אל תבהילו אותנו עם חזרה ל-7 באוקטובר

מתנגדי ההסכמים לשחרור החטופים - גם זה מנובמבר 2023, גם שלב א' בהסכם הנוכחי, ובעיקר האיום להפיל ממשלה אם תתקדם לשלבים ב' וג' - מנמקים את התנגדותם בחשש הכבד מכך שחמאס לא הוכרע ובסכנה לחזרה אל אירועי 7 באוקטובר 2023.

מבלי לקרוא לילד בשמו, הם אומרים שהחטופים הם קורבן הכרחי במלחמה גדולה, המחייבת השמדה מוחלטת של חמאס ברצועת עזה "עד החמאסניק האחרון ועד הקלצ'ניקוב האחרון". המתנגדים אינם מקשה אחת. האידיאולוגים־משיחיים, בראשות בן גביר ובעיקר סמוטריץ', שואפים לטרנספר של תושבי הרצועה וליישובה מחדש בהתנחלויות יהודיות. הפוליטיקאים, בראשות נתניהו, מטרתם היא לשרוד בשלטון ולהאריך לשם כך את המלחמה, כי "משך הקדנציה כמשך המלחמה".

בסביבת נתניהו טוענים כי לו רק היו "מושכים בדש מעילו", הטבח היה נמנע. הם עצמם רוצים לומר שצה"ל חזק דיו לבלימת המתקפה, לו רק היה מצליח להתריע בזמן. אני הייתי מרחיב את ה"טיעון" ואומר שהצלחת המתקפה אז וכל ניסיון עתידי, אינם "מתקפה במעמד צד אחד" המסוגל להביא לתוצאות הנוראיות של מתקפת 7 באוקטובר.

לגבי העבר: ברור שהקונספציה המדינית־ביטחונית, בצירוף כשל מודיעיני ומבצעי, ואג'נדה ממשלתית שב־2023 לא היתה פוליטית ולא ביטחונית - הם שגרמו להצלחת מתקפת חמאס. מכאן שגם מול אותו איום, אילו מובילי הביטחון הלאומי (מדיני, מודיעיני ומבצעי) היו מתפקדים כנדרש, המתקפה היתה מסוכלת, נבלמת או ממוזערת.

יתרה מכך, לכל אוהדי "עד הניצחון המוחלט" אני אומר: במו ידיכם השלטוניות שימרתם את חמאס כגורם שלטוני ונמנעתם, משיקולים פוליטיים, מדיון עמוק בכל חלופה אזורית. חתמתם הסכמים עם חמאס, ומי שמחזיר את תושבי הרצועה היום הוא חמאס בחסות ממשלת ישראל.

לגבי העתיד: אני שייך לדור 73' ועדיין זוכר שכולנו אמרנו "לנו זה לא יקרה יותר". לצערנו, אחרי 50 שנה זה קרה ובגדול. אינני יודע להתנבא 50 שנה קדימה, אך הישגי צה"ל במלחמה - הן ברצועת עזה, הן בלבנון והן מול מעגל שלישי - הפתיעו רבים ומומחים, כך שעוצמתו של צה"ל מהדהדת בכל רחבי המזרח התיכון.

מול זה, חמאס כמעט נגרס ומנהיגיו חוסלו, חיזבאללה חטף פגיעה אנושה ביותר וגם מנהיגיו נאספו אל אבותיהם. איראן מבינה שלציר הרשע שלה יידרשו הרבה מאוד שנים עד שאולי יתאושש, והיא כיום במגננה יותר מאשר במתקפה. בזכות כל אלה, ניתן לומר שבשנים הנראות לעין אינני רואה ממשלה, ארגוני מודיעין וצבא שיאפשרו להגיע למצב של קריסת מערכות טוטלית של ביטחון המדינה. צה"ל חזק ויתחזק, הדריכות הממשלתית תהיה גבוהה.

מכאן, אני טוען בתוקף שכל ניסיונות ההבהלה של האידיאולוגים המשיחיים ו/או של הפוליטיקאים שוחרי ההישרדות אינם עומדים כהוא־זה מול החובה הביטחונית, המדינית והמוסרית לעשות הכל, אבל הכל, כולל נפילת ממשלה, כדי לסיים את שחרור החטופים, ומהר.

אני יודע שנתניהו נערך לתרחיש של עסקה כוללת, סיום מלחמה והסכם עם סעודיה, כולל הליכה לבחירות. אם זה יקרה, הוא יציג זאת כהישג שלו, אולם הוא נערך לכך שזה יהיה אילוץ שייכפה עליו ולא מתוך בחירה ואסטרטגיה. חבל שלא האסטרטגיה מובילה, אלא האילוצים הפוליטיים.