בשנה האחרונה קרסו מול עינינו תפיסות שליוו אותנו במשך עשורים ארוכים. בראש ובראשונה היתה זאת תפיסת ה"הכלה" בכל מרחבי חיינו - הימנעות מהתייצבות מול סכנות הולכות וגוברות לעיני כל.
בזמן שטמנו את ראשינו בחול, אויבינו ניצלו כל הזדמנות כדי לפתח שיטות, תשתיות ויכולות. אפשרנו לעצמנו לנהל את החיים בתוך שיח תקשורתי וכותרות מתחלפות, ובינתיים, בשטח, נקבעו עבורנו עובדות חדשות. פיתחנו גישות פילוסופיות כמו צבא טכנולוגי "קטן וחכם" והתמגנות מאחורי גדרות ומחפורות.
אפשרנו גידולי סמים על פני מאות אלפי דונמים בשטחי האש של צה"ל, כדי לא לעורר מהומה בנגב. הבלגנו על גניבות של אלפי כלי נשק ומיליוני כדורים מבסיסי צה"ל. משפחות פשע גבו דמי חסות מאלפי בתי עסק בהיקפים של מיליארדים רבים.
קיבלנו בהבנה את תופעת החזקת הנשק הבלתי־חוקי בחברה הערבית בהיקפים שיכולים להפוך להתאגדויות רצחניות נגד יישובים סמוכים, והנחנו שההרתעה הצה"לית היא כל כך אפקטיבית, עד שהסרנו מעצמנו אחריות משמירה עצמית והפקרנו את יישובינו ואת משפחותינו.
סטיית התקן והחרדה העמוקה שתקפה אותנו חידדו את החושים החייתיים, הבסיסיים והעמוקים ביותר שלנו. הרגשנו שהפרצה נמצאת בכל זווית של חיינו, וסכנה שנראתה רחוקה הפכה למיידית. התפכחנו לראות עד כמה המציאות היא דינמית ובת־שינוי.
הטרגדיה העצומה, שתהיה מנת חלקנו עוד זמן רב, האירה את עינינו לראות כמה תפיסות עולם כמו "צבא ומשטרה קטנים" היו לנו כחרב פיפיות. עכשיו, כשהמציאות טפחה על פנינו, קמו לתחייה התפיסות היסודיות, וגם הן זקוקות לחידוד, להמשגה ולהפיכתן לתורת הפעלה רלוונטית ומפותחת.
מנהיגות שתפתור בעיות שורש
אנחנו נמצאים בשלב מכונן בקיום העתידי של מדינת ישראל, ומחויבים לצאת מהתקופה הזאת עם חזון ועם תפיסות שיעצבו את הביטחון הלאומי לעשורים קדימה.
בין המיקודים נדרשים: יצירת עומק אסטרטגי; תוספת קווי הגנה בגבולות מבוססי מלש"בים (ישיבות חרדיות ודתיות־לאומיות ומכינות קד"צ); הגברת ההתיישבות בגבולות; הפיכת גושי יישובים לפלוגות, לגדודים ולחטיבות עם תפיסות ערבות הדדית; מענה הדדי למתקפות אפשריות; הקמת אוגדות מנוידות להגעה מהירה ומצילת חיים; שינוי תפיסת הביטחון בפנים הארץ והתייצבות להחזרת המשילות.
המלחמה הוכיחה שמה שמנע מאיתנו את הביטחון ואת ההגנה שלנו היה הפחד הדמיוני ששיתק אותנו מפעולות אקטיביות, "ונהיה בעינינו כחגבים". חיילים וחיילות בסדיר ובמילואים פרצו את מחסום הפחד, ושילמו מחיר דמים חסרי תקדים. לא ניתן יהיה לרצות את דור "ההבטחה" בפתרונות פופוליסטיים, מנותקים וחסרי מעוף.
יותר מכל נדרשת מנהיגות אמיצה שתדע לפתור את כל בעיות השורש, שתעז לגעת בעצבים החשופים ושתוביל למציאת פתרונות עומק אמיצים: גם בשוויון בנטל, בהתיישבות, בהחזרת הביטחון האישי, בהחזרת המשילות ובהתחדשות רעיונית המערערת על תפיסת ההתגדרות וחוזרת לתפיסת המרחב. וישבתם לבטח.
הכותב הוא המנכ"ל והמייסד של ארגון השומר החדש
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו