היום שאחרי אסד: מנהיג המורדים משדר "מתינות", אך אפשרות החבירה לחמאס - על השולחן

קריסת משטר אסד בסוריה היא סופה של גסיסה איטית ומתמשכת. ספק רב אם גורם אחד בלבד אחראי לו, כפי שכל כך אוהבים להתרברב בישראל.

הנה דוגמה אחת: הגיס של רמת הגולן, "חוד החנית" של הצבא הסורי, ניגף ברוב עליבותו בשבת מול כוחות דרוזיים מקומיים. את ההתנוונות הזינו השחיתויות הקטנות והגדולות, אובדן המשמעת, המעורבות בהברחות סמים בגבול, ההתמכרות לגב של מחבלי חיזבאללה ומטוסי הקרב של פוטין. היא החריפה ככל שהאמון בצמרת ההנהגה ובבעלי הברית התפורר. עריק סורי, שנכנע למורדים, היטיב לתאר את העלבון. "איראן בגדה בנו, כוח רדואן של חיזבאללה בגד בנו, הרוסים בגדו בנו, המשטר בגד בנו", הוא אמר לעיני המצלמות.   

להתמוטטות, כמובן, תרמו התפתחויות אזוריות ובינלאומיות. המלחמה באוקראינה שאבה את תשומת ליבה של מוסקבה. הכוחות הכורדיים הלכו והתבססו בתמיכת האמריקנים בצפון-מזרח סוריה. הקשר בין המיעוט העלאווי השולט למיעוט הדרוזי בדרום התנתק. וכן, גם חיזבאללה, שאיבד את צמרת ההנהגה והפיקוד שלו, בנוסף לאלפי מחבלים ולוחמים, לא היה שם בשביל להציל את אסד. באדיבות צה"ל, חיזבאללה שלח כוחות מצומצמים בלבד. לפי פרסומים זרים, גם מהאיראנים נמנע לסייע עם אמל"ח ופעילי מיליציות.  

ארדואן בחש יותר ויותר בקרב הארגונים האסלאמיסטיים. יש האומרים שהוא הפך למנטור של אבו מוחמד אל-ג'ולאני, פעיל אל-קאעידה והמנהיג המרכזי של המרד. אל-ג'ולאני הופיע לפתע בגרסה 2.0. לא עוד ג'יהאדיסט מהסוג של בן לאדן ואבו בכר אל-בגדדי. עכשיו הוא מוחמד א־שרע "הממלכתי" ו"המתון". הוא ביקש לקבל את השלטון באופן מסודר מראש ממשלת המשטר הישן, לכבד את פקחי האו"ם. דוברו נשלח לרשתות החברתיות כדי להרגיע אפילו את העדה העלאווית.

על פניו, נראה שהאינטרס העכשווי של המורדים הוא לייצב את שלטונם. לא לגלוש לזוועות של דאעש ולרצח עם. לא להעיר את חמתו של המערב. בטח לא כשממשל חדש ובלתי צפוי, מבחינתם, עומד לעלות בוושינגטון. אלה כבר לא הדיפלומטים שוחרי השלווה האוטופית מבית אובמה.

ועדיין, מתחת לפני השטח, אפשר להבחין בחדוות הנקם שמבעבעת. מתוך ההשפלות של השבויים הכורדים והסורים. מתוך מראות הביזה של ההמון הצובא על הארמונות, על בתי הכלא ועל המרתפים של הדיקטטורה. מתוך גופותיהם של אזרחים וחיילים סורים שנטבחו. את אימת רצח העם של העלאווים לא תפוגג מתקפת החיוכים של השליט החדש.

מורד סורי היטיב לתאר לי: "האמת ניצחה והייתה חייבת לנצח. זאת היתה הבטחתו של אללה, לאחר העקירה, הגירוש וכל הקורבנות. היינו מאוד סבלניים וקיבלנו את מה שרצינו. היום אנחנו נהנים מניצחון מתוק". איש לא מבטיח שהמורדים האלה לא נוקטים באותה אסטרטגיה של הרדמת ישראל והמערב. הם הוכיחו שהם יודעים לחכות שנים ולהכות עם הבשלת התנאים.

