את תחקיר מאמץ ההגנה החל מפרוץ המתקפה ועד השגת השליטה בנגב המערבי, קרי, ההתנהלות של פיקוד דרום ואוגדת עזה באותו יום שחור, לא ניתן לבחון במנותק מאירועי הלילה שקדם למתקפה (שמפורט בידיעה נפרדת), או מהתפיסות ששלטו במערכת הביטחון במשך שנים. בשורה התחתונה, אוגדת עזה, פיקוד הדרום וצה"ל כולו נתפס בהפתעה בסיסית ומצבית, והכוחות נתפסו בנחיתות מספרית אל מול גל המחבלים ששטפו את העוטף בבוקר השבעה באוקטובר.
במבט כללי ניתן לומר שמתקפת הפתע של חמאס הביאה לכך שאוגדת עזה הוכרעה למשך מספר שעות (ולא הודתה בכך), ובמשך שעות קיימו המחבלים מסע הרג של 1,320 בני אדם, מהם 457 אנשי כוחות הביטחון. המחבלים חטפו 251 חיילים ואזרחים, וזרעו הרס נרחב ביישובי הנגב המערבי.
עיקר פעולות האויב המתקפה היו במהלך שש השעות הראשונות, כלומר, מרבית המתקפה הסתיימה עד השעה 12:30, אך גם לאחר מכן נמשכה המתקפה הרצחנית. בזמן הזה השיג האויב שליטה מבצעית בחלק ניכר מהיישובים, כמו גם בצירי הגישה המרכזיים בנגב המערבי.
הפתעה מוחלטת: חמאס פתח במתקפה משולבת ללא התרעה מוקדמת
כישלון ההגנה, כך לפי התחקירים, טומן בחובו שלושה מרכיבים עיקריים: הפתעה בהיעדר התרעה מודיעינית, ריבוי אויב, ומיעוט סד"כ ויכולות זמינות של הכוחות. במילים אחרות, מעטים מול רבים.
מבחינת מצב הפתיחה של כוחות צה"ל במלחמה, מצא התחקיר כי כוחות צה"ל שהיו פרוסים במרחב הוכנסו לתעסוקה מבצעית בהתאם לפקודות, סדר הכוחות בגזרה כלל 4 מפקדות גדוד (גדוד 13 ו-51 של גולני, 77 של השריון וסיירת נח"ל), 14 פלוגות (אחת יותר מהנדרש) כמו גם כוחות איסוף והנדסה. בפועל, היו בגיזרה 671 לוחמים, שהם כ-50 אחוזים מסדר הכוחות הלוחם שאמור להיות, ושרודד בשל החג. טרם המתקפה, סדר הכוחות והיכולות לא עובו, למעט מספר כלי טיס איסופיים, באופן שתאם את הערכות המצב מהלילה.
מתחקיר פיקוד הדרום עולה כי בין השעה 5:30 ל-6:29 הייתה שגרה מלאה לרוחב הגזרה, ללא התרעה, וכוננות עם שחר התבצעה בהתאם לנהלים, כלומר, כל מי שצריך היה להיות בחוץ, בכלים, על פי ההגדרות, היה בחוץ.
שלושה גלי תקיפה: אסטרטגיית החדירה של חמאס
בשעה 6:29 פתח חמאס בהתקפה משולבת מהים, האוויר והיבשה, תוך ירי רקטי נרחב, מאמץ הנדסי לפרוץ את המכשול לרוחב הגזרה, נטרול אמצעי האיסוף והאש במרחב, לצד ריתוק כוחות צה"ל למחנות ולמוצבים באמצעות הכוונת אש מסיבית לעברם.
את מתקפת חמאס ניתן לחלק לשלושה גלי תקיפה: הגל הראשון, בין 6:29 ל-07:00 בקירוב כלל על פי ההערכות 1,175 מחבלי נוחבה שחדרו לישראל תחת מעטה אש לרוחב הגזרה, ובמקביל השתמשו במימד האווירי והימי. המחבלים פעלו בהתאם לתכנית סדורה, מבוססת מודיעין, ועם ציוד לחימה רב ומתואם. במקביל לגל הראשון, נורו לעבר ישראל 1,406 פריטי תמ"ס.
הגל השני, בין 07:00 ל-09:00, כלל כ-600 פעילי נוחבה, לצד, 937 פריטי תמ"ס, והגל השלישי, כלל 1,325 פעילי חמאס, כ-580 פעילי ג'יהאד אסלאמי ובלתי מזוהים, לצד 1,084 פריטי תמ"ס. בסך הכל, על פי ההערכות, חדרו לישראל באותו היום לכל הפחות בין 5,000 ל-5,600 מחבלים, ובשלושת הימים הראשונים למתקפה שוגרו לעבר ישראל 4,694 פריטי תמ"ס, מהם 3,803 ביממה הראשונה.
