הג'יהאד האסלאמי פרסם סרטון של החטוף סשה טרופנוב

הג'יהאד האסלאמי פרסם היום (רביעי) סרטון של החטוף סשה טרופנוב, שנחטף מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר. "ישראל היום" לא יפרסם את הסרטון כדי לא לשתף פעולה עם הטרור הפסיכולוגי של ארגוני הטרור.

בסרטון הוא מספר על הגעגועים לחבריו ולמשפחתו, ומבקש שהציבור יזכור אותו ואת החטופים. טרופנוב גם מעיד על כך שחייו נמצאים בסכנה.

לנה טרופנוב, אמו של סשה, מסרה בתגובה: ״אני שמחה לראות את הבן שלי בחיים, אבל מאוד מודאגת לשמוע את מה שהוא מספר. אני מבקשת לעשות את כל המאמצים לשחרר אותו ואת כל שאר החטופים במידי. אין להם זמן״.

ממטה המשפחות נמסר: ״העדות המצולמת של סשה מצביעה על הדחיפות להשבת 101 החטופים - החיים לשיקום, והנרצחים והחללים לקבורה ראויה בארצם. העובדה שחלפה כמעט שנה מהעסקה הראשונה והאחרונה להשבת חטופים היא אות קלון על ממשלת ישראל ועל מדינת ישראל.
הגיע זמן חטופים. הגיע הזמן להחזיר את כולם הביתה. עכשיו״.

קיבוץ ניר עוז: "אנו כואבים על סבלו של סשה ושל יתר יקירינו שעדיין בשבי. היום יותר מתמיד אנחנו מצפים מממשלת ישראל וממנהיגי העולם כולו לשים סוף לסבל ולהחזיר את 101 החטופים הביתה - 29 מהם מקיבוץ ניר עוז. המדיניות הנוכחית אינה מספקת".

זהו הסרטון השלישי שפרסם ארגון הטרור של טרופנוב, שנמצא 404 ימים בשבי וחגג אתמול את יום הולדתו ה-29 בשבי. טרופנוב נחטף מבית הוריו בניר עוז יחד עם אימו לנה, סבתו אירנה וחברתו ספיר לרצועת עזה. לנה, אירנה וספיר חזרו מהשבי אחרי 54 ימים - אך סשה נותר ברצועה.

עם ציון יום הולדתו, אימו ובת זוגו פרסמו סרטון בו הן מייחלות לחזרתו של סשה הביתה - ספיר בת זוגו אמרה: "יום הולדת שני בשבי, ואני חושבת מה עובר על סשה שאמור לחגוג 29. ואז אני נזכרת שזה כנראה לא אותו סשה שהכרתי. אי אפשר להשאר אותו בן אדם במקום כל כך קשה. צר לי שאתה חי במדינה שאני לא יודעת אם תרגיש בה בטוח. שברגע האמת אין פדיון שבויים. מאחלת שאלוהים ישמור עליך בריא וחזק"

אימו, לנה: "שנה שעברה ציינו יום הולדת כשהייתי במנהרות והייתה לי משאלה אחת - שיהיה בחיים. עכשיו אני רוצה שיחזור בריא ושלם . תחזור אלינו מהר תחזיק מעמד ונחגוג את יום ההולדת שלך עם שמחה אמיתית בלב".

ביום שישי האחרון, סיפרה ספיר בראיון ל"ישראל היום" על החוויה הקשה שעברה בשבי: "במהלך ימי השבי הארוכים, הדבר שהחזיק אותי היה ההבנה שאני לא שם במקרה. במציאות הקשה והאכזרית שבה הייתי, מצאתי את עצמי מחפשת משמעות. אני אדם מאמין, ואמרתי לעצמי שאם הגעתי לכאן, אולי יש לזה סיבה".