כללי המשחק השתנו: ישראל "הפשיטה" את איראן לקראת הסבב הבא

בישראל מסכמים את התקיפה באיראן כהצלחה אופרטיבית, עם פוטנציאל משמעותי לשינוי אסטרטגי במערכה בין המדינות.

יעדי התקיפה היו מוגבלים מלכתחילה. ישראל בחרה שלא לפגוע באתרי הגרעין או ביעדי תשתית, אלא רק ביעדים צבאיים. זאת, כדי לשמר משוואה ברורה מול איראן, ובעיקר כדי לצמצם את המוטיבציה שלה לתגובה. לכן גם בוצעה התקיפה בלילה תוך הימנעות מפגיעה באזרחים.

מפרסומים בתקשורת הבינלאומית עולה שיעדי התקיפה היו משני סוגים. הראשון, סוללות ההגנה האווירית המתקדמות ביותר של איראן מדגם S300. והשני, מפעלים לייצור טילי קרקע-קרקע מהדגמים ששוגרו לישראל ב-1 באוקטובר וב-14 באפריל.

הסיבה להתמקדות בשני היעדים האלה ברורה: ללא סוללות ההגנה האווירית (שאחת מהן נפגעה כבר במתקפת התגובה של חיל האוויר באפריל, והנותרות בליל שבת) נותרה איראן חשופה, וישראל יכולה למעשה לתקוף אותה שוב מתי שתחליט לאחר שצמצמה את האיום העיקרי על חיל האוויר. ואילו הפגיעה במערכי ייצור הטילים תקשה על איראן לשמר קצב גבוה של הצטיידות, ותחייב אותה בתקופה הקרובה לכלכלת חימושים במערכה.

בישראל נערכו לתגובה מיידית של איראן לתקיפה ומערכי ההגנה האווירית נכנסו לכוננות שיא. אולם ככל שנקפו השעות התברר שטהרן לא מגיבה מהבטן ולוקחת את הזמן כדי להחליט אם וכיצד להגיב. ההודעות שיצאו מטהרן על-כך שרוב התקיפה יורטה ומטוסי חיל האוויר לא חדרו למרחב האווירי של איראן נועדו לייצר מרחב הכחשה, שיאפשר לאיראן שלא להגיב או להגיב באופן מוגבל.
הכוננות צפויה להישמר גם בימים הקרובים, עד שיתבררו כוונותיה של איראן. מאחורי הקלעים מפעילות ארצות-הברית ומדינות נוספות לחץ כבד על טהרן להימנע מתגובה, כדי שלא להיגרר להסלמה אזורית. בוושינגטון חוששים מתבערה ערב הבחירות לנשיאות, ובעיקר מעליה במחירי הנפט שצפויה במקרה של הסלמה.

אפשר להיות מרוצים

למרות שמוקדם לסכם את סבב המהלומות הזה, ישראל יכולה להיות מעודדת ממנו עד כה. ראשית, משום שחיל האוויר הצליח לבצע את אחת האופרציות המורכבות בתולדותיו, שכללה כ-140 כלי טיס מסוגים שונים (לתקיפה, למודיעין, להתרעה ולחילוץ). התקיפה עצמה כוונה כנגד כ-20 יעדים, ועל-פי הדיווחים נראה שחלקם הותקפו מרחוק וחלקם מטווח קרוב – כלומר שבניגוד לטענה האיראנית, מטוסים ישראלים הוכיחו עליונות אווירית מוחלטת בשמי איראן, כאשר מטוסים של חיל האוויר האיראני שמרו על מרחק ביטחון ונמנעו מכניסה לקרבות אוויר.

הסיבה השנייה היא הפגיעה העמוקה והמוצלחת במערכי ההגנה האווירית של איראן, שלא תוכל לשקם את הסוללות שנפגעו וגם לא תקבל חדשות משום שרוסיה שומרת כעת את כל סוללות ה-S300 לעצמה כדי להתגונן מפני אוקראינה. זה מותיר את האיראנים עם מערך הגנה אווירית מוגבל מתוצרת עצמית, שסביר שגם חלק מהרכיבים שלו הושבתו כעת.

הסיבה השלישית היא שיתוף הפעולה האינטימי והמוצלח עם צבא ארצות-הברית. בצד ההתקפי נדרש חיל האוויר לעבור דרך שמיים "אמריקנים" (בעיקר בעירק), ונדרש תיאום מבצעי בין הצדדים כדי למנוע תקלות. ניסיון העבר מלמד שתיאום כזה כולל גם שיתופי פעולה נוספים בתחומי מודיעין וחילוץ, ללא קשר לפריסת סוללת ההגנה האמריקנית מפני טילים תאאד בישראל.

הסיבה הרביעית היא הגיבוי הבינלאומי הנרחב שניתן לישראל לתקיפה. הגינויים הרפים שנשמעו בבירות ערב היו מהשפה לחוץ: סביר שבכולן מחאו כפיים לישראל, וקיוו להצלחתה. ישראל תוכל להוון את התמיכה הזאת למהלכים נרחבים יותר נגד איראן, במידה שתותקף על-ידה שוב.

הסיבה החמישית היא שהתקיפה יצרה על-פניו תנאים לניתוק הזיקה הישירה בין איראן ללחימה בלבנון ובעזה. זה היה אחד היעדים העיקריים שישראל הציבה לעצמה: לפגוע באיראן ולהרתיע אותה, מבלי להיגרר למלחמה כוללת ונרחבת מולה. אם איראן אכן תימנע מתגובה או תגיב באופן מוגבל, תוכל ישראל לסכם זאת כהישג. במתקני הגרעין היא תידרש לטפל בנפרד בעתיד, במשותף ובתיאום עם הממשל החדש שייבחר בוושינגטון.

קרבות הקרדיט

אפשר רק להצטער על-כך שקברניטי המדינה לא הצליחו גם הפעם להתעלות מעל קרבות הקרדיט, והתחרו ביניהם מי יפיץ יותר תמונות שלו בזמן התקיפה. זה עניין שחוזר על עצמו בכל תקיפה או מבצע חריג, והוא מגוחך בכל פעם מחדש. כתמיד, הם שוכחים את כלל הברזל: אחריות לוקחים למעלה, קרדיט מורידים למטה.

התקיפה באיראן הסיטה במקצת את תשומת הלב מלבנון ומעזה, שדיממו שתיהן בימים האחרונים. צה"ל אמנם רשם בהן הצלחות מבצעיות לא מבוטלות, אבל במחיר כבד של הרוגים ופצועים. בעוד בעזה מדובר בפגיעות נקודתיות של החמאס שמרכז הכובד הצבאי שלו הוכרע, בלבנון נדמה שחיזבאללה מנסה להתאושש בהדרגה מהמכות שספג ולהשיב לחימה בחלק מהגזרות.

הצלחותיו אמנם חלקיות מאוד ורחוקות מהתכנית המבצעית המקורית שלו, אבל כדאי לישראל שלא להתאהב בהישג ולזכור שהיעד הוא להשלים את פירוק התשתיות של חיזבאללה בקו המגע כדי לאפשר לתושבי הצפון לשוב לבתיהם.

במקביל, העצים חיל האוויר את התקיפות בביירות, בניסיון להפעיל לחץ על ממשלת לבנון וגורמים נוספים לקדם הסכם חדש שיאפשר את הפסקת המלחמה. ישראל כבר הבהירה כי תשמור לעצמה חופש פעולה מלא כדי לוודא שחיזבאללה לא מתחמש וחוזר לייצר אמל"ח ולא נפרס מחדש בדרום לבנון, והיא מעוניינת שצבא לבנון יקבל על עצמו אחריות מורחבת בצד הלבנוני של הגבול.

המגעים להסכם בלבנון מתנהלים במנותק מהניסיון להתניע מחדש את המו"מ לעסקת חטופים בעזה. ראש המוסד דדי ברנע יבקר היום בקטאר, ובישראל מקווים שהלחץ הצבאי שמתמקד כעת בג'בליה יוביל את חמאס לרצות בהסכם. זאת, למרות שלא ברור מי מקבל כעת החלטות בחמאס, לאחר חיסול סינוואר ובהינתן קרבות שליטה בהנהגה המדינית של הארגון בקטאר.

בשולי הדברים, הערה מתבקשת שקשורה בעקיפין בתקיפה באיראן וקשורה במישרין במציאות חיינו כאן. בתקיפה שלשום השתתפו ארבע נשות צוות אוויר, וקשה היה שלא להיזכר באלה שנלחמו נגד שילובן (ונגד שילוב נשים בכלל) בצה"ל. רבים מהם תומכים כעת בחוק ההשתמטות מגיוס, והלקח ברור: כולם יכולים לשרת, וכולם צריכים לשרת.