למעשה, גל התקיפה הראשון התמקד במוצבים וביעדים אסטרטגיים, בדגש על מפקדת האוגדה ברעים, בסיס ירקון ומשטרת שדרות. במקביל, מאמץ האש של חמאס התמקד באותה עת בירי רקטי לעבר מוצבים ומפקדות, כתוצאה מכך נפגע האיסוף, התקשורת, והכוחות. גל התקיפה השני של חמאס התמקד ביעדי העומק, קרי קיבוצים ויישובים, עם תכנון להגיע לבסיסי חיל האוויר בחצרים, בנבטים ואפילו בתל-נוף. הגל השלישי היה כוחות לתגבור.
אוגדת עזה מוכרעת: כשל מערכתי בהבנת חומרת המצב
ההתקפה הקרקעית החלה באופן סימולטני, ובסך הכל נפרצו 114 מעברים בגדר, מהם 77 פרצות בגדר ו-33 שערים שנפרצו בפריצה חמה. המחבלים השתמשו ב-59 נתיבי חדירה, ובשטחנו היו 66 מוקדי לחימה. לפי התחקיר, הכוחות הפרוסים בגזרה החלו בלחימה עם פתיחתה, הגנו על הגבול, על היישובים והמחנות. אך היו מקרים שבהם אש האויב ריתקה את החיילים למרחבים מוגנים.
בשעה 6:37 מכריז מפקד אוגדת עזה, תא"ל אבי רוזנפלד, על "פרש פלשת", פקודה המעידה על חדירה מוגבלת, והדיווח מגיע למטה הכללי בתוך זמן קצר. התחקיר מצא שהפקודה אכן עברה מהר ובזמן, אך לא התאימה למציאות, ולמעשה, במשך שנים פיקוד הדרום לא תרגל את עצמו, וגם לא תורגל אל מול מתקפת פתע כוללת.
מפקד החטיבה הדרומית של אוגדת עזה, אל"ם אסף חממי ז"ל, שגופתו עדיין מוחזקת בידי חמאס, הכריז ברשת הקשר בשעה 6:45: "אנחנו במלחמה", והורה להקפיץ כיתות כוננות ביישובים כמו גם יחידות מיוחדות. חממי ז"ל קפץ עם החפ"ק שלו בנירים, ושם נהרג על ידי מחבלים, וגופתו, כמו גם גופות שני לוחמי החפ"ק שלו, נחטפו לעזה. רבע שעה לאחר מכן מכריז גם מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה על מלחמה.
מהתחקיר עולה כי בשלוש השעות הראשונות נהרגים 157 חיילים שהיו בתעסוקה מבצעית לאורך הקו (שריון, גולני ונח"ל), עשרות נוספים נפצעים, כמה נחטפים, כאשר רבים מהנפגעים הם משרשרת הפיקוד שהייתה בשטח.
בין השעות 6:29 ל-7:26 הגיעו דיווחים סדורים מהאוגדה לפיקוד. אך מרגע שמחבלי הנוחבה נכנסו לבסיס האוגדה, הדיווחים הפכו מוגבלים יותר, ולמעשה אוגדת עזה הוכרעה במשך מספר שעות, ולא הכריזה על כך, בין היתר משום שלא הכירה בכך. בפיקוד הדרום לא הבינו עד שלב מאוחר עד כמה קשה מצוקתה של אוגדת עזה, והדבר פגע מאוד בבניית תמונת המצב. בהערכת המצב שהתקיימה בפיקוד בשעה 8:30 עוד מתייחסים לאוגדת עזה כאפקטיבית, כמי שיכולה לטפל ביישובי העוטף, והפיקוד פונה להתרכז בטיפול בערים הגדולות.
בין השעות 07:00 ל-08:00 היו 34 מוקדי לחימה אזרחיים (לא כולל מוקדי לחימה צבאיים), רק ב-11 מהם היה כוח צבאי. בפיקוד התקשו מאוד לגבש תמונת מצב, אך מפקד הפיקוד קיבל החלטה להציף את השטח בכוחות, מהר עד כמה שניתן, תוך מינוי מפקד בכיר לכל מוקד לחימה, ושבירת מסגרות אורגניות אל מול הצורך. אחד הכוחות האפקטיביים הראשונים שמגיע הוא הכוח מהאוגדה הסמוכה, אוגדה מרחבית 80, עם הטנקיסטיות, שמציל למעשה את יישובי פתחת שלום.
הכוחות הרבים שנשלחו למרחב הלחימה חוו אתגרים בהגעה לגזרה, לאור מארבי אויב על הצירים, ירי נק"ל ונ"ט. לצד זאת, בפיקוד הדרום ובצה"ל התקשו לגבש תמונת מצב ביחס לעשרות זירות הלחימה השונות, והדבר השפיע על הקצאת הכוחות למשימות.
