"ציני, נבון, רחב אופקים": רס"ל (מיל') עמר משה גאלדור שנפל מפגיעת כטב"ם בלבנון מובא למנוחות בשעה זו

המונים הגיעו הבוקר (רביעי) לבית העלמין הצבאי בהר הרצל ללוות את רס"ל (מיל') עמר משה גאלדור שנפל לאחר שנפצע קשה מפגיעת כטב"ם בדרום לבנון. רס"ל גאלדור בן 30, מירושלים, היה לוחם ביחס"ם (5111), והותיר אחריו את אשתו עדי ושני ילדיו - נטע בן-3 ואלומה בת-8 חודשים, את הוריו אורן ורעיה ושלושה אחים. 

"אמרתי לעצמי שאין מצב שהילדים שלי יגדלו בלי אבא שלהם"

"זה לא אתה למות, לא במלחמה", ספדה לו בכאב רעייתו עדי. "היית אדם פרטי ופתאום התמונות שלך בכל מקום. המוות שלך כל כך כללי וציבורי. היו לנו כל כך הרבה תכניות להגשים, חלקן מהשבועות האחרונים. נשארתי עם זה לבד".

בהמשך סיפרה: הסבב הנוכחי היה קשה לשנינו. בספטמבר הילדים התחילו מסגרות חדשות. נדנדתי לך בלי הפסקה שתסיים עם זה כבר. בשבוע האחרון היית חולה בבית, ודיברנו על זה לא מעט שזה כבר יותר מדי, הנטל הזה שאנחנו סוחבים בשנה האחרונה כבר כבד מדי בשבילנו. הבטחת שאם לא יהיה איזה אופק לסיום בשבועות הקרובים אתה תסיים את זה ותחזור הביתה. ודיברנו שזה יקרה עד יום ההולדת של נטע. לא הספקת".

עדי, ששכלה את אביה בפיגוע בעלי בשנת 2009. סיפרה: "במוצ"ש האחרון אחרי שבוע ארוך בבית, כשהתארגנת לחזור למילואים. פעם ראשונה שממש לא היה לך כוח ומוטיבציה לנסוע. פשוט בכית שאתה רוצה להישאר איתנו בבית. אבל חזרת כי ידעת שיש אחרים שצריכים לצאת הביתה. איבדתי את אבא שלי בגיל 15 וזה ערער משהו לגבי היציבות בחיים. היו לי חששות מדברים אבל ישר הדחקתי. אמרתי לעצמי שאין מצב שהילדים שלי יגדלו בלי אבא שלהם. לרוב לא דאגתי לך בכלל. אמרתי לעצמי שאין מצב שיקרה לך משהו".

האבא אורן ספד גם כן: "עומר חכם, ציני, נבון, רחב אופקים, בן קשוב. נפש עמוקה. בצבא ליוויתי אותך מרחוק, ואחרי השירות הרחבת את ידיעותייך לאזור קטמון ורחביה. הפכת למעין מדריך טיולים מקומי שמספר סיפורים על בתים ישנים. למדת אדריכלות. הלכת לעבוד במשרד של רוני וגולן. התחבבת על כל העובדים מכל החברה הישראלית. עברת למשרד ירושלמי בעמק רפאים בו בקושי הספקת לעבוד בשל המילואים. מה שלא מנע ממנו לעזור לכם בסיטואציה".

"רצית שיהיה כאן קצת טוב יותר לכולנו"

"קשה לי לחשוב עלייך בלשון עבר", הוסיף האח ניצן בכאב. "כל כך שמח על החיים שהיו ועל השמחה. היית כל כך שמח ואופטימי וכל כך מסור. היה כיף לצחוק איתך על הכל. עשית את זה בהרמוניה כל כך גבוהה. החזקת את החיים בשתי ידיים. רצת איתם. ככה היית גם בצבא. לא הבנתי איך גייסת את עצמך ב-7 באוקטובר. בכלל לא חשבת אם אתה צריך להיות שם. כל הפעמים שנפגשנו בשנה הארוכה הזו. כשצחקנו. על הקצינים. על הפוליטיקאים. לא הלכתי כמוך. לא הבנתי איך אתה יכול לצאת ולהיות כל כך מסור ולהקריב את נפשך למה שראית שעושה טוב לאזרחים בעוטף עזה ובגבול הצפון. ברור לי שהיה לך ברור שאתה מסכן את עצמך. יצאת לזה. מתוך ידיעה והאמנת במה שאתה עושה. בטוב, בפשוט. באותם אנשים שגרים בצפון ובדרום. רצית שיהיה כאן קצת טוב יותר לכולנו". 

"כמה הערצתי אותך, גם אם לא ראו את זה", הוסיף האח הדר. "בתור ילד היית מוריד לי סרטים וטיפה מציק לי. וצוחק עליי. ותודה לך על 23 שנה שהיית אח גדול מושלם. הבשורה הזאת תפסה אותי לפני 24 שעות. אני ושוהם היינו בטוקיו בבר חסרי דאגות. ושם זה הכה בנו. החיים התהפכו ברגע. ודווקא מתוך המקום הזה,אני מבין את המשמעות של מדינת ישראל. וכמה צדק יש מאחוריה". 

"העם איבד חייל גיבור ואנחנו איבדנו בשר מבשרנו"

"מאתמול מתנוססות תמונותייך במדים כגיבור ולוחם, אבל אתה הרבה יותר מזה", ספדה הדודה אבישג. "אני זוכרת אותך רוקד על הכתפיים בחתונת הדר ושוהם. מכין עם נטע חמוצים. הכל כל כך טרי. היית בעיקר אבא ובן זוג. היית גאה ושמח. סיפרת על ההחלטה להפסיק לעבוד בתל אביב ולעבוד בירושלים, במרחק הליכה. איך שמחת ללכת עם עדי והילדים. הכי פשוט שאפשר. הכי אבא שאפשר. הזכרונות מההווה מתערבבים עם העבר. ילד קטן שובב. בקייטנות בבארות יצחק חיפשת אקשן. יצרת קשרים עם ילדי הקיבוץ. כשעליתם על גג חדר האוכל. עשיתם ניסויים עם סבא לייזר בפרדס. לגדל עז. הפכת לאדריכל מצליח. בנית על השטיח בלגו, כשרותם הפריעה לך ניצלת את זה ופשוט הפכת אותה על הגב. הבנת כמה חשוב המיקום והתפקוד של גוף במרחב. הפכת לגבר ערכי".

בהמשך סיפרה אבישג: "התמודדת עם מחלה קשה. לא נתת לעצמך לשקוע ברחמים עצמיים. התנדבת למען גילוי מוקדם של המחלה. היית פטור במילואים ובכל מקרה שירתת 200 ימי מילואים. גדלת במשפחה חמה וערכית, ערכי תורה ועבודה. לצד עוגות יום ההולדת יהיו דמעות. מייחלים לחזרת החטופים והחיילים. העם איבד חייל גיבור ואנחנו איבדנו בשר מבשרנו".