עסקה בשלבים פשוט לא עובדת - זה הזמן לנסות דרך שונה

שגרה. כבר שנה ושלושה חודשים שאחי עמרי ו-97 חטופים נוספים נמצאים במנהרות חמאס, ואני חי בשגרה: של מחשבות, של שעות שינה מעטות, של געגועים, של דמיונות, של נסיעות, של פגישות, של ראיונות, של שיחות מפתיעות בשעות לא תמיד שגרתיות של קצין השו"ן. וגם שגרה של אכזבות. שגרה.

אחרי שנה ושלושה חודשים שהחטופים עדיין לא כאן חייבים להבין שיש משהו מהותי מקולקל בצורת החשיבה ובביצוע. לא עובד. הכיוון שהממשלה והדרג הצבאי הלכו בו, של עסקה בשלבים, שגוי.

הוא מביא אותנו בכל כמה שבועות לאותו מבוי סתום. הגיע הזמן שנבין: חמאס לא רוצה לשחרר את החטופים, הוא רוצה לשרוד. הוא רוצה להמשיך להיות הריבון בעזה ביום שאחרי, ואת זה ממשלת ישראל לא יכולה לתת לו. לכן, כל המתווה של עסקה בפעימות מוביל בהכרח (במקרה הטוב) לשחרור חלק קטן מהחטופים, אך גוזר את דינם של היתר.

אנו, ב"פורום תקווה", קראנו והזהרנו לא ללכת בכיוון הזה, אלא רק בנתיב שבסופו ישוחררו כל החטופים בפעימה אחת. כדי להשיג את היעד הזה ישראל צריכה להביא להכרעתו של חמאס צבאית ושלטונית, כי רק כשחמאס יגיע להכרה ש"המשחק נגמר" מבחינתו וששלטונו בעזה הסתיים - רק אז נוכל להחזיר את כל החטופים.

כרגע חמאס לא שם, מכמה סיבות: צורת הלחימה של צה"ל: פשיטות ללא אחזקת שטח, שליטתו בסיוע ההומניטרי וההתעקשות של הדרג הצבאי והמדיני על עסקה בפעימות שלא מפעילה עליו לחץ אלא להפך, משחקת לידיו.  הזמן שאין לחטופים הולך ואוזל, המחלוקת בתוך ישראל גוברת, חיילי המילואים מותשים בכמה גזרות, והנטל הכלכלי על תושבי ישראל גובר.

להפסיק את השיחות

ובעוד הלחץ כולו מוטל על ישראל, חמאס לא זז מילימטר מדרישותיו המקוריות, מעשיר את קופתו ממשלוחי הסיוע, מכשיר לוחמים חדשים ומעניק להם משכורת קבועה מרווחיו מכספי הסיוע, ומחזק את שליטתו באזורים שצה"ל לא נכנס אליהם או יצא מהם. אין לו שום סיבה למהר ולשחרר את החטופים, הוא מתכנן שישראל תישבר קודם.

מעבר לכוחו הצבאי, לחמאס יש שתי נקודות רגישות הנוגעות לשרידותו: אדמה וכסף. ישראל חייבת לפגוע בהן. לכן היא צריכה להודיע שהשיחות עם חמאס הסתיימו, להגביר מייד את הלחץ הצבאי עליו בכל שטח הרצועה, לכבוש שטח ולאחוז בו כקלף מיקוח - כיבוש כל צפון הרצועה מהגבול ועד פרוזדור נצרים ודחיקת כל האוכלוסייה דרומה לשטחי האזור הבטוח - עד לשחרור כל החטופים.

הפעולה השנייה והחשובה היא הוצאת השליטה בסיוע ההומניטרי מידי חמאס. יש חברה אמריקנית ש"מתחממת על הקווים" כבר שבועות ורק מחכה לאישור מממשלת ישראל, שעד עכשיו מתעקשת בצורה תמוהה שלא לקחת את האחריות.

אי אפשר להפריז בחשיבות השליטה בסיוע ההומניטרי בדרך להכרעת חמאס ולשחרור החטופים. כשחמאס מוכר את האוכל לעזתים הוא מתחזק כלכלית ושלטונית: האוכלוסייה רואה במי שמאכיל אותה ריבון. ולכן כשממשלת ישראל מאפשרת זאת היא פועלת בניגוד למטרת המלחמה שהיא קבעה, ובמקום להסיר את שלטון חמאס היא רק מחזקת אותו.

אני קורא לממשלה ומתחנן: עכשיו, כשטראמפ עולה וממשל ביידן הולך, כל התירוצים הולכים איתו. אתם נשארים איתנו, משפחות של כ-100 חטופים. עשרה חודשים דפקתם את הראש בקיר ולא קרה כלום. הגיע הזמן לנסות דרך שונה ולפעול בכיוון אחר ומהר, כי אין ליקירים שלנו זמן. 

הכותב הוא אחיו של עמרי מירן, החטוף בעזה