הטלטלה הגדולה בדרך: התפטרות הרמטכ"ל תעצב את צה"ל מחדש

התפטרותו של הרמטכ"ל הרצי הלוי לא הפתיעה איש. המלחמה בצפון לקראת ייצוב הפסקת האש, הגבול מול סוריה שקט ורצועת עזה לאחר מימוש הסכם שחרור החטופים הולכת לקראת הסדרה (גם אם יש כאלה בדרג המדיני שמחזיקים התחייבויות אחרות). כאשר התותחים אינם רועמים, זו העת להפוך את נטילת האחריות האישית וההצהרתית ב-7 באוקטובר 2023, למעשה יותר מ-15 חודשים מאותו מחדל גדול, שעל חלקו של צה"ל אין עוררין.

הדרך להתפטרות עברה בין לא מעט טלטלות, חוסר אמון מוחצן בין הרמטכ"ל לדרג המדיני, שבשיאו הגיע להתבטאויות וגידופים ששמורים אולי למגרשי הכדורגל ונאמרו על ידי שרי קבינט, וחוסר אמון שהלך והתחדד עם כניסתו של שר הבטחון כ"ץ לתפקידו. נוסף על כך, התחולל משבר אמון בתוך הצבא וקולות (מרביתם אנונימיים) מתוך המטה הכללי על כך שנטילת האחריות לא מתורגמת להתפטרות, ויותר מכך, שסדר יומו של הצבא (איושים, תחקירים, ועוד) נותר ללא שינוי.

השאלה האם ההתפטרות הרמטכ"ל נעשתה בעיתוי הנכון או באיחור, איננה רלוונטית כעת. מרגע שהמעשה נעשה - הסכר נפרץ. הודעתו של אלוף פיקוד דרום כשעה לאחר שהרמטכ"ל בישר על החלטתו, הייתה צפויה ולהערכתי איננה האחרונה ויש עוד רבים וטובים (לדוגמה: ראש אגף המבצעים, מפקד פיקוד דרום הקודם) שחולקים את האחריות למחדל ולא רק בצה"ל (האם צעדו זה של רא"ל הלוי יביא למעשה גם בידי ראש השב"כ?).

צה"ל הוא ארגון חזק, מאורגן וממוסד שיודע ויידע להתמודד עם גל התפטרויות בכירים. הדבר יחייב מענה מהיר לאיוש כדי למנוע חרושת שמועות, ולאפשר רציפות פיקודית שתפקידה לבצע את המשימות. אלה ימשיכו להיות מאתגרות וממשיות, למרות ההסדרות בגזרות הלחימה השונות.

על אף האחריות הבלתי מוטלת בספק של הרמטכ"ל ואלוף פיקוד דרום, ואלה שעוד יבואו בעקבותיהם, ראוי להעריך את האופן שבו תיפקדו. לקום מהקרשים של אותה שבת ארורה, להתאושש ולהוביל את הצבא באחת מהתקופות המורכבות שידענו ללא מעט הישגים צבאיים, שהם תוצאה של יכולת, כשירות ומנהיגות (אלה שהיו כה חסרים ב-7 באוקטובר). בכל בוקר בכירי צה"ל קמים עם טונות של אחריות וייסורי מצפון על כתפיהם, אבל מתפקדים  באיתנות ובחוסן המקרינים עוצמה – ועל כך ראוי הרמטכ"ל לכל הערכה ושבח.

איך יראה צה"ל ביום שאחרי היא שאלה מרכזית. כיצד יעוצב המטה הכללי? האם התפטרות הדרג הבכיר בצבא תביא את ה דרג המדיני לכל הפחות להקמת ועדת חקירה ממלכתית מיוזמתו? כנראה שלא, אך ייתכן אפקט ציבורי נרחב יותר ככל ש"היום שאחרי המלחמה" מתקרב. בדבר אחד אין ספק, התפטרותו של הרמטכ"ל פותחת עידן חדש שמעביר אותנו לדון ולעסוק בכל אותם דברים שיותר מ-15 חודשים הסבירו לנו שהם שייכים לסיום המלחמה.

דווקא היום ראוי שנזכור שאין לנו צבא אחר, יש לנו צבא שכשל באותה שבת שחורה, כשלון שילווה אותנו כמדינה וכחברה לפחות עוד 50 שנה. מחדל "שמחת תורה" החליף את מחדל "יום הכיפורים" (1973). גם אז הצבא ידע להתאושש בזכות אותם מפקדים שכשלו, והצליח להגיע להישגים מבצעיים חסרי תקדים.

חשוב שצה"ל ימשיך להיות העמוד לפני המחנה, שימשיך להיות הסמן הערכי של המדינה, שימשיך להיות כור ההיתוך החברתי, שימשיך להיות הערובה לביטחוננו ולזכותנו לחיות במדינת ישראל. הצבא נשען על דוגמה אישית ואחריות, ואם נדע לשמר ולחזק את כל אלה, נוכל לנצל את שעת המשבר של התפטרות הבכירים בצה"ל לצמיחה, התחדשות ויציאה לדרך חדשה כי אין לנו ארץ אחרת.

תת אלוף (מיל') צביקה חיימוביץ, הוא מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר וכיום יועץ אסטרטגי