יש לשלוח צווים לכולם: השותפות לשירות מבהירות - אין לחוקק חוק השתמטות

מעשה ברבי יצחק ורבי משה ורבי אריה שהיו מסובין בבני ברק, והיו אוכלין מסעודת תקציב המדינה, וקוראין אותה: "שלטון הכופרים" ולא מתגייסים לצבאה, אף שתורתם מחייבת יציאת כולם למלחמת מצווה, ועל אדם שתלמודו אינו מביא לידי מעשה - אמר רבי יוחנן בתלמוד הירושלמי: מוטב שלא בא לעולם.

משרתים ביחד: משדר מיוחד של "ישראל היום" 

איננו מצליחים להבין את הדואליות של אחינו החרדים: לא להכיר במדינה, אבל כן בתקציביה; ללמוד תורה, אבל לא לקיים את מה שעלול לסכן את הכיתתיות המגזרית (ועוד לבנות סביב ההימנעות אידיאולוגיה!). האם הם שכחו לשם מה התכנסו כאן סביב בתי המדרש? או שהמדרש הפך עיקר, עד כדי כך שהמעשה הפך מוקצה?

ללי דרעי אמרה כי היא ציפתה שהחרדים יתגייסו כ"נעשה ונשמע" - אך אין מנוס מכפיית הר כגיגית. זאת בהיעדר הבנה ושותפות גורל, ואף לא התייחסות לצו כמו "לא תעמוד על דם רעך".

ה"גיגית" היעילה ביותר היא שלילת ההטבות הכספיות, כפי שכבר הוכיח הכלכלן הראשי באוצר שהביא כדוגמה את העלייה המרשימה בתעסוקת נשים חרדיות כתוצאה מהקיצוץ בקצבאות הילדים בשנים 2003-2002. ברור כי מניעת הטבה מאדם שבוחר שלא להיות מועסק, או שלא למלא את חובתו התורנית והאזרחית - אינה הרעבה.

עיוות תקציבי בלתי נתפס

אנסה למקד על קצה המזלג את העיוות התקציבי הבלתי נתפס: משק בית חרדי עולה למדינה כ־10,000 שקלים בחודש, בעוד משק בית יהודי לא־חרדי משלם למדינה כ־1,300 שקלים בחודש. הבנתם? הנושאים בנטל הביטחון והמילואים הם גם אלה שנושאים בנטל הכלכלי - ועל שניהם "רוכבת" אותה אוכלוסייה.

מספרים? בבקשה: נציגי האוצר "תמחרו" בועדת חו"ב בכ־700,000 שקלים את סך ההטבות המרכזיות למשפחה חרדית לאורך החיים. סבסוד מעונות (400 אלף שקלים), קצבת אברך (250 אלף שקלים), ביטוח לאומי (30 אלף שקלים; בניגוד לסטודנטים - שתקופת הלימוד שלהם מוגבלת). לכך מצטרפות הטבות שאינן ייחודיות לאוכלוסייה ספציפית בסך 800,000-300,000 שקלים (ארנונה, צהרונים, מחיר למשתכן).

החרדים יודעים היטב שהזרז המשמעותי הוא הכלכלי, לכן הם מגלים יצירתיות רבה בגיוס (תקציבים - לא לצה"ל), כמו קרוב ל־2 מיליארד כספים קואליציוניים שהוקצו בשבוע שעבר למגזר החרדי, ונמרצותו של שר הדתות להפעיל את "חוק הרבנים 2".

השותפות לשירות מבהירות כי אין לחוקק חוק השתמטות. יש לשלוח צווים לכולם, ולשלול הטבות כספיות ואפשרות לעבוד בשירות המדינה ממי שלא ממלא את חובתו התורנית והאזרחית. ואם ההנהגה החרדית לא מבינה, הגיע הזמן שיבואו תלמידיהם ויאמרו להם: "רבותינו, הגיע זמן גיוס!".

הכותבת היא ממובילות תנועת "שותפות לשירות"