"בעלי ברית" חדשים

במציאות העדתית הזאת ישראל רואה שני גורמים, שמולם היא יכולה למנף את מצבה האסטרטגי. הראשונים הם הכורדים במזרח, שחוסמים הלכה למעשה את מסדרון הנשק היבשתי של איראן. השניים הם הדרוזים בדרום-מערב סוריה, שבתרחיש האופטימלי יקבלו שליטה מסוימת על אזורי קונייטרה, דרעא וא-סווידא. ישראל כבר הוכיחה היום (ראשון) בשטח שהיא לא תשב על הגדר. אתרי אמל"ח אסטרטגי מותקפים, והר החרמון נכבש כולו.

התפתחות כזאת לא תועיל רק להרחיק את הגורמים האסלאמיסטים מישראל, אלא גם תסייע לשכנה מדרום. בריחתו של אסד מסוריה ועלייתו של כוח ג'יהאדיסטי מבית מדרשם של האחים המוסלמים ואל-קאעידה מטלטלות גם את המדינות הסוניות השמרניות. מלך ירדן עבדאללה צופה בחשש אחר האיומים המתפתחים מצפון, ממזרח ומבפנים.   

ראשית, הכוח הג'יהאדיסטי בראשות מטה תחריר א-שאם (שחרור הלבנט) של אל-ג'ולאני. הרי שמו כבר מעיד על החלום של סוריה הגדולה. שנית, המיליציות הפרו-איראניות אמנם נטשו את סוריה אבל עדיין עלולות לאיים עליו מכיוון עיראק. קל וחומר כאשר האמריקנים צפויים להסיג את כוחותיהם האחרונים במדינה בעוד שנתיים. ושלישית, הסניף המקומי של האחים המוסלמים, שזכה כבר להישג חסר תקדים בבחירות האחרונות לפרלמנט.

ירדן הבאה בתור?

יתר על כן, הצלחת המרד נגד אסד מעוררת את התיאבון. בירדן חי רוב גדול של פליטים פלשתינים, שחלק ניכר מהם אוהדים את חמאס. מאז מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר מפגינים צובאים על רבת עמון וקוראים בשמותיהם של מוחמד דף ואבו עוביידה. נראה שהחשש בארמון הוא ששני הגורמים האלה, חסידי חמאס והאחים, ישלבו אצבעות בהתקוממות עתידית וירשמו פרק נוסף ברעידות המשנה של האביב הערבי, שנמשכות כבר זה העשור השני.

לא רק חסידי חמאס צופים מהיציע, אלא הנהגת ארגון הטרור בקטאר. עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, הם בחרו בצד של ארגוני הג'יהאד. אסד גירש אותם מדמשק לדוחא. רק בשנים האחרונות הוא פלרטט לפרקים עם בכירי חמאס. כעת נפתחת פתאום דלת חדשה. לשלטון עלו גורמים שמזוהים עם הציר של האחים המוסלמים. המרחק האידיאולוגי בין חמאס למטה תחריר א-שאם אינו כזה רחב. האפשרות ששני הגורמים האלה יחברו אלה לאלה נמצאת על השולחן.

הגיעה העת למנף הישגים

חמאס, צריך לומר, מחשב מסלול מחדש. תנועת הטרור זקוקה לתהליך שיקום ארוך טווח כמו אוויר לנשימה. דרוש לה גם פטרון חדש אחרי שהקטארים איימו בגירושם מדוחא. אירועי ספורט בינלאומיים ומעשי טבח המוני פחות הולכים ביחד כשבונים אסטרטגיית יח"צ לדיקטטורה. בשילוב עם אובדן מרבית הצמרת הפיקודית, המסגרות הצבאיות והכניסה הצפויה של ממשל טראמפ, נראה שארגון הטרור יהיה מוכן להתגמשות משמעותית בעסקת חטופים.

יותר מתמיד, הגיעה העת למנף את ההישגים של צה"ל בעזה לשחרור אחינו ואחיותינו החטופים. לא לגלוש במורד האיבות הישנות לדמיונות על אויבים מבית. לא לאבד את עצמנו לדעת במאבקים מגזריים במסדרונות הכנסת. מה גם שהמציאות המתגבשת בלבנון מוכיחה: הפסקת אש לא אומרת שהמלחמה בטרור תסתיים. כך בעזה, המאבק למיגור חמאס יימשך בדרכים אחרות ולאורך שנים.