפכה, המכונה בצה"ל לוחמ"מ - לוחמה מוזרקת מודיעין, שאותה הוביל הרמטכ"ל אביב כוכבי בעת שהיה ראש אמ"ן. לא זו בלבד, אלא שכיום מאחורי כל חטיבה יש מאות אנשים מתחומים שונים, אשר מטרתם לתמוך במאמץ המלחמתי שלה, לספק לה מודיעין זמין ואיכותי בזמן אמת, ולבצע את כל התיאומים הנדרשים.

הלקח: יחד

מאז כניסתו של רא"ל כוכבי ללשכת הרמטכ"ל, הוטבע בצה"ל המונח "רב־ממדיות", המשקף את העובדה שצה"ל נערך ללחימה רב־ממדית ולאיום שהוא "כדורי": באוויר (רחפנים וכטב"מים), על פני הקרקע, מתחתיה (תת־קרקעי), ובממדים שונים כמו ספקטרום וסייבר. בין היתר, לצורך התמודדות עם האיום, הוקמה היחידה הרב־ממדית שבה מפתח הצבא יכולות חדשות ומנסה אותן לקראת הפצתן בצבא כולו.

המלחמה ב־2006 חשפה חוסר מקצועיות וחוסר אפקטיביות של צה"ל בניהול קרב יבשתי משולב בשילוב רב־חילי של כוחות חי"ר ושריון, וכן בפעולה משולבת של כוחות האוויר והיבשה.

מאז שינה צה"ל לחלוטין את התפיסה, והכוחות מתאמנים בשגרה בצק"גים (צוותי קרב גדודיים) ובצק"חים (צוותי קרב חטיבתיים) רב־חיליים כדי להכינם ללחימה המשולבת, וכן ניתן דגש לאימונים משותפים עם חיל האוויר.

סוגיה נוספת, שמוקדשת לה לא מעט תשומת לב לקראת העימות הבא, היא ההגנה לאורך הגבולות. שיטת הפעולה של חיזבאללה השתנתה, ובשנים האחרונות מפזר נסראללה איומים בנוגע ל"כיבוש הגליל" הישראלי, כשהכוונה היא ככל הנראה לפשיטות מתוחמות במקום ובזמן לשטח ישראל, בין השאר למטרות פגיעה תודעתית.

בצה"ל מודעים לכך שאם בעבר ה"ניצחון" מבחינת חיזבאללה היה ירי עד היום האחרון, היום הארגון דוגל גם במתקפות יזומות נגד כוחות צה"ל

בצה"ל מודעים לכך שאם בעבר ה"ניצחון" מבחינת חיזבאללה היה ירי רקטות עד היום האחרון והחזקת מעמד במתקפות צה"ל, היום הארגון דוגל גם במתקפות יזומות נגד כוחות צה"ל. ההבנה הזו, כמו גם אירועי שומר החומות וצוק איתן בעזה, שהיו קדימון קטן למלחמה בצפון, גורמים לצה"ל להיערך להגנה חזקה מאוד לאורך הגבולות.

ואחרי כל אלה, השאלה המרכזית שצריכה להישאל היא אם צבא היבשה של היום, שלא הופעל בצורה נרחבת במשך שנים רבות, נמצא בכשירות מספקת לכניסה קרקעית לשטח אויב. לאור חוסר הרצון המובן בתמרון ובכל מה שנלווה אליו, בשנים האחרונות נדמה כי צה"ל חוזר במידה מסוימת לגישה שלפיה ניתן להגיע להישגים מהאוויר בלבד.

הצמרת הצבאית והמדינית חוששת מאוד להטיל את כוחות היבשה למערכה, גם משום שכשירותם לא הוכחה בשנים האחרונות וגם מתוך החשש לחייהם של החיילים ורגישותה של החברה הישראלית לנושא. צה"ל, מצידו, מכין את כוחות היבשה ככל יכולתו כדי שבעימות הבא, אם יגיע, יוכל הדרג המדיני להרגיש נוח יותר להפעיל את הכוחות. במקביל, ממשיך צה"ל לשדרג מאוד את הפעלת הכוח האווירי במלחמה. אם ערב מלחמת לבנון השנייה היו בידי צה"ל מאות מטרות לתקיפה מהאוויר, היום בנק המטרות של הצבא כולל אלפי מטרות בלבנון, ואגף המודיעין יודע לייצר נוספות בזמן אמת. הספקי התקיפה גבוהים מאוד, וחיל האוויר יכול לתקוף אלפי מטרות ביממה.

ובאשר לספיגה בעורף, על פי ההערכות בצה"ל, במלחמה מול חיזבאללה ישגר ארגון הטרור לעבר ישראל כ־1,500 רקטות ביממה (במבצע שומר החומות, שנמשך עשרה ימים, נורו לעבר ישראל יותר מ־4,000 רקטות ופצמ"רים). כיפת ברזל תיתן מענה טוב, אך בניגוד לציפיות שפיתח הציבור הישראלי, המערכת לא תוכל ליירט את כולן. בצה"ל חוששים מאוד מהפער הגדול בין ציפיות הציבור בהקשר זה לבין מה שצפוי לקרות בפועל בעימות צפוני, ואחד מהלקחים - דווקא משומר החומות - הוא לנסות למצוא פתרון אפקטיבי יותר לפגיעה ברקטות עוד בשטח האויב. ואם בעורף הישראלי עסקינן, המיגון ביישובי הצפון זכה לפחות קשב בשנים האחרונות מאשר ביישובים סמוכי הגדר בעזה, וגם מצב המקלטים אינו מזהיר.

עם הפנים החוצה

חוליה חלשה נוספת היא סוגיית ההסברה, שהיתה נקודת תורפה בעימותים האחרונים. במבצע שומר החומות נחשפו חולשותיה של ההסברה הישראלית כלפי פנים וכלפי חוץ, ונחשף הפער בחיבור בין המודיעין האיכותי לבין גורמי ההסברה. צה"ל הוא לא האשם היחיד במחדלי ההסברה, שכן לפחות בזירה הבינלאומית נדרשה מעורבות של גורמים נוספים כמו משרד החוץ. ללא שיפור קיצוני במאמץ ההסברה, גם אם צה"ל ינצח ברמה הטקטית ואפילו האסטרטגית במלחמה הבאה - הניצחון לא יהיה מובהק, ותחושת החמיצות מ־2006 עלולה לחזור על עצמה.