"בואו להיות דור העתיד של הרפואה החרדית", קראה כותרת המודעה באופן לא מתנצל. "תמיד חלמתם להגשים את עצמכם? זו ההזדמנות שלכם להצליח ולעשות הסבה לעולם הרפואה", נכתב בגוף המודעה מעל תמונה של קבוצת חרדים לבושים חלוק לבן בקריאה לבני החברה החרדית להירשם למסלול מיוחד ללימודי רפואה.
משרתים ביחד: משדר מיוחד של "ישראל היום"
הסתכלתי במודעה שוב ושוב ושפשפתי את עיניי. הייתכן שעיתון חרדי יפרסם קריאה לבני ישיבות לעשות "הסבה" מאוהלה של תורה לאוהלה של האקדמיה, המרפאות וחדרי הניתוח בבית החולים? הרי ברור לכל כי מודעה זו, בברכת הרבנים, פונה לעילויים בישיבות ולטובי המוחות של החברה החרדית, וקוראת להם למעשה לבוא ולהתייגע שנים בלימודי רפואה ולעסוק בהצלת חיים בבתי החולים ובמרפאות בקהילה.
מדוע, אם כך, שאלתי את עצמי, אותם רבנים שנתנו את ברכתם לתוכנית הלימודית ממאנים להשקיע אותן שנים בהצלת חיים בשירות הצבאי? מדוע הם חוששים כל כך מהאתגרים בצה"ל, אך אינם חוששים מאלה המצפים לאותו צעיר בעולם האקדמיה והרפואה?
לחברה החרדית ולרבנים העומדים בראשה אין חשש מהצורך להציל חיים ולהילחם כנגד האויבים המקיפים אותנו מבית ומחוץ. עיקר החשש שלהם הוא מצה"ל עצמו! לא מהשירות הצבאי, מהלחימה או מסכנת המוות בלחימה. צה"ל עצמו הוא זה שמאיים עליהם ומהווה עבורם את אבן הנגף להשתלבות בהגנה על הארץ והפיכת המצווה והזכות בהגנה והצלת החיים לעול השירות הצבאי.
מוסד בעל צביון חילוני
מאז קום המדינה צה"ל הוא מוסד בעל צביון חילוני חזק ומשמעותי. באופן טבעי ובמידה רבה הוא אף היווה במתכוון את כור ההיתוך שנועד לעצב "זהות ישראלית" חדשה.
בצה"ל של קום המדינה חיילים דתיים, שהיו באותם ימים קבוצה קטנה וחלשה, חשו ניכור ונאבקו כדי לשמור על אורח חייהם הדתי. התחושה הרווחת היתה שצה"ל מנסה לתרבת אותם מחדש ולעצב מחדש את זהותם, והדבר חלחל החוצה לשיח בקרב החברה החרדית שחששה שהשירות מאיים גם על עולמו הרוחני של הנער החרדי ועל תרבותו.
וכך - אט־אט הפך צה"ל לגוף שהשתייכות אליו משמעותה בחירה באי־השתייכות לעולם התורה והמצוות. הדרישה הלא מתפשרת של החברה הישראלית לגיוסה של החברה החרדית לשירות בצה"ל הינה ברורה וטבעית. לאורך השנים נפלו טובי בניה של החברה הישראלית בהגנה על כל חלקי העם ובכל חלקי הארץ. אי־ השתתפותה של החברה החרדית במאמץ וההקרבה הנדרשים כדי לקיים חיים משותפים בארץ היתה לצנינים בקרב רוב החברה הישראלית המשרתת בצה"ל, דתיים וחילונים כאחד.
7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל העצימו את הדרישה הערכית הלא מתפשרת לגיוס בני החברה החרדית לצה"ל. לכל מלחמה יש מוצאי מלחמה, ובמוצאי המלחמה לא תוכל יותר החברה הישראלית לעבור לסדר היום, וסדר חברתי ייווצר מחדש בהסכמה, או דרך מאבק וכפייה.
אולם נראה שהדרך שבה מנסים המדינה וצה"ל לגייס את בני החברה החרדית תביא למאבק קשה וכואב. הדרך לחולל את השינוי המתבקש אינה עוברת רק דרך חקיקת חוקים, גיבוש סנקציות ודרישה לשותפות - אלא בתהליך ארוך ומתמשך ודרך בניית אמון מחודש בין צה"ל לבין החברה החרדית.
על צה"ל מוטלת דרישה ואחריות לא פחותה לשנות את המצב הקיים באופן מושכל על ידי פתיחת מסגרות רבות, שונות ומותאמות לבני החברה החרדית. השינוי צריך להיות רצוי ומתבקש גם בעוד עשור או 20 שנים, ולא שינוי מהיר וקיצוני שיוביל להתנגשות יותר מאשר להתגבשות. תרבות האקזיט הישראלית אינה הדרך לשינויים חברתיים. מבחן ההשתלבות בצה"ל ובמערכות הביטחון לא ייעשה באבחת חרב, אלא בבניית אמון ובעמל מגל.
הכותב הוא מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו