גם מי שהתנגד לעסקה בשל מחיריה הכבדים לא יכול היה שלא להתרגש ולהזיל דמעה עם חזרתן הביתה של שלוש צעירות ישראליות, רומי, דורון ואמילי, לאחר 471 ימים ולילות של גיהנום עלי אדמות. מתוך חוב מוסרי וערכי עמוק, בחרה ישראל כעת לשים את הדגש על השבתם של אזרחיה וחייליה שנחטפו מביתם, ממיטתם, ממסיבה או במהלך ניסיון להדוף את המחבלים האכזריים שרצחו, אנסו וטבחו בילדים, נשים, אזרחים וחיילים.
מחירי העסקה כבדים מנשוא, ולא רק בשל הבטן המתהפכת למראה רוצחים שדמם של עשרות ומאות ישראלים על ידיהם, אלא משום מסוכנותם העתידית, והעובדה ששחרורם רק מגדיל את המוטיבציה (הקיימת ממילא) של טרוריסטים שפלים לתכנן עוד מסעות רצח וחטיפה כדי להשיג הישגים, להוריד את ישראל על ברכיה גם בעתיד, ובחזון הסופי גם לחסל את הישות הציונית, לשיטתם.
המחיר שישראל משלמת כעת הוא מחיר ההפקרה, המחדל והכישלון העצום של שבעה באוקטובר. כדי לצמצם את נזקי העסקה, אם ישראל היא מדינה חפצת חיים, שלא מוכנה להתפשר על ביטחונם של אזרחיה, עליה לעשות ארבעה דברים, בטווח הזמן המיידי והבינוני: הצעד הראשון צריך להתבצע בטווח הזמן המיידי. צה"ל ושב"כ צריכים לצאת למבצע נרחב, ולמעשה לסדרה של פעולות מתמשכות ונרחבות ביהודה ושומרון, שמטרתן דיכוי הטרור המבעבע ומניעת התפרצות אלימה. החשש מפני התפרצות אלימה וגל פיגועים בטווח הזמן המיידי הוא מוחשי, במיוחד נוכח זריקת מרץ בדמות מאות מחבלים שפלים שמשתחררים בתמורה לשחרור חטופינו.
הצעד השני נוגע לאותם מחבלים שפלים המשתחררים מהכלא. בניגוד להמלצת חלק מגורמי הביטחון, החליט הדרג המדיני להגלות את המחבלים הכבדים, אלה עם דמם של עשרות אחינו ואחיותינו על ידיהם, אל מחוץ לשטחי יהודה ושומרון. חלקם יגיעו לעזה, אחרים לקטאר, לטורקיה ומדינות נוספות. ההחלטה לשחררם הרחק מאיו"ש נובעת מן הסתם מהחשש הכבד שיחזרו לטרור קרוב לבית, אך חלק מבכירי המערכת טענו כי לו היו משתחררים ליהודה ושומרון לישראל היה קל יותר להגיע אליהם לפני שהם מקימים תשתיות וחוזרים לטרור.
גם אם זו ההחלטה, על ישראל לרדוף אחר כל אותם משוחררים - אלו שמוגלים ואלו שלא - ולחסלם, או לכל הפחות להביאם שוב למעצר לפני שהם שבים לטרור. מערכת הביטחון הישראלית תצטרך להוכיח פה שידה הארוכה יכולה להגיע לכל מקום, גם ברצועת עזה, וגם הרחק מגבולות ישראל.
הצעד השלישי והקריטי הוא המשך הלחימה ברצועת עזה. ברגע שישובו כל חטופינו, לשיקום או לקבר ישראל, ישראל חייבת לחזור ולקיים את מטרת המלחמה הראשונה - השמדת צבא הטרור של חמאס ומיטוט שלטונו. אם וכאשר, בתקווה גדולה, חטופינו לא יוחזקו עוד ברצועת עזה, ישראל חייבת להחזיר לעצמה באופן אגרסיבי וברור את חופש הפעולה ברצועת עזה, ולפעול במקום בחופשיות בדומה לפעולות שמבצע צה"ל ביהודה ושומרון.
אסור לשכוח, לסלוח או להתמכר שוב לשקט המדומה ששרר ברצועה לפני שבעה באוקטובר, ואסור לישראל לאפשר לחמאס להתעצם מחדש בחסות מעבר רפיח, ציר פילדלפי או סיוע הומניטארי שנכנס לרצועה ללא כל בקרה.
הצעד הרביעי, ואולי החשוב מכולם, הוא טיפול בראש הנחש, קרי, איראן. החודשים האחרונים רק חידדו את ההבנה שהמשטר האיראני נחוש להשמיד את מדינת ישראל, ואינו בוחל באמצעים. הצורך המבצעי במניעת התגרענותה של איראן מעולם לא היה כה ברור, וכעת, עם כניסתו של ממשל טראמפ לבית הלבן, לישראל גם יש את ההזדמנות המדינית לרתום לכך את ארה"ב, ולהסיר מעליה את האיום המרכזי והקיומי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו