אחד מארבעת מוקדי התחקיר העיקריים של צה"ל עסקו בתפיסות, קרי, בחינת הנחות היסוד, הקונספציה הישראלית, שקרסה באחת בשבעה באוקטובר. מדובר בתפיסות שהיו נחלתן של המערכת הישראלית במשך שנים רבות, ושעימן נכנסה המערכת המדינית והביטחונית לליל ולבוקר השבעה באוקטובר.
כך, למשל, תפיסתה של ישראל את היכולת לנהל את הסכסוך עם חמאס ברצועה באמצעות הטבות כלכליות, התפיסה שהמודיעין ייתן התרעה, כמו גם ההנחה שניתן לאפשר לאויב להתעצם על גבולנו מתוך הנחה שההגנה תיתן מענה לאיומים. מערכת התפיסות הישראלית הייתה מושרשת ועמוקה מאוד, ולאורך שנים רבות, לא היה ניסיון ממשל לערער עליה, למרות שבדיעבד ניתן להצביע על מספר נקודות בזמן שצריך היה לערער עליה.
בדיקת התפיסות הישראליות החלה במבצע "צוק איתן" בקיץ 2014. ברקע הדברים, מציינים בתחקיר, במשך שנים התנהל צה"ל עם מגמות סותרות, כשמצד אחד היקף ועוצמת האיומים עלו, אך מנגד, חלה ירידה במשאבים שקיבל הצבא, וחלו עליו אילוצים נוספים, כמו קיצור שירות החובה, חוק המילואים ועוד.
התפיסה הבסיסית בנוגע לרצועת עזה הייתה שמדובר באיום משני לאיומים המרכזיים, קרי, איראן וחיזבאללה. לאור ההתפתחויות הזירתיות, בתחילת 2023 התקבלה בצה"ל החלטה להיערך למלחמה מול איראן, שיכולה להתפתח למלחמה רב זירתית. כיוון שהשמיכה הייתה קצרה, והיה ברור שלא ניתן להיערך כל הזמן לכל תרחיש, בצה"ל נקטו מדיניות של ניהול סיכונים, ונתנו חשיבות להתרעה.
הפרדוקס בתפיסת חמאס
בפועל, המדיניות טמנה בחובה פרדוקס, שכן מצד אחד, מבחינת ישראל חמאס לא היה לגיטימי, אך מאידך, לא התקיים עיסוק בבניית חלופה לארגון. למעשה, בישראל תיעדפו משטר ביטחון בעזה, קרי "ניהול סכסוך", שתכליתו שימור ושיפור של המציאות הקיימת, במטרה לייצר תקופות ארוכות של שקט, שנקטעות אחת לתקופה במבצע צבאי.
הנחת יסוד נוספת שקרסה, הייתה שניתן לרסן את חמאס, לאור הבנה (שגויה בדיעבד) שחמאס אינו מעוניין ואינו נערך למלחמה רחבה, וניתן להפעיל עליו מנופים שיצמצמו את המוטיבציה ללחימה, בדמות שיפור תנאי המחייה בעזה. את ההנחה הזו צריך היה המודיעין להפריך, אך הוא שגה במשך תקופה ארוכה בזיהוי התהליכים בחמאס, ולא סיפק הערכה שתשקף נכונה את אסטרטגיית חמאס וכוונותיו, ואף תיאר מציאות שונה מאוד בדבר יכולותיו, מורתעותו ורצונו של חמאס בשקט ורווחה ברצועה.
בישראל, כלומר באמ"ן, פספסו את השינוי התפיסתי בחמאס עם עליית סינוואר לשלטון ברצועת עזה, ואת פיתוח הרעיון ההתקפי שלו, קרי, מערכת שחרור, ולא ייחסה לו שום קונקרקטזציה. תכנית "חומת יריחו", שפרטה במדויק את תכנית הפשיטה של חמאס והגיעה לידי מערכת הביטחון פעמיים, ב-2018 וב-2022, נתפסה כהכוונה לבניין כוח בלבד, וכרעיון לא ריאלי של חמאס. כתוצאה מכך, הוגדרו דרכי פעולה אפשריות שגויות של חמאס, שהחמורה בהן היא פשיטה במקרה הלא סביר ב-8 נקודות לכל היותר. במילים פשוטות, האיום המרכזי נתפס כאיום האש (ירי רקטי), בעוד שאיום הפשיטה נתפס כמוגבל, תגובתי ולא מיידי, וההנחה הייתה כי בעת הצורך, תינתן התרעה.
נקודת המפתח המשמעותית שממנה והלאה הפער בהבנת חמאס רק הלך וגברה היא מבצע "שומר חומות", במאי 2021. במהלך ולאחר המבצע, סיפרה ישראל לעצמה סיפור הצלחה גדול, שחיזקה אצלה את תודעת ההרתעה. מפקדים בכירים, כמו מפקד פיקוד דרום דאז, אלוף אליעזר טולדנו, היללו ושיבחו בכל מקום את הצלחת המבצע, ואת הפגיעה הקשה (שלא הייתה) בתת הקרקע, בעוד שבחמאס דווקא ראו את ההישגים האופרטיביים והמערכתיים שלהם, שרק חיזקו את תחושת המסוגלות בארגון הטרור.
נוכח אותה תחושת מסוגלות, ומתוך רצון להגשים את התכנית הגדולה, לאחר "שומר חומות", חיזק חמאס את התיאום הצירי, עם חיזבאללה, כדי לוודא שיצטרף אליו במתקפה (בפועל, זה קרה באופן חלקי בלבד), הפעיל הונאה מוצלחת כלפי ישראל, ובנה את כוחו למלחמה. באותה העת בישראל נערכו לאפשרות של פשיטות בודדות, או למלחמה בהידרדרות, אך בשום שלב, בתרחיש הפסימי ביותר, לא עלתה האפשרות של מלחמת פתע יזומה בהפתעה.
אשליית המכשול והמלחמה הרב-זירתית
תפיסה נוספת שקרסה קשורה למערכה שבין המלחמות (המב"ם). העובדה שחדשות לבקרים צה"ל תקף בזירות השונות העברות אמל"ח ואתרים מסוימים, תרמו לתחושת העשייה בצה"ל, ואוששו את תחושת הביטחון והרעיון הבסיסי שלפיו ניתן לרסן את חמאס או לשחוק את יכולותיו גם ללא לחימה רחבה.
כמו כן, עד ה-7 באוקטובר, האמינו בישראל שניתן להגן כאשר האויב על הגדרות, וניתן לייצר מענה איכותי לאויב שמתפתח לאורל הגבול באמצעות מודיעין, מכשול והגנה. תפיסה נוספת שקרסה קשורה למכשול האימתני בגבול הרצועה, שלא תוכנן למתקפה רחבה בהפתעה, אך הקנה תחושת ביטחון מופרזת ביכולותיו, וגרם לצמצום כוחות ההגנה לאורך הגבול נוכח אילוצי משאבים בצה"ל.
תפיסה נוספת שקרסה נוגעת לסוגיית המלחמה הרב זירתית. במשך תקופה ארוכה דיברו בצה"ל על כך שהמלחמה הבאה תהיה רב זירתית, אך במהלך המלחמה התברר כי תפיסת האויבים את המלחמה הרב זירתית הייתה מתקדמת יותר משהכירו בישראל, עד כדי גיבוש רעון מערכתי צירי להשמדת ישראל.
הלקחים מהתחקירים התפיסתיים הם רבים. בין היתר, נקבע כי לא נכון "לנהל סכסוך" מול אויב שתכליתו השמדתך, יש להעדיף הסרת איום על פני השגת שקט ביטחוני, תוך מאמץ למניעת התבססות אויב בקרבת הגבול. עוד נקבע כי יש למנוע את האיום הבא, כלומר, ברגע שחוסמים, למשל, את יכולת הפשיטה התת-קרקעית של חמאס, יש לבדוק למה הם נערכים מעתה והלאה.
סוגיה נוספת היא הבנה שהמכשול הוא חלק מתפיסה משולבת של איסוף, אש וסד"כ רלוונטי, אך ברגע שאין את היכולות התומכות, כמו סד"כ מספק, תועלת המכשות יורדת משמעותית. כן נקבע כי יש להגדיל את היקף המשאבים והיכולות, להרחיב ולהאיץ את בניין הכוח למלחמה רב זירתית, ולקיים תהליך סדור ומעמיק של בקרה, בחינה וערעור של התפיסות האסטרטגיות, המודיעיניות והמבצעיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו