העמקת הפעילות בסוריה והמדיניות המשולבת בלבנון: ישראל מעצבת מחדש את הזירה הצפונית

ישראל עסוקה במאמץ מקביל לעצב את שתי הזירות בצפון – האחת באש והשניה בשילוב של דיפלומטיה ואש.

הזירה הראשונה, הסורית, עמדה במוקד סדרת תקיפות שלשום בלילה. דומה שמאז סיום המלחמה בצפון לא נשמעה כזאת פעילות אווירת ערה, שלימדה גם על היקף היעדים שהותקפו – בעיקר מערכי הגנה אווירית ומתחמים צבאיים – במטרה למנוע את התבססות כוחותיו של השלטון החדש באיזור שמדרום לדמשק.

אפשר להניח שתקיפה כזאת נשענת על הצטברות של מידע מודיעיני עם חשד מוצק שהמשטר בדמשק מעוניין לחזק את אחיזתו באיזור הזה, שבו יש לישראל אינטרסים שונים – מהגנה על גבולה בגולן, דרך הגנה על הדרוזים, ועד הרחקת כוחות המורדים מהפעלת איום משמעותי על יציבותה של ירדן. ברקע הדברים גם ניצב הטבח שביצעו כוחות המשטר בסוף השבוע האחרון בבני העדה העלאווית, וההכרה שמאחורי החזות המתונה לכאורה שביקש להציג נשיא סוריה, מוחמד אל ג'ולאני, מסתתר אותו ארגון טרור שמחזיק באידיאולוגיה הדאעשית המוכרת ולא מהסס לטבוח ביריביו.

מהסיבות האלה צפויה ישראל לא רק להמשיך ולהחזיק בשטחים שתפסה בגולן הסורי, אלא להעמיק את אחיזתה בהם. בשבועות האחרונים הוגבר קצב הפעילות היזומה באיזור, הן ההתקפית (לעבר מתחמים צבאיים) והן ההנדסית (לביסוס מרחב החיץ). צה"ל חילק את האיזור שבין הגבול לדמשק לשלושה תתי-מרחבים – מרחב החיץ בעומק של עד 5 קילומטר מהגבול, מרחב ביטחון עד 15 קילומטר מהגבול, ומרחב השפעה שנמשך עד לכביש דמשק-סווידה – שבכולם הוא פועל בדרכים ובאינטנסיביות משתנה.

ג'ולאני עסוק בינתיים בייצוב שלטונו בסוריה, ואתמול חתם על הסכם משמעותי עם המיעוט הכורדי במדינה. סביר שמתישהו הוא יתפנה גם לגזרת הדרום, וידרוש את נסיגת ישראל מהשטחים שתפס. על ישראל להגיע לעת הזאת מוכנה צבאית ומדינית. צה"ל יידע אמנם לסגת ולהגן על ישראל משטחה, אולם יידרש לוודא שצבא סוריה החדש לא יתבסס בשטחים שיפונו, וגם שצבא טורקיה לא יהנה מגישה חופשית לפעול בסוריה ולייצר ממנה איום משמעותי על ישראל.

בלבנון - מדיניות של מקלות וגזרים

במקביל, בזירה השניה, הלבנונית, פועלת ישראל במדיניות משולבת של מקלות וגזרים. המקלות היומיים הגיעו בדמות תקיפה של מתחם ובו פעילי חיזבאללה, וחיסול פעיל במערך האווירי של הארגון שנטען כי עסק בשיקום יכולות שנפגעו במלחמה. לתקיפות התכופות האלה חשיבות כפולה: הן שוללות מוקדי ידע ויכולות מחיזבאללה, והן מייצרות "הרגלה" לפעילות התקפית של ישראל – כלומר הבנה שהיא לא תסכים לחזור לתקופת המשוואות ולבניית איום מחודש בשטח הלבנוני.

הגזרים הגיעו בדמות שחרורם של חמישה לבנונים שנעצרו במהלך המלחמה. השחרור בוצע במסגרת השיח שמתקיים בנקורה, כחלק ממנגנון ההידברות בין הצדדים. זה מנגנון מוכר שבעבר היו לו שלוש צלעות – לצד ישראל ולבנון השתתפו בו גם נציגי כוח יוניפי"ל של האו"ם – וכיום ארבע צלעות, בהובלת הגנרל האמריקני ג'ספר ג'פרס שהקים את מנגנון הפיקוח על יישום הפסקת האש.

אתמול דווח כי המנגנון יקדם שיח בכמה סוגיות מרכזיות, ובראשן המשך שהיית צה"ל בחמש נקודות בדרום לבנון, המחלוקות בין המדינות בנוגע לסימוני הגבול, ושחרור יתרת הלבנונים שמוחזקים בידי ישראל. העניין של סימוני הגבול משמעותי במיוחד, משום שאם יושגו בו הסכמות יישלל מחיזבאללה טיעון מרכזי לפעילותו הצבאית במרחב.

עצם השיח מעודד משום שהוא מרחיק את חידוש המלחמה (שחיזבאללה ממילא אינו מעוניין בה), והוא מאפשר לישראל שהות נוספת לפעול לשלילת יכולות שטרם טופלו בדרום לבנון. התהליך גם מאפשר ליצור דינמיקה שמעצימה את נשיא לבנון החדש ג'וזף עאון, ובמשתמע מחלישה את חיזבאללה. יש לקוות שבהמשך לכך ישלים צבא לבנון את פריסתו לאורך הגבול, בתקווה שגם יפעל באפקטיביות כנגד ניסיונות צפויים של חיזבאללה לשוב ולהתבסס במרחב.