סוריה שאחרי אסד: קריאת ההשכמה למודיעין בקרב על המזרח התיכון החדש

קשה שלא להשתאות מנפילתו של משטר בשאר אל-אסד: לא בכל יום אנחנו זוכים לראות את סופו הצודק של רודן, שהיה אחראי לגרועים שבפשעים שבוצעו במאה הנוכחית.

המהירות שבה זה קרה, והעובדה שבדרך כמעט לא היתה לחימה, רק מגבירות את ההשתאות. כל ארגוני המודיעין במערב (וכנראה גם במזרח) נתפסו לא מוכנים לנוכח התפוררות צבא סוריה, שהובילה לקריסת המשטר.

למודיעין הישראלי זאת קריאת השכמה מתחייבת: הוא לא היה חייב לדעת כל פרט על התארגנויות המורדים, הוא כן היה חייב להעריך טוב יותר את חולשתו של הממסד הסורי. טוב יעשו כעת המומחים באמ"ן ובמוסד אם ירכזו את מיטב המוחות והכוחות, כדי שלא להיות מופתעים שוב בזירות שמטרידות את ישראל במיוחד.

יש לא מעט זירות כאלה. לדרמה בסוריה יהיו גלי הדף לא רק בסוריה גופא, אלא בכל רחבי המזרח התיכון ומעבר לו. קריסת המשטר ועלייתו של כוח סוני קיצוני מספקות הזדמנויות לישראל ולבעלות בריתה, אבל גלומות בהן גם סיכונים לא מבוטלים.

הדאגה המיידית היא ברמת הגולן. צה''ל נכנס אתמול לשטח המפורז ותפס עמדות גם בחרמון הסורי, כדי לשפר מיקום לעתיד. זה המשכו של תהליך שיפור הביצורים בגזרה שמתקיים כבר כמה חודשים, כדי למנוע חדירה בנוסח 7 באוקטובר שמתבססת בעיקרה על טנדרים. לשם כך נחפרו תעלות עמוקות, שסביר שכעת יעובו בכוחות ובאמצעים נוספים, וגם בנוכחות קבועה בגולן הסורי - לפחות עד שהמצב בסוריה יתייצב, ויובהר מי בעל הבית ומהן כוונותיו.

לכאורה, אין לארגון שהשתלט על סוריה, הייאת תחריר א־שאם, עניין בישראל, ויש לו כאבי ראש גדולים יותר לפני שיתפנה להילחם בכוח החזק באזור. אבל 14 החודשים האחרונים לימדו את ישראל שאסור לה לקחת סיכונים: לכן גם הותקפו שלשום בלילה יעדים שונים בסוריה, שהיה חשש כי תכולתם תיפול בידי המורדים, לרבות מאגרי נשק ומפעלים לייצור אמל"ח. למי ששכח, סוריה החזיקה בעבר את מאגר הנשק הכימי הגדול בעולם, שרובו אמנם הוצא מתחומה אבל הידע והמומחים נותרו בסוריה, וספק אם מישהו יודע לנבא כיצד ינהג השלטון החדש אם חלילה תהיה באמתחתו יכולת לא קונבנציונלית. מעקב אחר היכולות האלה והשמדתן במידת הצורך חייבים להיות יעד עליון של ישראל, ולצידו וידוא שהמורדים לא מייצרים אמל"ח נוסף שעלול לאתגר את ישראל בעתיד.

השליט החדש

ויש גם דאגות נוספות. הבולטת שבהן היא מה יקרה כעת לירדן, שגם כך סובלת משלטון רעוע ומבעיות פנימיות רבות (בבחירות האחרונות בממלכה בחודש שעבר, זכו האחים המוסלמים להישג שיא של יותר מ־20 אחוז בפרלמנט). סביר שיהיו כעת לא מעט גורמים שיבקשו להמשיך את הסחף דרומה, לירדן, תוך ערעור השלטון בה מבפנים ומבחוץ. ישראל צריכה למנוע זאת, משום שאם יתייצב על גבולה המזרחי, הארוך ביותר, שלטון שמשתייך לג'יהאד העולמי - גם אם מנהיגו מנסה להעמיד פנים מתונות - זה עלול להיות סיוט ביטחוני שצריך למנוע אותו בכל דרך, כולל בסיוע צבאי אקטיבי לירדן כדי למנוע את נפילתה.

בהמשך לכך, סביר שגם המשטרים הסוניים האחרים באזור מפוחדים כעת - ממצרים, שרואה איך האחים המוסלמים מרימים ראש בעקבות ניצחונו של ארדואן - פטרונם של המורדים בסוריה - ועד סעודיה והאמירויות. אם רק לפני שבוע היה נדמה שהאתגר הכי גדול שמצפה לציר הזה הוא איראן, כעת מצפה לו אתגר נוסף מצד הסונא הקיצונית שמציבה איום משמעותי לראשונה זה עשור.

נוסף על כך, לא ברור אם יתעוררו כעת המאמצים לאחד בין סוריה לעיראק (שמו של הארגון, א־שאם, מרמז על כך), ומה יהיה על המוני התומכים השקטים של הג'יהאד העולמי שדוכאו לפני עשור במזרח התיכון וברחבי העולם. האם אירופה והעולם עומדים בפני גל חדש של טרור שיחייב אותם לשוב להילחם במזרח התיכון, בניגוד לתוכניות המוצהרות שלהם (כולל אתמול) לתת לעניינים בסוריה להתנהל מעצמם?

סביר שהשליט החדש של סוריה, אבו מוחמד אל־ג'ולאני (שמוצא משפחתו מהגולן: עוד סיבה לדאגה), יבקש קודם כל לייצב את אחיזתו בסוריה. בדרך יהיו לו אתגרים רבים, כי המדינה קרועה כעת בין שלל כוחות - סונים, עלאווים, דרוזים וכורדים. הפילוג הזה טוב לישראל, שתחפש בוודאי בעלי ברית מתוכם. חלקם טבעיים כמו הכורדים והדרוזים, אם כי גם הארגונים הסוניים הוכיחו לפני עשור פרקטיות רבה כשידעו לשתף פעולה באופן סמוי עם ישראל לתועלת הדדית.

דחיקת איראן לפינה

לצד כאבי הראש האלה, יש בדרמה הנוכחית גם לא מעט הזדמנויות. העיקרית שבהן היא שבירת טבעת האש שאיראן הציבה סביב ישראל, שסוריה היתה אבן הראשה שלה.

האיראנים שינעו אמל"ח דרך סוריה באוויר, בים וביבשה, השתמשו במתקנים שלה כדי לייצר ולאחסן נשק, ולמעשה עשו בה כבשלהם - תמורה לכך שהצילו את משטרו של אסד בעשור הקודם. כעת הם איבדו לא רק מאחז מרכזי, אלא גם את ציר התחזוקה העיקרי של חיזבאללה, שגם כך נמצא בשפל הקשה בתולדותיו. אם ישראל תדע לתחזק את ההסכם שהושג לפני שבועיים ותמנע את ירידת חיזבאללה לדרום לבנון ואת התעצמות הארגון, אפשר שנימצא בראשיתו של עידן חדש גם בלבנון.

אבל בדחיקת איראן לפינה גלומה גם סכנה: היא עשויה להתפתות לפרוץ לעבר הגרעין, על בסיס הכמות הגדולה של אורניום מועשר שצברה (שמספיק לה על פי המומחים לכ־10.5 פצצות). על ישראל לשתף פעולה עם ארה"ב כדי לוודא שזה לא יקרה, ובמידת הצורך לפעול צבאית כדי להרתיע עוד יותר את איראן. האמריקנים יחכו בוודאי לחילופי הממשל ב־20 בינואר, אבל גם הממשל היוצא ירצה לממש את התחייבותו שלא לאפשר לאיראן להתגרען במשמרתו.

קריסת הציר האיראני, ובעיקר הימנעותה של איראן מהושטת יד לאסד, היו איתות לכך שבשעת צרה היא נוטשת את ידידיה. רוסיה נהגה כמותה על רקע מלחמתה באוקראינה, וגם היא מאבדת את עיקר השפעתה במזרח התיכון. אם ארה"ב תדע למנף זאת להשפעה משלה, יתחזק הציר המתון עוד יותר מול האתגרים שמצפים לו כעת.

חוסר ניסיון וחוסר הגיון

התהפוכות הדרמטיות האלה מוצאות את ישראל בעיצומה של טלטלה פנימית שאינה פוסקת, וכאשר מערכת הביטחון וראשיה נתונים תחת מתקפה קבועה של חברי הממשלה והקואליציה. זאת, בשעה שמערכת הביטחון מופקדת בידיו של שר ביטחון טירון, וכאשר ראש הממשלה טרוד במאמצים לדחות את עדותו במשפטו.

המכתב ששיגרו חברי הקבינט לבית המשפט בדרישה שהעדות תידחה היתה הגיונית, אילולא הפורום הזה עצמו - שמדבר כעת גבוהה־גבוהה בשם ביטחון המדינה - התנכר לאחריותו ונמנע מלהקשיב לאזהרות שהונחו בפניו ערב 7 באוקטובר.