סמ"ר זמיר בורק שנפל בקרב בצפון רצועת עזה הובא למנוחות

מוקדם יותר היום (ראשון) הובא למנוחות בהר הרצל סמ"ר זמיר בורק. זמיר, לוחם ומפקד בגדוד הצמ"ה 601 בעוצבת עקבות הברזל, נפל ביום שישי האחרון בצפון הרצועה. בן 20 היה בנופלו.

זהו החייל ה-16 מהעיר בית שמש שנפל במלחמת חרבות ברזל. באירוע בו נהרג, נפצע גם לוחם נוסף באורח קשה. 

"איך מסכמים רק 20 שנה? אני מתגעגעת אליך ואני אוהבת אותך כל כך"

סא"ל חיים זאב קידר ספד לזמיר בשם צה"ל: "בחרת להתגייס לשירות משמעותי בחיל ההנדסה הקרבית. הגעת לגדוד לפני כארבעה חודשים ובזמן זה הספקת לבלוט בערכים ובנכונות למערכה. הגעת עם מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי משמעותי, ואף החלטת לעזוב את הישיבה שהיית בה כי הרגשת שתוכל לתרום יותר בשירות הקרבי. בחודשים האחרונים לקחת חלק בלחימה ברצועת עזה. מפקדיך וחבריך מעידים שהיית אדם שלו ורגוע, אך נוכחותך תמיד הייתה מורגשת בחדר. ביצעת כל משימה על הצד הטוב ביותר, עד שנראה כי הצלחה הייתה דבר טבעי עבורך. נוח על משכבך בשלום".

ג'סי, האב, נפרד מבנו בכאב: "אני רוצה להודות לקב"ה שהביא לי ולתמי את זמיר. אני מאמין שאתה במקום הרבה יותר טוב עכשיו, מחייך את החיוך שלך עכשיו. אהבת מוזיקה, ניגנת בגיטרה החשמלית והלא חשמלית שלך, אהבת לאפות. אף פעם לא רצית לעשות רע לאף אחד, לאף אדם בעולם. התנדבת בעמותה ועבדת במקום שהיה לך כל כך חשוב. אהבת ילדים כל כך, והם אהבו אותך בחזרה. אולי תבוא לבקר, בן שלי".

אחותו של זמיר, מיאל, ספדה בדמעות: "אח שלי האהוב, איך מסכמים רק 20 שנה? אני מתגעגעת אליך ואני אוהבת אותך כל כך. כמה אור הבאת למשפחה שלנו, תמיד היית עם החיוך על הפנים. הדבר שהכי אהבת בעולם זה המשפחה. זמיר, הערכת אותי כל כך, תמיד התייחסת אליי כאחותך הבכורה, בכזה כבוד. ב'עת לעשות' כולם העריכו אותך - היית מדריך ורכז, כזה שיודע לגשת לכל חניך ומדריך ובמקביל גם איש של עשייה. כולם סמכו עליך. דיברת על החניכים המון, פשוט לב זהב. אפילו תכננו שנקים יחד עמותה לאנשים עם צרכים מיוחדים. תשמור עלינו מלמעלה, עם ישראל חי, אני אוהבת אותך".

האחות אדווה סיפרה על הקשר המיוחד שהיה בינה לבין זמיר ז"ל: "מי שראה את הקשר שלנו לא הבין אותו. היה לנו קליק, קוד, דיבור שאף אחד לא הבין. היית טוב בהכל, מוצלח מדי, חייל טוב מדי. בשבילי זמיר לא מת, הוא תמיד מרחף איתי. אין עליך זמירי, אני מחכה שתחזור. אני אוהבת אותך מאוד".

האחות הקטנה דיאנה סיפרה על אחיה הגדול: "האח הגדול שלי, שתמיד מגן ושומר. שנותן עצות גם כשאני לא מבקשת, גם כשקשה. כמה פעמים התבלבלו וחשבו שאנחנו תאומים? אמרו לי שאנחנו כל כך דומים. איך אני אמורה להסתכל במראה ולא לראות אותך? אתה עוד תחזור הביתה".

חברו של זמיר, נתנאל, ספד לו: "אין ספור זיכרונות משותפים חולפים, בהם אתה הכוכב. היית בשבילי משהו שאף אחד אחר לא היה. היית מלא באומץ ובתעוזה ולא ויתרת על מי שאתה ועל מה שאתה חושב שנכון. לא משנה מי או מה עמד מולך, התעקשת על האמת ועל הצדק שלך. היית לי אח ורע, מייעץ בענווה. ראיתי אותך מלווה אותי ביום החתונה, אני לא רואה את עצמי קונה חליפה בלעדיך, מקים בית ומגדל ילדים שלא הכירו אותך, את החיוך ואת הקול שלך. היה לך לב ענק, אוהב באמת. היית אדם יחיד במינו, כזה שאי אפשר היה להתעלם ממנו. עמוד שדרה איתן. אוהב אותך באמת, אתה חבר מספר אחת".

אפרת מארגון "עת לעשות" הגיעה כדי לחלוק כבוד אחרון לזמיר ז"ל, שהיה פעיל מרכזי בסניף התנועה בבית שמש: "זמיר האהוב על כולנו, אני מדברת בשם העמותה שכה אהבת, בשם החניכים, החונכים והצוות. בשם המקום שהיה הבית השני עבורך. לא משנה מה אגיד, שום דבר לא יצליח לסכם את האישיות שהיית. היית שם את עצמך תמיד אחרון, בכל תחום שנגעת בו. תמיד ראית את החניכים בכל דבר, הם תמיד היו בראש שלך. אני יודעת שלא תמיד היה פשוט בצבא, אבל גם אם היה קשה בחרת לשים את עצמך אחרון. הייתה לך עוצמה שקטה, מנהיג אמיתי מתוך ענווה ופשטות. היית איש של משפחה, חם ואוהב. אני רוצה להודות לך על המכתב שהשארת לי, שייתן לי קצת כוח ברגעים הקשים".

האם טלי נשאה דברי פרידה לבנה בכאב עצום: "זמירי האהוב שלי, אני עומדת כאן ומתקשה לתאר אותך – מי היית, מה היית עבור הסובבים. תמונת הפרופיל שלך היא תמונה שלך עם חניך מ'עת לעשות', שהייתה פרק משמעותי בחייך. ההתנדבות הייתה כל כך משמעותית עבורך. תפקידך היה לפלס את הדרך ליחידות הלוחמות, ואני מרגישה שלא במקרה הגעת לתפקיד הזה, כי הייתה לך יכולת לפלס דרך ללבבות האנשים הסובבים אותך. רק לפני שבועיים חגגתם לי יום-הולדת, ואתה ניגנת עבורנו והתפלאתי לראות כמה שירים אתה מכיר ואיך עמלת על יכולת הנגינה שלך. תודה לך זמיר, על הזכות להיות אמא שלך. אתגעגע אליך מאוד, אתה כבר חסר לי וקשה לי לדמיין את החיים בלעדיך. אני מבטיחה שנישאר מאוחדים ונמשיך לדאוג אחד לשני. אתה, תהנה בשמיים עם סבא זמיר, על שמו אתה קרוי. אני אוהבת אותך".