"העומס שמוטל על חיילי המילואים הוא בלתי נסבל. צריך לעשות מהלך עומק של הכנסת עוד אוכלוסיות כמו חרדים תחת האלונקה, אבל המהלך המיידי הוא הכשרה של מילואימניקים בגיל שירות ששוחררו". כך אומר תא"ל (מיל') דני ון בירן, בעברו קצין מילואים ראשי.

כיום הוא עומד בראש תנועת "נקראים לדגל". התנועה פועלת לקדם את ערכי הציונות, היהדות והדמוקרטיה ולהשיב את האיזון שהופר לדבריהם בשורה של סוגיות וכן להעמקת הזהות הלאומית.

לדברי ון בירן, אנו משלמים כיום מחיר של שני חטאים מוקדמים: "הראשון הוא אי־הכנסת אוכלוסיות נוספות תחת האלונקה, כשפרט לחרדים יש עוד גורמים שלא מתגייסים. יש שיעור השתמטות לא קטן גם בחברה החילונית. החטא השני הוא העובדה שהלכנו על צבא קטן וחכם, וצמצמנו באופן דרמטי את צבא היבשה ואת כמות יחידות המילואים. הגענו למצב ששחררנו עשרות אלפי מילואימניקים שכשרים לשרת בתפקידי חי"ר ושריון בגלל שסגרנו להם את היחידות.

"נוסף על כך, את האנשים שמשרתים היום צריך לתגמל בצורה שונה לחלוטין, ליצור מערך תגמול ופיצוי שנותן להם הטבות מפליגות. קרקעות בחינם, נקודות זכות אקדמיות, עזרה למשפחות ובעסקים - הן ניתנות כרגע באופן מאוד חלקי".

להסתכל למציאות בעיניים

בעוד יש מי שקוראים למשא ומתן מול חמאס להחזרת החטופים והשקט לאזור, ב"נקראים לדגל" גורסים אחרת: "אני חושב שיש תהליך ארוך שנים שבו יצרנו לעצמנו מציאות אלטרנטיבית והעדפנו לא לראות את בעיות העומק שמקיפות אותנו. זה נוגע גם לטבעת החנק שאיראן בנתה סביבנו וגם לרצון שלנו לייצר תהליך שלום".

מה כן יכול לעבוד?

"במציאות של המזרח התיכון, הדרך להגיע להסדר מדיני שיפתור את המחלוקות היא הימנעות מרדיפה אחרי ההסכמים. אני חושב שכל ארגון שעל דגלו חרוטה השמדת ישראל לא יכול להיות פרטנר לדיאלוג, זה נוגע לחמאס ולרשות הפלשתינית. אנחנו צריכים לבנות מסלול אלטרנטיבי, מציאות שבה שאנחנו עומדים על שלנו. באופן קונקרטי אנחנו צריכים לייצר תקופת ביניים של שלטון צבאי זמני ברצועת עזה.

"הטעות הקשה ביותר שעשינו היא שלא הצהרנו שכדי לסלק את חמאס משליטה, צבאית ואזרחית, אנחנו ניקח את השלטון האזרחי בעזה לידנו. רק זה יוריד את חמאס מהאפשרות של לשלוט באוכלוסייה. אני חושב שהעובדה שעסקנו בסיוע הומניטרי והכנסת סחורות לרצועה גרמה בעיה כפולה. ראשית היא השאירה את השליטה בידי חמאס, ושנית לא העלינו על סדר היום שהבעיה ההומניטרית הראשונה במעלה היא בעיית החטופים".   

איך מחזירים את החטופים?

"הייתי עוצר כל העברה של סיוע הומניטרי לחמאס באופן גורף, ומעביר לצה"ל את השליטה בכל אמצעי המזון והרפואה שמועברים לעזה. מחלק אותם רק באמצעות ארגוני סיוע בינלאומיים שאינם אונר"א, ומייצר התניה בין חלוקת הסיוע לבין מתן אינפורמציה על החטופים: בשלב הראשון קבלת אות חיים, רשימות חטופים וצילומים. בשלב הבא, דרך המנוף הזה מנסה לייצר עסקה כוללת שתחזיר את כל החטופים, תמורת מחבלים שכלואים אצלנו".

"לעדכן את רוח צה"ל"

דני ון בירן מגדיר עצמו כאדם חילוני, אך חושב שאנחנו בבעיה של התנתקות מהזהות היהודית והציונית שלנו, ולטענתו הנתק הזה הביא לאובדן הכיוון. הוא עומד מאחורי יוזמה לשנות את מסמך רוח צה"ל. "כשמסתכלים על מסמך רוח צה"ל אתה יכול להעתיק אותו לכל צבא אחר בעולם. כמעט שאין בו התייחסות להיותו הצבא של העם היהודי, לאחריות של צה"ל ליהודים בכל העולם ולהצלתם. כשאתה מדבר עם לוחמים ומפקדים בשטח, אתה רואה שרוח הלחימה שלהם שונה לגמרי מהקוד ברוח צה"ל, שהוא מסמך שיותר ממה שהוא מדרבן את החיילים - הוא מרסן אותם. הוא מדבר על זכויות אדם, מקרים שבהם אתה רשאי להשתמש בנשק - רק כאשר אתה בסכנת חיים מוחשית.

"הייתי רוצה לראות את ערך הניצחון, חתירה למגע, פגיעה באויב בכל מקרה על חשבון פגיעה בחיילי צה"ל. יש צורך לעשות חשיבת עומק, פחות פרופסורים לאתיקה ויותר מפקדים מהשטח".

מחר (שני) יתקיים כנס של "נקראים לדגל" בתיאטרון גבעתיים. בכנס יתקיים פאנל של ראשי התנועה בנושאים אקטואליים. לדברי ון בירן, "התנועה הוקמה בתקופת הרפורמה המשפטית על רקע השסע החברתי. המוטיבציה הבסיסית שלי היתה התחושה שיש תהליך של פירוק החברה הישראלית שמסכן את עצם קיומנו כמדינה. מלחמת חרבות ברזל טרפה את הקלפים ויצרה מציאות אחרת, אבל גם חשפה את עומק השבר".