הכותרות מתנגשות זו בזו בקצב מסחרר. החטופים שחזרו ביום חמישי, ואלה שחזרו אתמול, והשיחות שמתחילות באופן רשמי על יישום השלב השני בהסכם, והפגישה בוושינגטון בין ראש הממשלה לנשיא ארה"ב שבה יעמוד על הפרק גם עניין הגרעין האיראני והסכם נורמליזציה אפשרי עם סעודיה, וברקע גם הגברת הפעילות ביו"ש, חוק ההשתמטות מגיוס ומינויו אמש של הרמטכ"ל הבא.
מינויו של אייל זמיר לרמטכ"ל הוא בשורה טובה: בתקופה עתירת אתגרים ומשברים זקוק צה"ל לידיים יציבות ומנוסות על ההגה. לזמיר רקורד עשיר, עם כמה תחנות מפתח שמעניקות לו זווית הסתכלות רחבה. בשנותיו כמזכיר צבאי לראש הממשלה (נתניהו) הוא נחשף למערכת המדינית והפוליטית. בשנותיו כמנכ"ל משרד הביטחון הוא הכיר לעומק את הצד האזרחי של מערכת הביטחון. ובתקופה שבה שהה בוושינגטון הוא העמיק את קשריו בממסד הביטחוני האמריקני.
אולם יתרונו העיקרי של זמיר הוא לא בניסיונו - שגדול בהרבה מזה של מי שהתמודדו מולו על התפקיד, האלופים אמיר ברעם ותמיר ידעי - אלא בעובדה שהוא לא חייב דבר לאיש. ראש הממשלה ושר הביטחון לא עשו לו טובה כשמינו אותו לתפקיד: הוא עשה להם (ולמדינת ישראל) טובה כשנעתר לקחת על עצמו את המשימה הזאת, בעת הזאת.
בימים האחרונים היו ניסיונות עיקשים לשלול מזמיר את התפקיד, לרבות מאמצים להשחיר אותו ולהציגו כרופס. בהמשך לכך היו בסביבתו הקרובה של נתניהו מי שדחקו בו לבחור במועמד מפתיע כמו האלוף דוד זיני, ובמערכת הפוליטית ניסו לשכנע אותו להעדיף את ידעי. נתניהו ידע שהאחריות על המינוי תהיה כולה שלו, והלך על בטוח.
העובדה שההודעה על המינוי יצאה מלשכת נתניהו נועדה להבהיר מי בעל הבית. בעבר יצאו הודעות על מינוי רמטכ"ל מלשכת שר הביטחון, שעל פי חוק הוא הממנה (באישור הממשלה). נתניהו ביקש לשלוח בכך מסר כפול: לזמיר, ש"חייב" לו את המינוי, ולשר הביטחון ישראל כ"ץ – שאיבד עוד מהרלוונטיות המועטה ממילא שהיתה לו בעיני המערכת שהוא מופקד עליה.
נתניהו ביקש להשלים את הליך הבחירה בטרם ייצא לוושינגטון, גם כדי לאפשר לוועדה לאישור מינוי בכירים לאשר את מינויו של זמיר. בזמן הזה יתבקש למנות לו מחליף במשרד הביטחון, אם כי ראשו כבר יהיה בתפקידו הבא: אפשר להעריך שהוא יגיע לצה"ל כדי לחולל מהפכות, לא פחות – החל במינויים (והדחות, כפועל יוצא מתחקירי 7 באוקטובר) וכלה בתוכניות מבצעיות ובארגון מחדש של המערכת.
לזמיר יצפו שלושה אתגרים עיקריים, שקשורים במציאות שמוכרת ב־16 החודשים האחרונים. הראשון, מבצעי, בגזרות השונות ובראשן בעזה ומול הגרעין האיראני. השני, בהיבטי כוח אדם, על רקע המשבר העמוק שצה"ל נמצא בו בקבע ובמילואים, והמשך מאמצי החקיקה של חוק ההשתמטות מגיוס (שזמיר צפוי להתנגד לו). והשלישי, בשיקום אמון הציבור בצה"ל ואמון הציבור של המשרתים במפקדיהם.