את המלחמה פתח פיקוד הדרום עם שני כטמ"מים אוספים-תוקפים בלבד, מספרם עלה ל-7 רק לקראת השעה 11:00 בבוקר. בשעה 7:55, בהנחיית מפקד אוגדת עזה, תוקף מטוס קרב של חיל האוויר מנהרת התקרבות של חמאס באיזור ארז, מתוך הנחה שגויה שמחבלי חמאס ינסו להשתמש במנהרה כדי לחדור לישראל.
בשעה 7:10 מורה אלוף פינקלמן לחיל האוויר להפעיל את תכנית "חרב דמוקלס", שתכליתה פגיעה בפיקוד ובשליטה של חמאס. מדובר בתכנית שמרגע ההנחיה עליה, חולפות לפחות ארבע שעות עד שניתן להוציאה לפועל. בשעה 7:58 קורא מפרד הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, לכל תושבי הרצועה להצטרף לפשיטה הצבאית, מתוך מטרה לנצל את ההצלחה.
רק בשעה 9:15 מחלחלת בפיקוד הדרום ההבנה שאוגדת עזה לא מתפקדת כפי שהיא משדרת לאחור, ושהיא במצוקה אמיתית. למקום מוקפץ בינתיים מפקד אוגדה 162, שמקבל הנחייה לייצב קו הגנה אחורי, ולהיות ערוך לתקיפה.
בשעה 10:00 משוחח אלוף פינקלמן עם מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, על יצירת מרחב אמנעה בגדר. קרי, כל כלי טיס שאין לו משימה דחופה אחרת, נקרא לגדר, וצריך לתקוף כל מה שזז בקרבתה, בין אם משטח עזה לישראל, ובין משטח ישראל לעזה.
מאמצי השליטה: המערכה להחזרת היציבות לעוטף
עיקר החטיפות בוצעו עד השעה 12:00 בקירוב, ובסביבות שעה זו, מרבית המחבלים שחדרו לשטח ישראל החלו לסגת לשטח הרצועה. הלחימה בחלק מהיישובים נמשכה עד לשעות הערב, תוך התבצרות והסתתרות מחבלים בשטח ישראל גם בימים שלאחר מכן. השליטה במרחב הגבול הושגה בלילה הראשון לפרוץ המלחמה. עוד עולה כי כ-40% מהמחבלים שחדרו לישראל בשבעה באוקטובר נהרגו, ובידי ישראל יש מאות גופות מחבלים מאותו היום, כמו גם עשרות שבויים. על פי ההערכות, על הגדר היו עוד כמה מאות מחבלים הרוגים.
הפערים המרכזיים העולים מתחקיר פיקוד הדרום הם פערים בהבנת תמונת המצב, בעיות בפיקוד ובשליטה נוכח פגיעה אנושה בשרשרת הפיקוד – גם הטקטית, וגם הבכירה, מיצוי לא מספק של האש, בדגש על מטוסי הקרב. התחקיר מציין את הערכים בלחימה שכללו גבורה של אזרחים וחיילים, עוז רוח, חתירה למגע, מפקדים בראש, התגייסות לאומית. יחד עם זאת, מציין התחקיר, בצדק, כי היו מקרים שבהם לא הייתה חתירה למגע.
לקחים לעתיד: שינוי יסודי בתפיסת הביטחון
אלוף פינקלמן, סימן לעצמו חמש שגיאות עיקריות. הראשונה היא מתן משקל יתר בליל ה-7 באוקטובר להבנה המודיעינית שלא מדובר בהתרעה טז"מית, קרי בטווח זמן מיידי. השנייה היא שבמהלך היממה, צריך היה למצות יותר מקורות לטובת גיבוש תמונת מצב –על כוחותינו, על האויב ועל היישובים. השלישית היא שצריך היה לייצר שיח מוקדם יותר על מרחב האמנעה בגדר, כלומר, צריך היה לתקוף במרחב הגדר בשלב מוקדם יותר. הסוגייה הרביעית היא מענה לא מספק לגזרת החטיבה הדרומית, לאחר שמפקדה נהרג. אלוף פינקלמן אמנם מינה לאלוף משנה חממי מחליף, אך בתחקור לאחור, טוען שצריך היה לשלוח לשם יותר כוח. הסוגייה החמישית נוגעת לטיפול ופינוי אזרחים, שלא קיבל מענה מספק.
עיקרי הלקחים בתחקיר פיקוד הדרום הם שינוי יסודי בתפיסת הביטחון של ישראל, קרי, אסור לתת לצבא טרור להתבסס על גבולותינו. כן נדרשת תכנית מגננה למלחמה בהפתעה, שלא הייתה בשבעה באוקטובר, כמו גם תכנית הכרעה למול כל אויב, שגם לא הייתה. לקח נוסף הוא הצורך לאזן בין המודיעין וההתרעה לבין מוכנות למלחמה בהפתעה, ולהעמיד מספיק כוחות וכוננויות זמינות לאירועים מתפרצים עד כדי מלחמה. כן נדרש לארגן את ההגנה באמצעות הקצאת כוחות, מוצבים, מכשול, הגנת יישובים ומערכות מידע ושליטה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו