לקראת הכרעה: חלון הזדמנויות לתקיפה באיראן

ישראל מתקרבת לנקודת ההכרעה בנוגע לאפשרות של תקיפת מתקני הגרעין באיראן. זאת על רקע ההתקדמות המדאיגה ברכיבים שונים בפרויקט הגרעין, ובהבנה שמדובר בשעת כושר על רקע חולשתה היחסית של איראן והתיאום ההדוק עם הממשל האמריקני החדש.

בעשור וחצי האחרונים עוסקת ישראל לסירוגין באפשרות של תקיפת מתקני הגרעין באיראן. העיסוק הגיע לשיא בראשית העשור שעבר, והיה אחד המניעים לחתימת הסכם הגרעין ב־2015. לאחר חתימתו צמצמה ישראל משמעותית את העיסוק בנושא, והמשאבים הופנו לתחומים אחרים. לאחר פרישת ארה"ב מההסכם ב־2018 בתקופת ממשל טראמפ הראשון - לא האיצה ישראל את המוכנות, וההנחיה להיערך לכך מחדש באינטנסיביות ניתנה עם כניסתו לתפקיד של רה"מ לשעבר נפתלי בנט ב־2022.

המוכנות הזאת נשמרה גם במהלך המלחמה. בכמה מובנים היא אף הואצה, משום שתקיפות שבוצעו בטווחים רחוקים - בעיקר בתימן ובאיראן - תרגלו את הכוחות ואת המפקדות באופרציות מבצעיות מורכבות כאלה. עם זאת, תקיפה אפשרית של מתקני הגרעין באיראן צפויה להיות מורכבת בהרבה מבחינת היקף כלי הטיס וסוגי החימוש, וכן בכל הנוגע לתיאום המורכב שנדרש בין הכוחות ועם גורמים אחרים.

החומה האיראנית קרסה

בתקופה האחרונה גבר העיסוק בנושא, על רקע ארבעה עניינים שנרשם בהם שינוי משמעותי. הראשון הוא הפגיעה הקשה בציר האיראני, ובעיקר בחיזבאללה. איראן בנתה את הארגון השיעי בלבנון כחומת מגן שיועדה להגן עליה מפני תקיפה אפשרית של מתקני הגרעין. סביר שזאת גם היתה אחת הסיבות שחיזבאללה לא הצטרף למתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, ושגם אחר כך הוא נמנע מכניסה רחבה למלחמה. כעת, כשבכיריו חוסלו וכוחו הצבאי נפגע משמעותית, יכולתו לסייע לאיראן הצטמצמה מאוד, וסביר שבארגון גם חוששים כי ישראל תנצל הזדמנות ראשונה כדי להיפגע מיכולותיו שלא טופלו במלחמה.

העניין השני הוא הפגיעה באיראן עצמה. לאחר מתקפת הטילים האיראנית הראשונה, באפריל 2024, הגיבה ישראל בפגיעה נקודתית במכ"ם של אחת מסוללות ההגנה האווירית באיראן. זה היה איתות - שלא נקלט בטהרן. לאחר מתקפת הטילים השנייה, באוקטובר 2024, פעלה ישראל באופן נרחב כנגד מערכי ההגנה האווירית באיראן, ולמעשה הותירה אותה "עירומה" במובנים רבים ובכך אפשרה לחיל האוויר מרחב פעולה ניכר. מאז נכנסה איראן למרוץ הצטיידות מחודש ברוסיה, אולם מעריכים כי יידרשו לה עוד 12-9 חודשים עד שתקבל מערכות הגנה חליפיות שיקשו תקיפת יעדים אסטרטגיים בתחומה.

תיאום עם וושינגטון

העניין השלישי הוא בחירתו המחודשת של טראמפ לנשיאות בארה"ב. באחרונה הוא אמנם רמז כי יהיה פתוח לשיח עם איראן על הסכם גרעין חדש, אולם במקביל הורה להטיל עליה מחדש "סנקציות משתקות", וספק אם יגביל תקיפה ישראלית שתוגדר כהגנה עצמית כנגד מדינה שהצהירה כי בכוונתה להשמיד את ישראל. תקיפה כזאת תחייב תיאום הדוק בין ירושלים לוושינגטון, שבמובנים מעשיים כבר מתקיים על רקע שיתוף הפעולה המצוין בין צה"ל למפקדת פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום).

העניין הרביעי הוא ההתקדמות המואצת שנרשמה באחרונה ברכיבים שונים של פרויקט הגרעין האיראני. אתמול דיווחה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) כי איראן צברה 274 קילוגרמים של אורניום מועשר לדרגה של 60%, שממנו ניתן להתקדם בתוך ימים אחדים לרמת העשרה צבאית של 90% הנדרשת לייצור החומר הבקיע לפצצה.

הכמות הזאת מספיקה לאיראן לייצור שש פצצות, ובמקביל פורסמו בתקשורת הבינלאומית פרטים שמעידים כי גם המערך שאחראי על הרכבת הפצצה חזר לפעילות נרחבת.

טהרן טרם קיבלה החלטה רשמית לפרוץ לפצצה, אולם שלוש הסיבות הראשונות שהוזכרו - חולשתה האזורית, היעדר הגנה אווירית ועליית טראמפ - עשויות לדחוק אותה להחלטה כזאת. רמזים לכך ניתנו בהתבטאויות שונות של בכירים בממשל, שבניגוד לעבר לא שללו אפשרות שאיראן תחזיק בנשק גרעיני.

ישראל ערה לסוגיות האלה, ונדמה שגם מבחינתה מדובר בחלון הזדמנויות לתקיפה - כפי שעלה מהתבטאויות שונות של ראשי הדרג המדיני והביטחוני. גם הפסקת האש בלבנון ובעזה - והביטחון הרב שנצבר במהלך הלחימה בחודשים האחרונים - עשויים לקרב אותה להחלטה לפעול, למרות חילופי הגברי שצפויים בשבוע הבא בצה"ל בשעה שאייל זמיר יחליף את הרצי הלוי הפורש בתפקיד רמטכ"ל צה"ל.