אחת נשארת עדיין בעזה: מההפקרה עד לסרטון הקשה - סיפורן של התצפיתניות

קבוצה של תצפיתיות, ילדות צעירות התגייסו כדי לשרת את המדינה, לשמור על הגבול, לתרום –אך המדינה הפקירה אותן. תחילה לא נתנה להם נשק כדי להגן על עצמן, התעלמה מההתראות שלהם בנוגע לאימונים של מחבלי חמאס, לא הצליחה להגן עליהן ב-7 באוקטובר וגם לאחר שנחטפו הן חיכו ומחכות יותר מדי זמן כדי לשוב הביתה והאבסורד – גם אחרי נפילתן של חלק מהן – הוריהן עדיין נלחמים לקבל את ההקלטות מאותה שבת שחורה.

בבסיס נחל עוז נרצחו בשבת השחורה 15 תצפיתניות ששירתו בבסיס, 7 נחטפו לעזה בעודן בחיים. קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, נעמה לוי ולירי אלבג נחטפו לעזה וצפויות לחזור היום (שבת). אגם ברגר צפויה להישאר בשבי. החיילת אורי מגידיש חולצה על ידי כוחות צה״ל לאחר 23 ימים בשבי, נועה מרציאנו נרצחה על ידי מחבלי חמאס בעודה בשבי וגופתה הוחזרה על ידי צה״ל לקבורה בישראל.

הכשלים שלפני החטיפה

שורה של עדויות ופרסומים העלו כי הצבא כשל בכל מה שקשור לתצפיתניות. על אף שהן התריעו על פעילות חשודה של מחבלי חמאס מפקדיהן התעלמו מהן. דוח של ועדת החקירה האזרחית לאסון פרט את הכשלים שהובילו לחטיפתן ורצח התצפיתניות ובכלל למה שקרה בבסיס נחל עוז שם שרתו לחמו ונסגר במילים "אין הגדרה אחרת למציאות האיומה הזו מלבד "הפקרה".

תחילה לתצפיתניות ששרתו בנחל עוז, בסיס צמוד גדר לעזה לא הייתה את היכולת להגן על עצמן שכן הן הוצבו בו ללא נשק אישי או הכשרה ברמה הבסיסית ביותר של תפעול נשק. בדוח נכתב כי  "חרף העובדה כי ניתן לשלוט בטכנולוגיה, מרחוק בחר צה"ל להציב את התצפיתניות סמוך מאד לגדר ללא הכשרה חיילית מתאימה, ללא ציוד הגנה בסיסי ביותר, ללא נשק, ללא מיגון החמ"ל והכשרתו למצב של דליקות הפצצות או חדירות מחבלים". בנוסף, התצפיתניות ששירתו על גבול עזה, כמו גם הוריהן של תצפיתניות שנפלו או נחטפו לעזה, סיפרו על התרעות רבות שמסרו בנותיהן במהלך החודשים האחרונים, אך זכו להתעלמות מוחלטת מצד הדרג הפיקודי. אייל ושרון אשל, הוריה של רוני, סיפרו כי היא אמרה להם ש״אבא, הם יודעים עלינו הכול״ ו״אבא, הם לומדים אותנו״.

החטיפה לעזה והמאבק להשבת הבנות

ב-7באוקטובר ביום שבת של החטיפה נחטפו לעזה שבע תצפיתניות מבסיס נחל עוז. הן נחטפו מהמיגונית כאשר ניסו להגן על עצמן מירי הטילים ולאחר מכן מחדירת המחבלים לבסיס. המשפחות, בניסיון לתפוס את הקשב ודעת הקהל, פרסמו תיעוד קשה מרגע החטיפה. על פי עדויות שונות הצעירות שנחטפו לעזה סבלו גם מאלימות מינית מידי המחבלים.

החשש של הוריהן היה כי יפגעו בהן מינית, כך אמר באחת ממסיבות העיתונאים אורלי גלבוע, אמה של התצפיתנית דניאל גלבוע: "תשעה חודשים זה בדרך כלל סימן להבאת חיים חדשים לעולם. סימן לשמחה ולהתחלות חדשות. לצערנו לצערי תשעה חודשים הוא פרק זמן שיכול להיות סימן לדברים קשים אחרים. אמרתי את זה כבר ואני אחזור ואגיד: הבת שלי יכולה לחזור עם נכד חמאסניק. עכשיו זה הזמן להחזיר אותה אליי". כעת לאחר יותר מדי זמן, צפויות להשתחרר חלק מהתצפיתניות ואחרות אמורות להיות משוחררות בפעימה הבאה, השלישית בעוד כשבוע.

החילוץ המשמח של התצפיתנית ורצח חברתה

בתוך כל התופת היה רגע אחד של אושר, ב-30 לאוקטובר, שהם 23 ימים לאחר חטיפתה אורי מגידיש, שנחטפה על ידי חמאס לעזה שוחררה על ידי כוחות צה"ל והשב"כ במהלך פעולה בעזה. מאז ששוחררה היא חזרה לפרק זמן לשרת בצה"ל ומאז מנסה לקיים שגרת חיים, ביום העצמאות היא השיאה משואה בטקס הדלקת המשואות למען חברותיה התצפיתניות שהגנו אז ומגינות היום על גבולות הארץ ואמרה "גם בחושך שהייתי בו ידעתי שתבואו לחלץ אותי". עם זאת, בחודש נובמבר 23 חולצה מעזה גופתה של התצפיתנית רב"ט נועה מרציאנו, ממבנה בסמוך לבית החולים שיפא ברצועת עזה והוריה קיבלו קבר לבכות עליו.

המאבק על ההקלטות של הורי התצפיתניות שנרצחו

הורי התצפיתניות שנפלו במוצב נחל עוז ניהלו במשך חודשים ארוכים מאבק מול צה"ל, ודרשו כי יועברו לידיהם תיעודים (הקלטות וצילומים) מהיממה שקדמה ל-7 באוקטובר וכן מהמשמרת האחרונה של כל אחת מהן כדי לשמוע את הקול של בנותיהן. לאחר שהצבא התעלם מהם בספטמבר 2024 הם הגישו עתירה לבג"ץ מה שבסופו של דבר הביא גם להתערבות של שר הביטחון הנכנס ישראל כ"ץ ורק בחודש שעבר, דצמבר 24 זכו המשפחות לקבל לידיהן את החומרים  וכעת רבים מהם דורשים מהצבא להציג בפניהם את התחקירים ולמנות ועדת חקירה ממלכתית.