סוריה: הבלתי ייאמן קרה, ומהר - כעת יש להתמודד עם הסיכונים שבנפילת אסד

ב־16 בנובמבר 2024 ציינו בסוריה 54 שנים ל"מהפכת התיקונים", מועד עלייתו של חאפז אל־אסד לשלטון בסוריה. אף אחד - לא בדמשק, לא בטהרן ולא במערב - לא ראה אפשרות שבתוך שבועיים משטר אסד יקרוס. והנה - הבלתי ייאמן קרה.

המורדים, ארגונים המסונפים לאל־קאעידה, בשיתוף פעולה עם גורמים חילוניים באופוזיציה הסורית, כגון "צבא סוריה החופשי", ובסיוע של טורקיה, הצליחו ב־12 ימים של מלחמה להפיל את המשטר, שבסבב הקודם שרד כמעט עשור של מלחמה אלימה ורצחנית.

אבל מלבד התמיכה הטורקית, מה עוד עמד לזכותם של המורדים? שלושה גורמים עיקריים: הראשון, החולשה של איראן ורוסיה - שתי בעלות בריתו של אסד לא סייעו לו ברגע האמת. ובעוד שעבור האיראנים זו יכולה להיחשב לנסיגה טקטית, רוסיה איבדה לחלוטין את מאחזיה בסוריה, ולמעשה את העוגן האחרון שלה במזה"ת. השני, חולשתו של הצבא הסורי - צבא שהותש לאחר יותר מעשור של מלחמה, ונשען יותר ויותר על מתנדבים או פרוקסי שיעים. והשלישי, הלקח שלמדו המורדים מהסבב הקודם - הצורך להשתלט על האזורים המאוכלסים של סוריה במערב ("סוריה המועילה") ולהעדיף אותם על פני הטריטוריות רחבות־הידיים במזרח.

המצב החדש טומן בחובו הצלחות ויתרונות כמו החלשת "מחנה ההתנגדות" בהובלת איראן, ויוצר הזדמנויות לתקיפת מתקני הגרעין האיראני. אבל בהפלת משטר אסד ישנם גם כמה סיכונים, שבהערכה זהירה עלולים לאתגר את ישראל ואת הזירה המזרח־תיכונית בשנים הבאות.

האתגר המשמעותי הראשון הוא למנוע נפילת אמצעי הלחימה המיוחדים של סוריה - טילים, מערכי הגנה אווירית ונשק כימי־ביולוגי (ארסנל עצום שבתקופת אסד האב היה מהגדולים בעולם) - לידי המורדים. על כן, ישנה חשיבות רבה לצורך של ישראל להמשיך, כפי שהיא עושה עתה (על פי מקורות זרים), בהתקפות על מאגרי הנשק הסוריים כדי לוודא שלא יגיעו לידיים עוינות.

האתגר השני הוא התבצרות ארגוני ג'יהאד הנאמנים לאל־קאעידה ולגופי טרור אחרים בגבול עם ישראל. חוסר הלכידות בקרב המורדים עלול להוביל לקרבות פנימיים על הזכות להובלת המחנה, או על הדרך הנכונה לעצב את סוריה ביום שאחרי בשאר. ההשלכה הישירה של הדבר היא הקמת קנטונים או אזורי שליטה נפרדים בגבול הצפוני, שבהם ינסו המורדים האסלאמיסטיים להמשיך ולדחוף את מאמץ הג'יהאד של הפלת אסד גם לכיוון ישראל.

השלישי, במאבק התמידי במזה"ת בין הדת ללאום, בין האסלאם ללאומיות, המטוטלת נעה עכשיו לכיוונם של האסלאמיסטים. כך היה בעשור הקודם לאחר נפילת המשטרים במצרים, בתוניסיה, בתימן ובלוב, כך עלול להיות גם עכשיו. ארגונים כגון תחריר א־שאם או אחראר א־שאם, השואפים "להחזיר עטרה ליושנה" ולחדש את ימי האסלאם כקדם, יבקשו מתוך הלהט הדתי לנצל את ההזדמנות ולפורר משטרים רקובים וחלשים באזור.

הידוק האינטרסים המשותפים בין עמאן לירושלים, לצד חיזוק הקשרים עם בני המיעוטים בסוריה, בעיקר הדרוזים והכורדים, יכולים לסייע לישראל להתמודד עם המציאות החדשה שתתגבש אצל השכנה מצפון.

הכותב הוא מומחה לסוריה ולחיזבאללה, המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן