זעקת אנשי כוחות הביטחון על הגזירות המסתמנות: "גם אנו, אנשי הקבע, משלמים מחיר אישי כבד"

סבי אלכסנדר, עליו השלום, הופרד מהוריו בשואה ונשאר לגדל את אחיו בן התשע כשהוא עצמו בן 12 שנים בלבד. לאחר כשנתיים בהן שרדו יחד, התאחד עם הוריו שהצליחו לשרוד את הנורא מכל במחנות ועלו ארצה באוניית מעפילים. לימים התגייס לפלמ״ח ונלחם כקצין על עצמאותה של מדינתנו.

סבי השני עליו השלום, נפתלי, עלה לארץ ושירת כאזרח עובד צה״ל בחיל האוויר. אבי, שייבדל לחיים ארוכים, גר בפנימייה של חיל הים ולימים גויס ושירת בצוללות. היה זה אך טבעי עבורי להתגייס לצה״ל, לצאת לקורס קצינות ולהמשיך בשירות הכי משמעותי בהתאם למקצוע בו אני עוסקת. שפר עליי מזלי לפגוש במסגרת אזרחית את מי שלימים יהיה בעלי. אז היה קצין לוחם צעיר והיום עדיין משרת בקבע בתפקיד לחימה.

על אף הקשיים הרבים במציאות בלתי אפשרית במדינתנו נשארנו שנינו בשירות מתוך הבנה שבאמת ״אין לנו ארץ אחרת״. כל אחד מאיתנו עם הערכים והאידיאולוגיה האישית לאורה גדלנו בביתנו. על אף הקושי הכרוך בקיום חיי משפחה בשירות צבאי, המשכנו כל אחד במסלול שיועד עבורו. הוא בלחימה ואני כתומכת לחימה. נשמע לאזרחי המדינה שתומך לחימה או תפקיד ״מטה״ היא עבודה פשוטה של 8:00-17:00. תנו לי לחשוף בפניכם שזה לא כך.

ילדינו שאנו גאים בהם מאד, גדלו בסיוע הורינו שכן אין לוח זמנים המאפשר חיי משפחה בצה״ל ולמרות שעות העבודה המרובות, הלחצים המשמעותיים והיחס שהוא לא תמיד מכבד או מלא הערכה מצד המפקדים - המשכורת גם לא מתגמלת. אך כאמור, גדלנו בערכים המחייבים מבחינתנו לתת הכל כדי שנוכל לחיות כאן בבטחה. ו״הכל״ פירושו זה גם את בריאות ילדינו שאחד מהם נזקק לסיוע נפשי עוד מתקופת ״צוק איתן״ לאחר התקף חרדה קשה ואנחנו לא היינו שם לסייע לו.

אם התאפשר לי לצאת בשעה שמונה בערב הביתה ממשרדי (בביטחון שוטף כמובן) ועברתי בסופר קיבלתי מבטים לא נעימים מאזרחים. כי אין הערכה לאנשי קבע תומכי לחימה. אין. דמות איש הקבע מ״ארץ נהדרת״ של אותו שחקן מדושן ״אוכל חינם״ בעזריאלי נתפסה כמי שמייצגת אותנו.

הנה רושמת זאת כאן - שירותי טרם המלחמה כה אינטנסיבי, שיש ימים שאם לא הייתי מביאה עמי אוכל מהבית לא היה לי זמן לגשת לאכול כי העבודה היא רבה ואין מספיק שעות ביום לכל מה שאנו עושים. עוד טרם המלחמה חווינו מחסור חמור בקצינים. ישנם קצינים צעירים הממלאים מקום של ראשי מדורים בכירים בדרגת רס״ן כי אין מספיק קצינים בצבא. הלוואי ויכולתי להגיד שכולם מוכשרים ועושים עבודתם היטב. הם עושי כמיטב יכולתם.
לא מעט קצינים ממלאים שני תפקידים במקביל, כי קיצצו תקנים ואת שורות התקנים הקיימות אין מי שימלא.

בשנה האחרונה, שהיתה קשה מנשוא עבור כלל המדינה, אנחנו עושים כל שביכולתנו ונותנים הכל (ופירטתי כבר המשמעות, אל תקלו בה ראש) למען המדינה ואזרחיה יחד עם אנשי המילואים, אנחנו עדיין ״המובן מאליו״. בתוך לחימה המלאה בהקרבות אישיות, משפחתיות, בריאותיות ונפשיות אחרי שנה של מאמצים שלא נגמרים ולחץ בלתי פוסק, אנו מתבשרים על פגיעה במשכורות, בהטבות (אל תדאגו, לא יצאנו לחופשה מסובסדת), בפנסיה העתידית שלנו ולמעשה לוקחים מאיתנו מכל סעיף אפשרי כדי לכסות את הגירעון העצום של המדינה.
אין לי אלא להרכין ראש בבושה. בושה שיש מי שחושב שאנו חיים על חשבונו, שאנו חיים חיי נהנתנות, שביום שבו אצא לפנסיה אוכל לשבת רגל על רגל ולא לחפש עבודה עוד טרם השחרור.

בושה שיש מי שחושב שהמחיר שאנו משלמים לא שקול למחיר האישי אותו משלמים אנשי המילואים הלוחמים לצידנו כתף אל כתף, היושבים איתנו בחמ״לים ובמשרדים ומסייעים שצה״ל לא יקרוס כי, כאמור, אין מספיק משרתים בצה״ל והמשרתים בו בקבע כורעים תחת הנטל בשקט כי אין לנו שום ארגון שמגן עלינו למעט אגף כח אדם הזועק את זעקתנו והיא עדיין לא נשמעת כי עובדה - היא לא נענית אלא באטימות.

אני גאה בשירות שלי בצה״ל. אני גאה בשירות של בעלי. יבוא יום וגם ילדינו ישרתו שם למרות המגבלות הרפואיות של כל אחד מהם שנוצרו בשל לחץ וטראומה שברור לי שלא נובעים רק המגורים בארצנו אלא בגללנו כהורים שנאלצנו להיעדר בשל השירות האינטנסיבי.
אני לא גאה להגן על מי מאזרחי המדינה שמתייחס לשירות שלנו כמובן מאליו. שמעז להגיב תגובה מכוערת ומקוממת ״אין שום סיבה בעולם שפקיד או מזכירה במשרד הביטחון יקבלו הטבות עודפות״ ואף הגדילו לציין ״ולהרגיע״ שכל הגזירות קשורות לעובדים שאינם לוחמים.
אדוני שר האוצר. משרתים תומכי לחימה ובתפקידי מטה אינם פקידים ומזכירות. מכיר את צה״ל? את מבנה צה״ל? הוא לא בנוי מלוחמים, טייסים, פקידים ומזכירות. יש מערך ניהולי שלם ותומך לחימה.

מי מכין את הטנקים ללחימה ואת המטוסים לתקיפה? מי דואג ל״שלם התקשובי בצה״ל״ שמחבר בין המידע המודיעיני ללוחמים בשטח ומכווין את הטייסים? מי דואג לאיסוף המידע, לניתוחו? מי אחראי למבצעי תודעה? לסיוע בין לאומי? אתה יודע?
מרגיש לי שלא. כי אם אכן התכוונת לפקידה במשרד כלשהו במערכת הבטחון הריני להרגיע אותך - היא רואה מה צפוי לבוא, היא לא תישאר בקבע או תצא לקצונת שלישות. היא מבינה שזה לא משתלם לה אם אתם גורמים לציבור לראות בה כנצלנית והיא גם לא מקבלת שכר ראוי על תפקידה. מקווה שאתה זה שמרכין את הראש. כי אנחנו לא רוצים טפיחה על השכם ולא צ׳ופרים. אנחנו רוצים את מה שמגיע לנו. זה יתחיל בזה שתתנצל.