זמיר ייכנס לתפקיד בראשית מארס, במקביל להשלמת השלב הנוכחי של ההסכם עם חמאס. השאלה המרכזית שתרחף היא מה יקרה אז: באגף הימני של הקואליציה תובעים את חידוש המלחמה, אבל זה יתאפשר רק בגיבוי מלא של ממשל טראמפ, שכרגע מצדד במעבר לשלב הבא – ובמשתמע בהפסקה מוחלטת של המלחמה.
נתניהו יידרש למלוא כישוריו הפוליטיים כדי לתחזק את ממשלתו, או לתופינים משמעותיים שירצו את שותפיו הקואליציוניים. הצעתו של טראמפ ל"העברה" של תושבים מהרצועה למדינות ערב בהחלט עונה לקריטריון הזה. השאלה אם חמאס ומדינות ערב יסכימו לה (סבירות קלושה), ומה יעשה טראמפ במקרה כזה: האם ינסה לכפות את דעתו, האם יחפש אלטרנטיבה, או האם יאבד עניין בפתרון המשבר בעזה.
איום כפול באקדח ריק
כרגע נדמה שההפך הוא הנכון: כל מי ששוחח עם שליחו, סטיב וויטקוף, התרשם שהממשל נחוש לפתור את המשבר בעזה, בדגש על השבת כלל החטופים.
בינתיים מקפידים הצדדים למלא את חלקם בהסכם, אולם הדעות בישראל חלוקות אם חמאס יממש את השלב הנוכחי בהסכם עד תומו. בשבועות הקרובים אמור הארגון לשחרר עוד 20 ישראלים, מהם ככל הידוע 12 חיים ו־8 מתים. סביר שבחמאס יחכו לתוצאות פגישת נתניהו־טראמפ כדי להבין להיכן נושבות הרוחות. האינטרס של חמאס הוא לשמור על שקט לאורך זמן, כדי להדק את שליטתו ברצועה ולשקם את יכולותיו הצבאיות. ככל שיבין שארה"ב בולמת את ישראל מחידוש הלחימה, הוא יעמוד בסיכומים; אם יבין אחרת, ייתכן שישהה את מימושם כדי לאחוז בכמה שיותר חטופים כקלפי מיקוח.
טראמפ לא מסתיר את כוונתו לקדם את המגה־הסכם עם סעודיה, כחלק מהסדרה אזורית רחבה שעזה היא רק נדבך אחד בה. הסדרה כזאת תכלול דיבידנדים עצומים לישראל – מיחסים גלויים עם סעודיה ומדינות ערביות ומוסלמיות נוספות, עסקאות ענק והצבת חזית אזורית גלויה מול איראן. בכירים איראנים אמנם איימו בסוף השבוע במלחמה אזורית אם ארה"ב או ישראל יתקפו את מתקני הגרעין באיראן, אבל נדמה שזה היה איום כפול באקדח ריק: פעם אחת כי איראן איבדה בחודשים האחרונים את רוב הכלים שהיו אמורים לשמש אותה במלחמה אזורית כזאת (ובראשם חיזבאללה), ופעם שנייה כי תקיפה על אתרי הגרעין לא עומדת כרגע על הפרק.
טראמפ כבר הבהיר כי יתעדף הסכם עם איראן, ונראה שבשבועות הקרובים יבחנו אנשיו אפשרות להגיע להסכם כזה. הקשרים ההדוקים בין ירושלים לוושינגטון יאפשרו לישראל להשפיע על אופיו של ההסכם הזה - במקרה שייחתם - ולהבטיח שהוא יהיה ארוך יותר, חזק יותר ומקיף יותר, כלומר שיכלול גם תחומים שמעבר לענייני גרעין נטו ובראשם את סוגיית הטילים והטרור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו